זכרייה אל-עומר פסע לתומו בביירות כאשר אדם זר ניגש אליו לפתע ושדד אותו באיומי סכין. זהו רק עוד אחד ממקרי הפשע הרבים בלבנון שנובעים מהמצב הנואש שאליו נקלעו המונים בשל המשבר הכלכלי הכבד הפוקד את ארץ הארזים.
עוד על המשבר הכלכלי בלבנון:
• הלבנונים קורסים: "רעבים, שבורים, אומללים"
• עם שעתיים חשמל ביום: לבנון יושבת בחושך
• אוכל תמורת בגדים: סחר חליפין בלבנון הקורסת
אוכל תמורת בגדים: סחר חליפין בלבנון הקורסת
עומר, מעצב גרפי בן 37, מספר שהמפגש המבעית אירע כשגבר בשנות ה-40 לחייו החל לצעוד מאחוריו בשכונת חמרה בבירה הלבנונית: "הוא אמר לי שהוא לא רוצה לפגוע בי. הוא ביקש ממני לתת לו כסף או לקחת אותו למכולת לקנות לו קצת אוכל, ואמר שיש לו בבית ילדים שבוכים מרעב".
השודד חטף את הכסף שעומר הגיש לו, רץ לעבר האופנוע שלו, אבל אז נעצר לפתע וחזר על עקבותיו כדי להתנצל. הוא הסביר לעומר שאיבד את עבודתו ושהוא אינו מסוגל עוד לשלם את שכר הדירה. "הוא התחיל לבכות ולהתנצל בפניי", נזכר עומר. "הוא אמר לי שהוא לא גנב ושהוא והילדים שלו רעבים". עומר סירב לקחת בחזרה את הכסף. "אמרתי לו שאני סולח לו, ואז הוא הלך משם. פחדתי, אבל גם הצטערתי על האיש שנשבר מולי".
לבנון מתמודדת בימים אלה עם המשבר הכלכלי הקשה ביותר שפקד אותה מאז מלחמת האזרחים שהתחוללה בה בין 1975 ל-1990. במשטרת לבנון אומרים כי בצל המשבר הזה נרשם השנה זינוק דרמטי בהיקף הפשיעה, ולפי נתוניה בחצי השנה הראשונה של 2020 נרשמו 863 מקרים של גניבות ושוד, לעומת 650 בכל שנת 2019.
גורם ביטחוני ששוחח בעילום שם עם סוכנות הידיעות הצרפתית AFP אומר כי שיעור הפשיעה במדינה הגיע ב-2020 לשיא של שש שנים, וכי הזינוק הזה מתבטא במיוחד במקרי רצח ושוד. לדבריו נראה שיש קשר ישיר בין המשבר הכלכלי לעלייה בפשיעה, והמשטרה מזהה "סוג חדש של גניבות, כזה שבו נגנבים בעיקר פורמולות לתינוקות, מזון ותרופות". המקרה של "עבריין מתנצל" שאותו תיאר עומר, כך אומר הגורם הביטחוני, אינו חריג. "יותר מקורבן אחד סיפר שהפושעים ביקשו סליחה בזמן השוד".
לשמור את הכסף במשרד
המשבר הכלכלי הוציא המונים לרחובות לבנון כבר אשתקד, אבל בחודשים האחרונים הוא הוחרף בגלל מגפת הקורונה והגבלות התנועה וההתקהלות שהביאה איתה. המטבע המקומי – הלירה הלבנונית – קרס ואיבד יותר מ-80% מערכו, ואף שרשמית עומד שוויו על 1,507 לירות לכל דולר אמריקני אחד, בשוק השחור הגיע ערך המטבע בתחילת יולי לשיא שלילי של יותר מ-9,000 לירות לדולר.
יותר מ-50% מאוכלוסיית לבנון מוגדרים כעת עניים, ועשרות אלפים איבדו את מקום עבודתם או נאלצו לספוג קיצוץ בשכר. בארץ הארזים סובלים גם ממחסור חמור בדולרים, מה שמקשה על המדינה לייבא מוצרי יסוד. מחיריהם של תרופות, מזון ומצרכים בסיסיים נוספים הרקיעו שחקים. כך למשל מחירו של מותג זול יחסית של חיתולים זינק מ-15 אלף לירות (10 דולר לפי השווי הרשמי של המטבע) ל-34 אלף לירות (23 דולר). מחירה של קופסת פורמולת תינוקות מסוימת טיפס מ-23 אלף לירות ל-35 אלף לירות, ומחיריהם של מותגים אחרים הגיעו ל-45 אלף לירות.
בסרטון שהופץ החודש ברשתות החברתיות בלבנון ושהפך לוויראלי נראים שלושה גברים נושאים עמם כספת גדולה שאותה שדדו ממסעדה בביירות. ווליד עטייה, בעל המסעדה, סיפר כי השודדים "לקחו את הכסף מהקופה, אפילו את העודף, ואז הפכו את כל המקום עד שמצאו את הכספת, שאותה הם לא הצליחו לפתוח". הוא לא חשף כמה כסף איבד, אך לדבריו השודדים גנבו סכום שערכו שווה ל"שנתיים של עבודה".
עטייה, המחזיק בבעלותו רשת של מסעדות יוקרה בביירות, ציין כי בכספת שנשדדה היו מזומנים שאותם העדיף שלא להפקיד בבנק. לבנונים רבים נמנעים כעת מהפקדות שכאלה: בעקבות המשבר הכלכלי אוסרים בנקים בלבנון על לקוחותיהם למשוך את חסכונותיהם או להעבירם לחשבונות בחו"ל, ולכן לבנונים רבים מעדיפים לשמור את כספם בבית או במשרד.
לפני נתוני המשטרה בלבנון, גם בתופעת הגניבה של כלי הרכב חלה עלייה: מתחילת השנה נגנבו בלבנון 303 מכוניות, בעוד בחצי השני של השנה שעברה נגנבו 273 כלי רכב. הגורם ששוחח עם AFP טען שגם לזה יש "קשר ישיר" למשבר הכלכלי ולעלייה בשיעור האבטלה בקרב צעירים.
עדכון (דצמבר 2020): פחות מחודש אחרי פרסום הכתבה, ב-4 באוגוסט, אירע האסון בביירות שבו התפוצצו 2,750 טונות של אמוניום חנקתי שאוחסנו בנמל בעיר בניגוד לתקנות. באסון נהרגו כ-190 בני אדם, יותר מ-6,000 נפצעו, והרס הומט על חצי מהעיר. בצל המשבר הכלכלי הממושך והגילוי שהחומר המסוכן נשמר במחסן בנמל במשך שש שנים אף שהרשויות ידעו היטב כי נשקפת ממנו סכנה, סימן האסון קו שבר חדש בין האזרחים לבין מוסדותיה המושחתים והרשלניים של המדינה הלבנונית. הממשלה התפטרה, לבנונים קראו למדינות בעולם להתערב ולהציל אותם ממנהיגי ארצם, וצרפת ניסתה לקדם רפורמות פוליטיות וכלכליות עמוקות כדי למנוע קריסה של ארץ הארזים. ארבעה חודשים עברו מאז, ונראה שגם כעת אין התקדמות ממשית.
