יום הבוחר הוא יום חגיגי, יום שבו מראה הריבון את כוחו. הריבון הוא לא הכנסת, הממשלה ואפילו לא הדייר בבית המידות ברחוב בלפור בירושלים. הריבון הוא כולנו, האזרחים.
רק שהפעם, אחרי שלוש פעמים, ברור שהפוליטיקה הישראלית חולה במחלה ניוונית שמאכלת אותה לגמרי. כל-כולה נסבה לא סביב סוגיה או מהות. לא איך נציל מערכת חינוך שמראה תוצאות נחותות ביחס לעולם, איך נוודא שברוני הגז יתחילו להעביר כסף מרווחי העתק שלהם לקופת המדינה, או נתמודד עם האיום האיראני. כבר שנתיים ישראל לכודה בצבת הרעילה של שאלה אחת: ביבי או לא ביבי.
אין טעם בפופוליזם, לאף צד. תומכיו של ראש הממשלה אינם המון מוסת שהולך אחרי חלילן מהמלין; מתנגדיו אינם אנשים שהטינה והאיבה הפרסונליות שיבשו את דעתם. השאלה אם ראש ממשלה שנאשם בפלילים צריך וראוי שיישאר בתפקידו היא מהותית - וממילא המערכת המשפטית פסקה שההכרעה הזו היא בידי הציבור.
נתניהו הוא ראש ממשלה עם הישגים, כולל הקדמת אספקת החיסונים; במקביל הוא נאשם בעבירות עם עונש מאסר לצידן. הוא יזם את הבחירות האלה מסיבותיו
הציבור מתחבט, וחצוי; לפי הסקרים הנוכחיים רובו לא רוצה שבנימין נתניהו יישאר בתפקידו. אבל כאשר הדברים האלה מיתרגמים למנדטים, הם אולי לא נותנים לו ממשלה, אבל גם לא מעמידים כל קואליציה חלופית אפשרית. שוב ושוב, מתנגדיו לא יכולים לגבור על השבטיות ביניהם - בוחרי אביגדור ליברמן ובוחרי הרשימה המשותפת, נניח — כדי להביא להחלפת השלטון.
השיחה לא משתנה ולא מתפתחת; גם כאשר יש מפץ כמו פרישת גדעון סער מהליכוד, האירוע מיד מתכווץ אל שאלת השאלות - נתניהו, כן או לא. הניסיון של נפתלי בנט לחרוג מתוך המתאר הזה כשל לגמרי; הוא רצה להיות ממליך המלכים, אבל הפך למי שרץ בעשר וחצי בלילה לערוץ עם שבריר אחוזי רייטינג כדי לנפנף בהבטחה כתובה בשידור שלא יילך עם יאיר לפיד, כמו איזה אסיר שהובא לקרוא הודאה בשבי באפגניסטן.
בבוקר הבחירות האלה צריך להזכיר לעצמנו שהייתה תרופה למחלה הזו. קראו לה ממשלת אחדות, ממשלת רוטציה. בניגוד לשתי מערכות הבחירות הראשונות, קמה ממשלה והושבעה. רק שמהשעה הראשונה לקיומה התחוור שנתניהו נחוש שלא לקיים את הרוטציה לעולם.
נדב איל איילאביגיל עוזיהתברר שתכליתה האמיתית של הקמת הממשלה הייתה פירוקה המיידי, כדי שאפשר יהיה להרוויח את המנדטים מקריסת כחול לבן. הבחירות אינן תקלה, הן לא בגלל משבר פוליטי או קלקולים בקואליציה. הבחירות היום הן בפשטות מימוש תוכניתו של בנימין נתניהו להשיג רוב שלא הצליח לקבל בשלוש מערכות בחירות בשנה וחצי. השגת הרוב הזה, הוא האמין, תתאפשר כי הצליח להרוס את האופוזיציה שקמה לו מבפנים באמצעות פיצולה לחתיכות קטנות ואז הטחתן אחת בשנייה.
את הדברים האלה חשוב לכתוב דווקא הבוקר: נתניהו הוא ראש ממשלה עם הישגים, כולל הקדמת אספקת החיסונים; במקביל הוא נאשם בעבירות עם עונש מאסר לצידן. הוא יזם את הבחירות האלה מסיבותיו. אף סקר לפי שעה אינו מראה שהליכוד חזק יותר ממה שהיה בבחירות הקודמות.
אנחנו הובלנו אל הנקודה הזו. אבל, וגם את זה צריך לכתוב, מה שאנחנו נעשה ברגע אליו הובלנו יוחלט בידי כל אחת ואחד מאיתנו, בקלפי. זה תלוי רק בנו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
