ישראל תקועה בפקק שלא נגמר
(צילום: משי בן עמי)
נעמי בלס מתגוררת בחיפה. באחרונה היא מאסה בתחבורה הציבורית ועברה לנהוג ברכב פרטי. "ישראל נחשבת מדינה מתקדמת אבל לא מציעה פתרון הולם וראוי מבחינה ציבורית שהיא צורך בסיסי", קובעת בלס בנחרצות. תכנון עירוני, היעדר תחבורה ציבורית הולמת וקצב עליית כלי הרכב לכבישים הם רק חלק מהסיבות מאחורי משבר התחבורה העצום של המדינה שמעמיד את המשתמשים בדרכים זמן ארוך יותר.
ואם לא די בכך, גם העבודות בשעות הערב והגבלת מספר הנוסעים בשל מגפת הקורונה הדועכת, הפכו את הרכבת לכלי תחבורה אמין עוד פחות. ישראלים רבים שהיו מורגלים בנסיעות בתחבורה הציבורית, נאלצים לעבור לרכב הפרטי ולהצטרף בהמוניהם אל סוף התור הלא נגמר בכבישים.
פקקים בנתיבי איילון
(צילום: ליהי קרופניק)
ההחמרה במצב הפקקים בכבישים באה לידי ביטוי גם במספרים: לפני נתוני Waze, העומסים הרבים בכבישים הגיעו גם לסופי השבוע ולא נותרו רק בימי החול. כך למשל, בשבת האחרונה חלה עלייה של 32% בעומסי התנועה בירושלים ביחס לתקופה שלפני משבר הקורונה. בחיפה ובבאר שבע הייתה עלייה של 26% ובתל אביב 18%.
"ההחלטה נבעה מהזמן שנאלצתי לחכות לאוטובוסים ולרכבות שבוטלו, וזמן הנסיעות בעיר נהפך ליותר משעה", תיארה נעמי בלס את הסיבות שהניעו אותה, כאמור, לוותר על שירותי התחבורה הציבורית ולעבור לנהיגה ברכב הפרטי. אבל אליה וקוץ בה: זמן הנסיעה ברכב הפרטי גדל משמעותית. "אי אפשר כבר להיות על הכביש, יש יותר ויותר חוסר סבלנות מצד נהגים שעומדים שעות בפקקים", אמרה בלס. "הלוואי שהיה כאן מטרו כמו באירופה, כי במצב כזה הייתה יכולה להיות תחבורה ציבורית אמינה והייתי יכולה לוותר על הפקקים".
אל תחלואי התחבורה הציבורית שמאופיינים בנסיעות מסורבלות, זמן המתנה ממושך והיעדר אמינות, מתווספים הקשיים שהעמידה תקופת הקורונה. עבודות החשמול הובילו לצמצום בזמני הפעילות של הרכבת מבלי שהמדינה העמידה חלופה ראויה אחרת, כמו למשל שאטלים שסייעו בעבר להסיע את משתמשי הרכבת בין מוקדי העבודות.
עד פרוץ המשבר נסעה גיתה מבנימינה ברכבת למקום עבודתה ביפו, אבל כעת גם היא הצטרפה לזרם העצום של מכוניות פרטיות שעלו על אחד הכבישים העמוסים במדינה. הסיבה: היעדר קו פעיל בשעות הערב. "זה מאוד מגביל שאני צריכה למהר לרכבת האחרונה שיוצאת בשעות הערב המוקדמות, ואין את הגמישות הספונטנית שאני יכולה לחזור מתי שאני מסיימת", אמרה גיתה.
על הקשיים בנסיעה ברכב הפרטי סיפרה גיתה כי "יש עומסים מטורפים ומצב הפקקים נהפך לגרוע עוד יותר. אם לפני הקורונה, הפקק היה מתחיל מנתניה - היום הוא מתחיל כבר ממחלף ינאי ופשוט קשה לזוז. הפקקים כבר גורמים להתגעגע לסגרים שבמהלכם הכבישים היו פחות עמוסים. בעבר הייתי רגילה לבוא עם אופניים מתקפלים, לעלות על הרכבת ולנסוע ליפו. עכשיו אני נאלצת לעבור את זה עם הרכב".
אל גיתה מצטרפים גם אלה שרוצים בכל זאת להשתמש בקווי הרכבת, אבל לא יכולים לעשות זאת בגלל הגבלת הקורונה על מספר הנוסעים שממשיכה לעמוד גם עכשיו על 75% תפוסה. בנוסף, השוברים לחלק מנסיעות הבוקר אוזלים בשעות הערב שקודם לו. שרת התחבורה מירי רגב פנתה אתמול לשר הבריאות יולי אדלשטיין כדי להגדיל את מספר הנוסעים ברכבת ל-100% כבשגרה תוך חובת עטיית מסכות כבכל מקום סגור אחר.
בזמנים שקדמו למגפה, הרכבות אמנם היו צפופות בשעות העומס, אבל בכל זאת הצליחו להסיע מדי יום בין 250 ל-270 אלף איש. כיום, בגלל ההגבלות, המספרים עומדים על 140 עד 150 אלף נוסעים מדי יום, לרבות חיילים שמאז פרוץ המשבר הבריאותי הורשו לנסוע ברכבת בשל הביקוש הנמוך.
ובזמן שנתיב תחבורה יכול לשמש 600 עד 1,600 כלי רכב בשעה, וכשבכל כלי רכב נוסעים בממוצע 1.2 אנשים, רכבת אחת יכולה להכיל אלף נוסעים. "צריך להגיד שבאמת אנשים שמגיעים היום מצפון הארץ וגם אנשים שמגיעים מהדרום, בעצם מהפריפריה שאמורה להגיע למרכז לצורך העניין, די מנותקים", אמרה באולפן ynet מנכ"לית ארגון "15 דקות" שמרית נוטמן.
היא הוסיפה: "האופציות היחידות היום הן או לעמוד בפקקים אינסופיים בדרך למרכז או לעלות על הרכבת ואוטובוסים עם שלל הבעיות. המדינה והרשויות המקומיות חייבות לבצע שינויים מאוד משמעותיים כדי לעודד את האנשים להגיע ממקום למקום. ליצור פתרונות של תחבורה גמישה, אופניים וכו'. כל הדברים שבעצם עוזרים לו להשאיר את הרכב בבית ולהגיע קצת בצורה אחרת".
נמרוד דנישמן מתגורר בתל אביב ועובד כמורה בחיפה ובירושלים. "הבעיה האמיתית התחילה עם סגירת הקווים של הרכבת בסופי שבוע ובשעות הערב המוקדמות. לא רק שאין רכבת במהלך השבת, פתאום הפסיקו את הקווים כבר בחמישי וחידשו אותם רק בראשון", ציין דנישמן.
הוא אמר עוד: "בנוסף, התחילו לקצר את שעות הפעילות, ככה שאתה חייב לחזור לתל אביב כבר בשעות הערב המוקדמות. זה למעשה לא מאפשר שום גמישות בניידות ומחייב אותך לנסוע נטו לעבודה ולחזור. הכיף בעבודה מחוץ לעיר זה שאפשר לנצל את זה למפגש עם חברים, מפגש עם המשפחה שגרה בחיפה, לצאת לארוחת ערב ולחזור לקראת לילה. מאז קיצור שעות הפעילות זה כבר לא אפשרי.
"אני ממש מאמין בתחבורה ציבורית, ומעדיף אותה בהרבה על הרכב הפרטי. אני לא נהנה מלנהוג או לשלם כל כך הרבה כסף על הרכב - מעדיף לשבת בנוחות ברכבת ולעבוד מאשר הסטרס של הנהיגה והפקקים, אבל הסיטואציה הנוכחית של התחבורה הציבורית בארץ פשוט לא מאפשרת לוותר על הרכב".
"צריך להחליט שאנחנו מצטופפים"
גלי פרוינד, מתכננת ערים ומומחית לתחבורה בת קיימא, אמרה כי "הפקקים הם הסימפטום, אבל הבעיה היא בעיה של עירוניות. אם הערים שלנו היו בנויות בצורה קצת פחות פרברית, אז יכול להיות שהיינו יכולים לייצר תחבורה הרבה יותר יעילה.
"השכונות החדשות שנבנות הן בעצם שכונות שתוכננו במקרה הטוב בשנות ה-80, במקרה הפחות טוב, בשנות ה-60, ובעצם בגלל שהן לא צפופות, לא ניתן להעביר בהן תחבורה ציבורית יעילה, ואין בהן עירוב שימושים, כשבשכונה שבה גרים אנשים, אי אפשר למצוא סופרמרקט ואתה חייב אוטו כדי להגיע לסופר, אתה חייב אוטו כדי להגיע לרופא ולעבודה. ויש לזה הרבה ביטויים, חלק ממה שאנחנו רואים עכשיו זה פקקים, אבל יש לזה עוד המון המון השלכות".
לדברי פרוינד, הפתרונות פשוטים: "צריך להחליט שאנחנו מצטופפים. במקום שיש הרבה אנשים אפשר לייצר תחבורה ציבורית הרבה יותר יעילה. זה הדבר הראשון. הדבר השני זה עירוניות: עירוב שימושים. אם בבניין שלי אני יכולה לגור בקומה השלישית, אבל אני יכולה לרדת למטה ולהפעיל חנות ואני יכולה ללכת לרחוב המקביל ולשבת במשרד ולקחת את הילד שלי לגן ברגל.
"כל הדברים האלה מאפשרים לנו להתעלם בעצם או לחיות במקביל למציאות התחבורתית הקשה שהולכת ונהיית יותר ויותר בעייתית, ודבר שלישי זה באמת קידום תחבורה בת קיימא כמו שבילי אופניים, נתיבי תחבורה ציבורית לצד פרויקטים גדולים וחשובים כמו המטרו וכל אלו מאוד חשובים אחרת ניתקע בפקק אינסופי".
במשרד התחבורה מסרו בתגובה כי "עומסי התנועה החריגים בכבישי הארץ נובעים בין השאר כתוצאה מחזרתם לעבודה של מאות אלפי עובדים, לאחר כשנה של עבודה מהבית. למרות הסרת ההגבלות ברוב תחומי המשק, התפוסה בתחבורה הציבורית עדיין מוגבלת ל-75% בלבד. זאת, לאור הנחיות משרד הבריאות לשמירת מרחק גם בנסיעה בתחבורה הציבורית.
"רבים מהעובדים מעדיפים לנסוע ברכב פרטי, ונמנעים עדיין מלהשתמש בתחבורה ציבורית או שיתופית, בשל נגיף הקורונה וההגבלות הרבות שהיו בשנה האחרונה, וחלקן עדיין בתוקף. סיבות אלו הגדילו את מספר כלי הרכב הפרטיים הנוסעים על הכבישים ויצרו עומסי תנועה. במטרה לתת מענה תחבורתי לציבור, פנתה השרה רגב לשר הבריאות כדי לקדם מתן אישור לתפוסה של 100% נוסעים ברכבת ישראל, תוך הקפדה על עטיית מסיכות.
"כמו כן, משרד התחבורה הנחה את רכבת ישראל להכין תכנית להרחבת שירות הרכבת בשעות הערב וגיבש תכנית להפעלת תחבורה ציבורית חליפית בשעות שבהן הרכבת אינה פעילה, תוך המשך תנופת פיתוח תשתיות הרכבת והמשך פרויקט החשמול למתן שירות טוב ומתקדם יותר. במקביל, פועל משרדינו מול משרד הבריאות במטרה להגדיל גם את תפוסת האוטובוסים המוגבלת כיום ל-75% בשל הנחיות משרד הבריאות ושמירה על התו הסגול".
