לא סתם מהללים את המוח היהודי על כך שהוא ממציא לנו פטנטים. הנה, למשל, התרופה החדשה שמצאנו נגד הקורונה. באמצע המשבר הבריאותי והכלכלי הגדול ביותר שהיה כאן במאה האחרונה המציאה כנסת ישראל פתרון מופלא להתמודדות עם המגפה: היא פשוט זורקת את המפתחות על השולחן והולכת הביתה.
ובאמת, למה לטרוח? המצב, אם להתבטא בעדינות, בקאנטים. יותר מ-11 אלף חולים פעילים, כמעט 3,000 מתים וקרוב למיליון מובטלים. התחלואה בעלייה, הקניונים לפני סגירה ואת נר ראשון של חנוכה שוב נחגוג לבד בבית. יש למה לצפות.
ובכל זאת, בואו ננצל את הזמן שבו נבחרי הציבור כבר טרודים במשרה מלאה בתמונת המנדטים של הכנסת הבאה כדי להתעכב לרגע על הישגי הממשלה בתחום הלוחמה הזעירה בקורונה. להגנתה של הממשלה הזו צריך לומר, שרוב מדינות העולם עסוקות בחודשים האחרונים בניסוי וטעייה בתחום הזה, ובחלק גדול מהמקרים נוחלות מפלה. אבל, לצערנו, אין אפילו דבר אחד חיובי לומר על ההתנהלות שלה מאז תחילת המגפה. למעשה, כבר עכשיו אפשר להעריך שכשלי המלחמה בנגיף עוד ישמשו בסיס לוועדת החקירה שתקום. או ליתר דיוק שהיה סביר שתקום, לו היינו חיים במדינה מתוקנת. אצלנו בהחלט ייתכן שלא יהיה כלום, דווקא משום שלא היה כלום. מבחינת המאבק בקורונה, הכוונה.
קשה לתאר את הברדק, האימפולסיביות, החפיפניקיות והטיפשות הבלתי נתפסים שהובילו אותנו למצב הנוכחי. אילו היה לנו שקל על כל פעם שמשרד הבריאות הצהיר בדרמטיות שהוא שוקל פתרון כזה או אחר, לא היה צורך בתקציב (שאי-העברתו מהווה היום את התירוץ התורן להתחמקות לא אלגנטית של נבחרינו מאחריות).
הקורונה היא אולי כוח עליון, אבל המפתח לנצח אותה מצוי בידינו. אף שהיו לנו חודשים ארוכים לצמצם את השפעותיה, הקפדנו להחמיץ כל הזדמנות לצבור נקודות במערכה
פחות משלושה חודשים מאז הוכרז הסגר האחרון, עומדת ישראל עם רגל וחצי בתוך הסגר הבא. מדדי התחלואה עולים והנגיף מתפשט שוב ברחבי המדינה. גל שני או שלישי, זה עניין של סמנטיקה. כך או כך, אנחנו עמוק בלב האוקיינוס.
התמותה בחודשים האחרונים עודפת וחריגה. אחד מחמישה אנשים שנפטרו באוקטובר האחרון מת מקורונה. עם בוא החורף ועימו התחלואה העונתית, שניצניה כבר מורגשים היטב בימים האחרונים, לא צריך פרופסורה כדי להבין בדיוק לאן מועדות פנינו בתקופה הקרובה. בשבועות הבאים יהיו עוד חולים קשים, עוד מונשמים, עוד קורבנות חדשים.
ובכל זאת, כדי להיות עקביים, מקפידה הממשלה שלנו לחזור פעם אחר פעם על כל הטעויות האפשריות: מי אמר פתיחת הקניונים ולא קיבל? מי הזמין את הגדלת מספרי הנוסעים בתחבורה הציבורית ולא נענה? מי תבע את החזרת כלל התלמידים לבתי הספר בדיוק כשהתחלואה עולה? עוד מעט חופשת חנוכה, וממילא הילדים בבית, למה לא לסמן עוד וי בטבלת הפספוסים.
צריך להבהיר: הקורונה היא אולי כוח עליון, אבל המפתח לנצח אותה, או לפחות למזער בצורה ניכרת את נזקיה, מצוי בידינו. אף שהיו לנו חודשים ארוכים ללמוד ולהפעיל את הכלים המוכרים כדי לצמצם את השפעותיה ההרסניות עלינו, הקפדנו להחמיץ כל הזדמנות לצבור נקודות במערכה. קיבלנו בהכנעה את המשך הקרטוע השערורייתי של המערך לקטיעת שרשראות ההדבקה ואת התירוצים המפוארים לכישלונו, פתחנו את השמיים לארצות אדומות ולא סגרנו אותם גם כשנודע לנו היקף התחלואה שמגיע מהן, צמצמנו מאוד בהטלת סגרים מקומיים והגבלנו אותם בצביעות ובפחדנות בעיקר ליישובים ערביים, ויתרנו על הגדלת הקנסות שנועדו להרתיע את הפושעים ואת מפיצי המחלה. הפוליטיקה ניצחה את הנגיף, שמנצח אותנו.
כבר היה מי שהשווה את האדישות שלנו לסכנת הקורונה לצפרדע שמתבשלת במים שמתחממים לאט, ולא מבחינה שגורלה נחרץ. אבל המים לא רותחים סביבנו מעצמם. מישהו ממשיך לחמם אותם, ואותנו בתוכם. וגם אנחנו ממשיכים לשכשך בהם בהסכמה שבשתיקה, אף שכבר נכווינו מהם לא פעם בעבר.
ניפרד מהכנסת הנוכחית בלי צער, בתקווה שבכנסת הבאה ישכילו לעשות את הדברים אחרת. איך בדיוק? זה לא באמת משנה. כל דבר עדיף על ההתנהלות של המדינה עד כה.
- שרית רוזנבלום היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
