"אנחנו נגד קידום תופעת הלהט"בים", הצהיר בשבוע שעבר ח"כ אחמד טיבי. "לו היה חוק בנוגע למצעד הגאווה או לכניסתם לבתי ספר לקדם את הקהילה שלהם, הייתי מתנגד". זה מה שהיה ליו"ר מפלגת תע"ל ומספר 2 ברשימה המשותפת להגיד על קהילת הלהט"ב בראיון לתקשורת הערבית. "תופעה" הוא מגדיר אותנו. מתברר שהסלוגן המזוהה עם הרשימה המשותפת, שלפיו "אין דמוקרטיה בלי שוויון", פחות תקף כשמדובר בלהט"ב.
בראיון אחר בערוץ 12 לפני כמה חודשים, בעקבות סערת טחינת אל ארז, הפעם בעברית, שאלתי את ח"כ טיבי מדוע טרם נקט עמדה ברורה בנושא, והעדיף לברוח ממנו כמו מאש, בין השאר על ידי הימנעות בהצבעות בעד להט"ב (בניגוד לאחרים ברשימה). התשובה שלו לא השאירה מקום לספק: טיבי מעדיף להתחנף לבייס האולטרה-שמרני על חשבון ערכי הדמוקרטיה והמוחלשים ביותר בחברה הערבית.
"מי שחושב שהאג'נדה של צפון תל אביב צריכה להיות האג'נדה של אום אל פחם טועה, מטעה ומוביל את החברה למקום אחר", הוא ענה לי בביטול והתנשאות. בעיני הנציג הוותיק ביותר של המיעוט הערבי בבית הנבחרים הישראלי אנחנו בסך הכול תופעה תל אביבית.
הגיע הזמן לדרוש מח"כ טיבי להחליט באיזה צד הוא בוחר: בצד של האיסלאמיסטים והכהניסטים, או בצד של העולם הנאור שעל ערכיו הוא מתבסס כאשר הוא תובע שוויון לנו כערבים?
מה שמקומם במקרה הזה הוא לא אמירה כזו או אחרת נגדנו. הרי אנחנו קהילה של אנשים שהתרגלו מגיל צעיר לשמוע דברים מהסוג הזה, בבית הספר, בשכונה ואפילו בבית. מה שמקומם באמת זו הצביעות והמוסר הכפול של מי שמתיימר לייצג נאמנה מיעוט מודר, ועל הדרך לא בוחל באמצעים כדי לשמור על הכיסא, גם אם זה אומר לרמוס מיעוט מודר אחר - שלא לומר הכי מודר בחברה שלו. ובשביל מה? בשביל למצוא חן בעיניי בייס אלים ורגרסיבי. מזכיר לי אבו מישהו.
לא רק ח"כ טיבי רוכב על תירוץ השמרנות בחברה הערבית:
אז בהזדמנות זו אני מבקש לעדכן את הח"כ הנכבד שאזור צפון תל אביב אינו (ה)בועה של הלהט"בים בישראל. הסצנה הלהט"בית הדומיננטית נמצאת דווקא בדרום העיר. ובכל מקרה, עבור חברי וחברות קהילת הלהט"ב המתגוררים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל, אמירות מהסגנון הזה של טיבי הן דחיקה בכוח לתוך הארון ועידוד לפשעי להט"בופוביה שממילא משתוללים - בישראל בכלל ובחברה הערבית בפרט.
אני לא סבור שטיבי הוא להט"בופוב. בסופו של דבר מדובר באדם חילוני, משכיל ויו"ר המפלגה הערבית לשינוי (עאלק). בכל זאת, הוא גינה את הפיגוע בברנוער ב-2009, וחברתו למפלגה, ח"כ סונדוס סאלח, אף אמרה בנאום הבכורה שלה "אינני מבינה איך חורצים גורלות של אנשים על סמך דת, לאום, מגדר או נטייה מינית". איך? כשמילים לחוד ומעשים לחוד.
אז מה אם דו"ח הלהט"בפוביה של האגודה למען הלהט"ב בישראל מראה עלייה במקרי השנאה כלפי בנות ובני הקהילה? הרעיון לקושש קולות על חשבון להט"ב לא נשמע נורא, קל וחומר כשהמתחרה הוא מנסור עבאס, שמשאיר אבק ליריביו במסע הלהט"בופובי שלו.
אז עכשיו הגיעה העת לשבור את השתיקה הרופסת ושל איימן עודה ושל סמי אבו שחאדה, ולדרוש מהם להחליט באיזה צד הם בוחרים: בצד של האיסלאמיסטים, הכהניסטים ומקהלת הרעל של תע"ל? או בצד של העולם הנאור שעל ערכיו הם מתבססים כאשר הם תובעים שוויון לנו כערבים?
מוחמד זועבי הוא פעיל להט"בי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com