החיסונים מייצרים אמנם אופק אופטימי, אבל החשש לסגר שלישי עדיין כאן, וקבינט הקורונה משנה את דעתו בכל יום. הדבר היחיד שנשאר יציב בכל התקופה הזו הוא חוסר הוודאות בנוגע להמשך הפעלת מערכת החינוך.
תלמידי ישראל חזרו השבוע לבתי הספר אחרי חופשת החנוכה, אך אף אחד לא יודע איך תיראה שנת הלימודים עד לחופש הגדול. לא המנהלים, לא המורים, לא התלמידים ולא אנשי משרד החינוך. כל המומחים תמימי דעים שמערכת החינוך חייבת להמשיך לפעול כמה שאפשר, אבל מציעים כמה מתווים ודגשים בשביל המערכת.
התלמידים שחזרו ללמוד אחרי חופשת חנוכה
(צילום: אבי חי)
"לייצר ודאות בתוך הכאוס"
כל הגורמים שקשורים למערכת החינוך טוענים דבר אחד מרכזי – המעבר ללמידה מקוונת בלבד גורמת לנזקים משמעותיים לתלמידים ולחברה כולה.
"לסגירת מוסדות החינוך ומעבר לפעילות מקוונת מלאה יש השלכות עצומות על הרחבת פערים לימודיים, העמקת מצוקות רגשיות ונפשיות והגדלה של התנסויות בהתנהגויות חברתיות סיכוניות", אמר ד"ר ניר מיכאלי, רקטור מכללת אורנים ולשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך.
6 צפייה בגלריה
בית ספר סגור בגלל הקורונה. "לסגירת המוסדות יש השלכות עצומות על הרחבת פערים לימודיים והעמקת מצוקות רגשיות ונפשיות"
ד"ר יונית ניסים, ראש החוג להוראה וחינוך במכללה האקדמית תל חי, הוסיפה כי "אחד הנזקים המשמעותיים ביותר שגרמה הקורונה היה סגירת מערכות החינוך לפרק זמן ממושך מאוד, ממושך מדי ומיותר מדי". לדבריה, מדובר בנזק הפיך בזכות חוסן העמידה של החברה הישראלית.
היא ציינה כי צריך לשמור על שגרת למידה פעילה. "להפסיק לטלטל את המערכות, לדאוג לייצר ודאות בתוך הכאוס, ובעיקר להמשיך ולפתח יציבות חינוכית שנשענת על שתי רגליים מרכזיות – כשירויות למידה ודאגה ללמידה חברתית-רגשית".
גם הנהגת ההורים הארצית תומכת בחזרה ליציבות. "אסור לטלטל את המערכת ויש לשמור מכל משמר על יציבותה", אמר דובר ההנהגה, אייל טל. "מערכת החינוך, שהתמודדה עם הטרלות, שינויים תכופים ומתווים משתנים, לא צריכה לעמוד בניסיון של טלטלות נוספות".
למידה היברידית או רק פרונטלית
כל המומחים מסכימים שיש לתת כמה שיותר שעות למידה בבית הספר, וכי זו הדרך הטובה ביותר ללמד את התלמידים. לפי פרופ' מיכל בלר, נשיאת מכללת לוינסקי ולשעבר ראש הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, ההוראה מרחוק הייתה פתרון זמני לאילוצים שמערכת החינוך נאלצה להתמודד איתם, אבל מרגע שהדבר מתאפשר חשוב לחזור ללמידה פנים אל פנים. "גם אם חלק מהלימודים יתבצעו מחוץ לגבולות הפיזיים של הכיתה – בחצר בית הספר, בפארקים ובחללים ציבוריים".
לדבריה, מודל ההוראה מרחוק צריך להתקיים רק במקרים שבהם התלמידים חולים ולא יכולים להגיע לכיתה או ביישובי פריפריה שסובלים ממחסור במורים מקצועיים וזו הדרך היחידה לקיים את השיעור.
גם ד"ר ערן תמיר, ראש התוכנית להתמחות בחינוך ושינוי חברתי באוניברסיטת תל אביב, תומך בהחזרה מלאה של התלמידים לבתי הספר. "יש להחזיר את התלמידים למתכונת לימודים מלאה בתוך בתי הספר ובאוויר הפתוח, אך במסגרת קפסולות קטנות ומופרדות".
ד"ר אדר בן-אליהו, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, תומכת גם היא במודל הקפסולות. "הילדים יכולים להגיע שלושה ימים לבית הספר, תוך הקפדה יתירה על שמירת הקפסולות, כך שגם אם יתעורר הצורך בבידוד או שליחה של קפסולה הביתה בית הספר יוכל לשמור על הרמטיות ועל כך שאין מפגשים בהפסקות".
עם זאת, יש מומחים שסוברים ששנת הלימודים הקרובה צריכה להתנהל במתכונת היברידית – מקוונת ופרונטלית גם יחד. ד"ר ניסים הציעה מודל שבו יהיו קבוצות קטנות שלומדות ביחידות זמן שונות. "שיעור לא חייב להיות 45 דקות לכל הכיתה. אפשר לחלק את הכיתה ואת יחידות הזמן. להקדיש זמן אישי וקבוצתי, לבנות יחידות הוראה קצרות מוקלטות מראש, ולשים דגש על שיעורים שבהם הזמן שווה זהב".
שינוי תוכנית הלמידה
משבר הקורונה מהווה, לפי המומחים, הזדמנות מצוינת לעשות שינוי משמעותי במערכת החינוך. לא מעט מומחים טוענים שיש מקום ללמידה מסוג חדש.
"לאור המשבר הכלכלי-חברתי-פוליטי שבו אנחנו מצויים כיום, מערכת החינוך צריכה לתת דגש רב על מתן תמיכה והקניית מיומנויות בתחום הרגשי-חברתי לכלל התלמידים", אמר ד"ר תמיר, שהסביר שבמצב הנוכחי פרק אחד או יותר במתמטיקה לא ישנה מאומה. "מתרחשת כיום רעידת אדמה בכל תחומי החיים והילדים זקוקים קודם כל למענה רגשי ממורים שהם קודם כל אנשי חינוך, שאפשר לסמוך, להקשיב ולבטוח בהם".
6 צפייה בגלריה
תלמידים בבית הספר. "הילדים זקוקים למענה רגשי ממורים שהם אנשי חינוך שאפשר לבטוח בהם"
(צילום: בראל אפרים)
ד"ר ניסים טוענת שהמורים צריכים להמציא את עצמם מחדש בעקבות הקורונה. "להפסיק ללמד במובן השמרני של למסור ידע, ולהפוך למנחים, מאמנים, מתכללים ומכוונים. לשים דגש על כשירויות למידה, על למידה חברתית-רגשית ועל פיתוח מסוגלותם העצמית של הלומדים גם במחיר של 'להספיק פחות חומר'".
"לחינוך יש הזדמנות פז להמציא את עצמו מחדש, לשנות פרדיגמה – להיפרד לשלום מהתוכניות הישנות והתכנים שאינם רלוונטיים, לפתח למידה דיגיטלית סדורה ובת קיימא ולהמציא את תפקיד המורה מחדש", הוסיפה.
"בהביט החינוכי כדאי להתרכז במקצועות החשבון, אנגלית, מדעים, שפה, חינוך גופני או אומנות. את יתר המקצועות התלמידים יוכלו להשלים בעזרת מיומנות גם בעתיד", אמרה ד"ר בן-אליהו.
6 צפייה בגלריה
בחינת בגרות. "להתמקד במקצועות החשבון, אנגלית, מדעים, שפה, חינוך גופני או אומנות - את היתר הם יוכלו להשלים"
(צילום: מוטי קמחי )
היא המליצה לנצל את המצב לחיזוק מיומנויות כמו ארגון, סדר, התמודדות עם תסכול, כיצד לבצע משימות כשאין חשק ועוד. "זו הזדמנות נהדרת לעבוד על ידע ויישומיות של תהליכי למידה ולא רק על תוצרי למידה".
פרופ' בלר המליצה להפחית את מספר שעות ההוראה, לצמצם את מספר מקצועות הלימוד ולהעניק יותר עצמאות ואחריות לתלמידים בכל הקשור לתהליך הלמידה.
לדבריה, דרכי ההוראה צריכות להיות מותאמות למציאות המשתנה ולכלול פחות שעות שינון ויותר עבודה על מיזמים בקבוצות קטנות "שמעודדות חשיבה יצירתית, יזמות, עבודה שיתופית ופתרון בעיות. חשוב לשלב בתוכנית הלימודים גם שעות הוראה שיתנו מענה להיבטים רגשים וחברתיים".
כוח למנהלים ומחשבה נוספת על הבגרויות
ד"ר מיכאלי טען שיש לאפשר לרשויות המקומיות, לבתי הספר ולארגוני החינוך הבלתי-פורמלי לבנות תוכנית חינוכית הוליסטית לתקופת הלימודים שנותרה. "התוכנית הזו צריכה לשבור דיכוטומיות שבין הבוקר לאחר הצהריים, בין מבני בתי הספר למבנים אחרים בקהילה, ובין לימוד תחומי הדעת לחינוך מוכוון אתגרי השעה".
גם הנהגת ההורים תומכת באוטונומיה לבתי הספר. "לאחר בדיקות וניטור של כל בית ספר – יחליט מנהל בית הספר כאוטונומיה בשיתוף עם הקהילה, מה רצוי ואם כדאי ללמוד מרחוק, אך לא בהנחתת הנחיות מלמעלה ובכפייה – אלא מתוך בחירה והסכמה".
ד"ר מיכאלי הוסיף כי יש לחשוב מחדש על בחינות הבגרות, "שלמיטב הכרתי לא ירדו אלינו במעמד הר סיני. במציאות הנוכחית נראה שקברניטי משרד החינוך עושים כל מאמץ לשמר את עצמם קיומן גם במחיר של אובדן ערכים".
לדבריו, במקום בחינות הבגרות יש לערוך דיון בזק עם ראשי האוניברסיטאות והמכללות כדי לטוות יחד חלופה לתהליכי המיון להשכלה הגבוהה. חלופה כזו תאפשר רתימה מערכתית של התלמידים בשכבות הבוגרות למשימות מעורבות חברתית וחינוכית שתהיה בעלת ערך עצום להם עצמם, לילדים ובני נוער צעירים יותר ולקהילה כולה.
