"אני לא רוצה לעורר אליהם שום סימפטיה, בשום פנים, אבל הגברים האלימים הם תוצרים של בית אלים, וזה מה שמייחד אותם. אין שום סימנים מזהים אחרים. לא עדה, לא השכלה, לא שום דבר חיצוני. הוא יכול להיות בן של פרופ' באוניברסיטה, בן של שופט, בן של איש אקדמיה", כך אמרה היום (ב') רונית לב ארי מעמותת "בית רות" לנערות ולצעירות בסיכון, בפאנל "שנת הדמים של הנשים: איך מפסיקים את האלימות ומצילים את האישה הבאה?", במסגרת ועידת "הנשים של המדינה" של ynet, "ידיעות אחרונות" ו"לאשה".
היא התייחסה לנורות האדומות שאמורות להידלק אצל אישה במערכת יחסים, ואמרה: "כשהייתי בנעמת בתחילת שנות ה-90 באו נשים ואמרו 'יום אחרי החתונה הוא התהפך. עד אז הכל היה נהדר'. כשהתחלנו לבדוק את ה'נהדר' ראינו יחסים מאוד מצערים בהתחלה. היא תיארה את עצמה כבובה על חוט.
"אני רוצה להגיד משהו מעניין: אם הוא משמיץ את אשתו הקודמת – זו נורה אדומה. מי שעשה מלחמת עולם לאם ילדיו, ומוצא פרגית קטנה שהוא רוצה לעצב אותה בדמותו, ראו סיפור ענת אלימלך ז"ל, זה בדיוק המקרה. זה אדם של שחור לבן. מדברים על חינוך? זה גם חינוך לזהות את הנורות האדומות".
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו), נשאל אילו מהלכים יכולות הכנסת והממשלה לבצע במלחמה באלימות כלפי נשים, וענה: "הדבר הראשון זה להכיר בתופעה ולהבין שצריך לטפל בה. כשיש ראש ממשלה שאפילו לא מכיר את תנועת MeToo ומה זה אומר (כפי שעלה בראיון לחדשות 13, על"א), אז קשה לדבר איתו על הדברים האחרים. הממשלה בראשות נתניהו קיבלה ב-2017 תוכנית עם תקציב למניעת אלימות במשפחה. לא העבירו את התקציב. מתוך 500 מיליון שקל העבירו פחות מ-20%. צריך לקחת את התוכניות הקיימות, לתקצב אותן ובמקביל לקדם חקיקה אחרת.
"לגבי הנורות האדומות, אלימות כלכלית זאת אחת הנורות הכי ברורות. הבינו שהן בעייתיות ועבר חוק בכנסת בקריאה טרומית למניעת אלימות כלכלית. מה עשתה הקואליציה? דחפה אותו לוועדת החוקה ברשות יעקב אשר מיהדות התורה ושם החוק הזה נקבר".
אינסאף אבו שארב, עורכת ואקטיביסטית בדואית, התייחסה לאלימות ורצח נשים בחברה הערבית ואמרה: "חשוב לתקן את המושג של 'רצח על רקע כבוד המשפחה'. זה מושג מאוד פסול שמקבע ומנציח את התופעה. בשפה ובלשון צריך לייצר מציאות אחרת. מדובר ברצח מגדרי לכל דבר ועניין. רצח אישה על רקע היותה אישה. תופעת האלימות זה משהו מאוד מורכב. זה לא תלוי רק בגברים עצמם או רק בשלטון המקומי. זה משהו שמצריך היערכות כוללת, רחבה, מקיפה ומעמיקה, כי המענים היום לא נותנים את ההגנה לנשים. הנשים הבדואיות פוגשות את המערכות רק במקרי קיצון".
- איפה המנהיגים הרוחניים-הדתיים? איפה הם נותנים את הטון בסיפור הזה?
"לצערי אנחנו לא שומעים שום גינוי לרצח של אישה, בשונה מרצח של גבר. כשמדובר על רצח של גבר ערבי - כולם יגנו, גם המנהיגות המקומית, גם המנהיגות הדתית וגם הארצית".
- איך אפשר לשנות את זה?
"זה משהו שצריך לעבוד עליו חזק במערכת החינוך, על הצעירים, שם לדעתי השינוי צריך להתחולל. כמובן, במקביל לעבודה עם המשפחות שמצויות בתוך המעגלים האלה. אפשר להוציא את הנשים והגברים מהמקום הזה".
היועצת המשפטית של בית הנשיא, עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס, סיפרה בפאנל על מהלך החקיקה שבו הייתה מעורבת למתן חנינה לשורדות זנות, שמאפשרת להן להתחיל חיים חדשים: "הנשיא עשה שימוש בסמכות החנינה לצורך קידום ערכים חברתיים. בעקבות המעבר, בתקופה האחרונה עבר חוק איסור צריכת זנות, מה שכולם קוראים 'חוק הפללת לקוח', שחיזק את התפיסה ששורדות זנות הן קורבנות. חוץ מהחוק הזה צריך לתת מענים לנשים האלה שצריכות הזדמנויות אחרות להתפרנס.
"לפני כמה חודשים הנשיא הזמין נשים שיש להן רישום פלילי על רקע היותן במעגל הזנות, ואפשר להן להגיש בקשות למחיקת מרשם פלילי במסגרת סמכות החנינה. המטרה היא לפתוח בפניהן הזדמנויות להשתלב בשוק התעסוקה. רישום פלילי זה כמו אבן רחיים שלא מאפשרת להתקדם תעסוקתית ומונעת התקדמות תעסוקתית.
"יש פה גם מסר ברובד אחר: החברה הישראלית תהיה טובה יותר אם לא יהיו נשים במעגל הזנות. כי זנות זה דבר שמשפיע אחר כך על אלימות, התעללות, עבריינות מין".
