מאז פרוץ מגפת הקורונה, נפטרו 1,719 ישראלים מסיבוכי הנגיף. חלקם חוו הידרדרות מהירה מאוד לאחר שנדבקו, ובני משפחותיהם שנשארו מאחור נותרו רק עם הזיכרונות הטריים. חלקם זכו ללוות אותם במחלקות הקורונה ולהיפרד מהם בפעם האחרונה, ומתארים רגעים מצמררים. ynet מביא את סיפורי הנפטרים שמאחורי המספרים - ואת תיאורי בני המשפחה, שזכו לצפות בהם ברגעיהם האחרונים.
"אבא היה חזק, מי חשב שלא יחזור הביתה?"
חיים קימחי, תושב אורנית, נפטר לפני שבוע בגיל 59. כמעט כל בני משפחתו נדבקו בנגיף ועדיין לא ברור מי הדביק אותם. אחרי שחש ברע, הוא יצא מביתו על רגליו לבית החולים – ולא שב יותר הביתה. חיים, שהיה עצמאי בעיסוקו, סבל מסכרת ומבעיות בכבד.
"התחלנו להרגיש קוצר נשימה והמון שיעולים", סיפרה אורנה, אלמנתו. "מצבו של חיים הידרדר והחום שלו עלה. הוא לא רצה להתאשפז ואמר שעדיף לו להיות בבית, אבל אמרנו לך שילך לעשות צילום ויחזור הביתה". בני משפחתו הזמינו אמבולנס והכינו לו תיק רחצה לכמה ימים, וכך יצא חיים אל בית החולים, כשהוא צועד בעצמו. זו, הייתה תמונתו האחרונה.
"אבא שלי היה גבוה וחזק. מי בכלל חשב שהוא לא יחזור הביתה?", תהתה נתלי, בתו, בעיניים דומעות. "תוך כמה ימים אמרו לנו שהוא מורדם ומונשם ומצבו קריטי. הלכנו לראות אותו, לבשנו חליפות ונכנסנו למחלקה. יש שם שקט אימתני. אתה עובר כמו בסרט – רואים החייאה על אחד, ועוד משפחה שבאה להיפרד מחולה. ממש סרט אימה. בקושי שומעים משהו, רק את האימה והפחד מהמוות".
לדבריה, "כמה ימים אחרי כן, כששבתי לאבא, חלק מהמיטות היו ריקות. אנשים נעלמו". האלמנה אורנה הוסיפה לספר: "התקשרו אלינו מבית החולים ואמרו לנו להגיע להיפרד. זה היה מחזה קשה. לקחנו מי ורדים ובושם שהוא אהב, מרחנו לו על הרגליים וניסינו לדבר איתו, בוכים. זה כואב באופן שקשה לתאר". השתיים קוראות לתושבים לשמור על ההנחיות ולהקפיד על עטיית מסכה: "קורונה זו לא שפעת. זה עניין של חיים ומוות. הוא יצא על הרגליים ומת אחרי שבועיים".
"אבא הגיע לניתוח מינורי – ונדבק"
דב פלד, מוותיקי העיר נהריה, הלך לעולמו בשבוע שעבר במרכז הרפואי לגליל בעיר. הוא חלה לפני כשנה וחצי במחלת ניוון שרירים (ALS) ובחודש שעבר אושפז לטובת ניתוח. ימים ספורים לאחר שחזר הביתה התמוטט, ואז התברר כי נדבק בקורונה וסבל מדלקת ריאות חמורה. הוא אושפז בבית החולים ונפטר כעבור שבועיים. הוא הותיר אחריו שני ילדים, שישה נכדים ונינה אחת.
דב היה חשמלאי, עבד במפעל "ישאסבסט", ולפי בתו, אף "שרד את 'ישאסבסט'". לדברי משפחתו, הוא היה נהרייני בנשמה. הוא היה פעיל בתחום איכות הסביבה ועסק בפעילויות התנדבותיות, בין השאר ביד שרה.
"זו זכות גדולה, שיכולתי להיכנס ולהיפרד ממנו, לשחרר אותו", אמרה בתו, אביטל פרח. "אבל זה לא פשוט לראות אותו ככה, ולהיות איתו כשעוד חולים מסביב".
בעמוד הפייסבוק שלה כתבה פרח כמה פוסטים לזכרו, ובהם גם ביקשה מהציבור להקפיד על כללי הקורונה. "אבא שלנו נפטר מקורונה. הוא אחד מהסטטיסטיקה, אחד מ-1,622. כמה שמרנו עליו, כמה דאגנו לו וכמה הקפדנו, ואז הוא נדבק בבית החולים כשהגיע לעשות ניתוח מינורי. שבועיים שכב לבדו. אל תזלזלו במחלה. אל תתנו לאחרים לזלזל", כתבה. "תאהבו את ההורים המתבגרים שלכם, תשמרו על קשר רציף עם סבא וסבתא".
בפוסט אחר כתבה: "מה קיבלתי ממך מלבד העיניים הכחולות? לימדת אותי אהבת אדם מהי. כולנו שווים וכולם ראויים לכבוד. הראית לי, הלכה למעשה, שחובתנו לשמור ואף להילחם על איכות הסביבה וגם להגן על בעלי החיים. וגם את הים, שהיה חלק מהווית חיינו, לימדת לאהוב, לכבד ולשמור. היית תמיד חביב, מסביר פנים, בעל לב ענק, שמתנדב, תורם ומסייע לכל. לימדת אותי את ערך המשפחה והחשיבות של הביחד. אז מה קיבלתי ממך, מלבד העיניים הכחולות? את החיים במלוא משמעותם".
"סבא וסבתא עוד דיברו בחדר האשפוז, היא שרדה והוא לא"
יגאל עזיז שוקרי נולד בשנת 1939 באיראן, ובשנת 1979, שנת המהפכה האיסלאמית במדינה, עלה עם אשתו ועם ילדיו. הוא התגורר ברמלה מאז יום עלייתו לארץ, והקדיש את רוב זמנו לבתי כנסת ולעזרה לזולת. הוא נפטר בחודש שעבר בגיל 81 בבית החולים אסף הרופא בצריפין.
נכדתו, שני שוקרי, סיפרה שהכול החל כשאשתו של יגאל, שושנה, פיתחה תסמינים של נגיף הקורונה. "היה לה חום ופינו אותה לבית חולים. בכלל היינו עסוקים בשלומה וכעבור כמה ימים כשסבא שלי שיפץ את הגינה הוא הרגיש חולשה והבנו שמשהו לא טוב", אמרה. "אבא שלי ודוד שלי פינו אותו באמבולנס מהר והתוצאה גם שלו, יצאה חיובית".
בכאב, היא סיפרה על הימים האחרונים של סבה בבית החולים. "שניהם היו באותו החדר, מדברים אחד עם השנייה, מדברים איתנו בטלפון ואנחנו שומעים על הקול שלהם חולשה, קשיי נשימה. הם החלו לקבל את הטיפול. סבתא שלי צלחה את זה ושוחררה לביתה. סבא שלי לא עמד בזה. ההידרדרות הייתה מהירה, התפתחה דלקת ריאות ואז העבירו אותו למכונת הנשמה. הבנו שאין דרך חזרה, רק נס".
פורסם לראשונה: 21:43, 05.10.20
