לראש הממשלה היה הערב נאום טוב, עוד נאום טוב. הבעיה היא שנאום טוב מצד בנימין נתניהו מספיק לימים רגילים, ולא כדי להרגיע את הציבור הישראלי הזועם, בטח לא במשבר כל כך עמוק. נתניהו ניסה הערב לשפוך מים צוננים על הזעם הציבורי ההולך וגובר. ניתן לשער שהנאום, טוב ככל שהיה, לא יעזור הפעם.
נתניהו, הערב
(צילום: לע"מ)
נתניהו חווה עכשיו את המשבר הגדול ביותר כראש ממשלה בשנות כהונתו. זו הפעם הראשונה שהוא מאבד שליטה לחלוטין, ועל יותר מחזית אחת. זו הפעם הראשונה שאין לו שפן לשלוף מהכובע (כמו, למשל, שהשיב את גלעד שליט בימי המחאה החברתית ב-2011). המגפה הבריאותית מתפשטת ומאיימת על בריאותם של אזרחי ישראל, המגיפה הכלכלית מתפשטת ומאיימת על מעמדו הציבורי של נתניהו.
באופן נדיר, ואולי כדי לשוות ממד של אמינות לדבריו, נתניהו הודה הערב שהוא אחראי לכשל בפתיחה המהירה והבלתי מבוקרת של המשק. אדם שיקדיש את שארית חייו לחיפוש בארכיון אחר נאומי נתניהו, יתקשה לראות אותו לוקח אחריות על כשלים. אבל הפעם הסערה גדולה יותר מכל מה שהכיר, ובהתאם – גם ניסיונו לעשות הכל כדי להרגיע את השטח.
הציבור רואה בנתניהו אחראי לשורת כשלים ארוכה, הן בסגירה המהירה של המשק בסיבוב הראשון, הן בפתיחה שהתבררה כבלתי מבוקרת (מבלי שהוכנו מערכות פיקוח, בקרה ואכיפה רציניות) והן במגבלות החדשות שהוטלו בשבוע שעבר. ראש הממשלה, סבורים הישראלים, כשל גם בביצוע החלטות שהתקבלו וכשל גם בהיערכות לגל השני. התוכנית הכלכלית הקודמת לא ממש בוצעה, והערב הוצגה תוכנית חדשה שאותה, הפעם, הוא גם הבטיח לממש.
נתניהו הסביר הערב לאזרחי ישראל למה נכשלה התוכנית הכלכלית הראשונה. הוא האשים את הבירוקרטיה (אף שכראש ממשלה זה למעלה מעשור הוא יכול היה להיאבק בה), הוא האשים את הפקידים שנאלץ, לדבריו, להכניס לחדר אחד כדי שידברו ביניהם (מגיע לו מחיאות כפיים על זה?), הוא בחר שר אוצר (ישראל כץ) ושר בריאות (יולי אדלשטיין) אשר לפי סקרים שונים שמתפרסמים מקבלים ציונים נמוכים מאוד בסקרי דעת הקהל לגבי תפקודם במשבר. הוא עסק במה שנראה לציבור כנושאים לא חשובים או אישיים (ממשלה מנופחת, סיפוח, ענייני המס שלו, ועדת חקירה לשופטים), ואפשר לקורונה להרים ראש ולהכות שנית.
נתניהו גם אמר הערב (כדי להרגיע את הזעם החרדי) שההחלטות לגבי המגבלות מתקבלות על פי נתונים סטטיסטיים. לא יהיה זה מופרז להעריך שרוב מכריע של הציבור לא מאמין לאמירה הזו. משרדי הממשלה לא הצליחו להביא תשתית נתונים מבוססת לוועדות הכנסת, לא בנוגע למסעדות, לא בנוגע לחדרי הכושר ולא בנוגע לבריכות השחייה. הממשלה לא הציגה נתוני הדבקה שישכנעו את הציבור כי יש להגביל כמעט כליל מגזרים אלה, וגם כאשר התקבלה החלטת הסגירה – היא נראית קטגורית ולא חכמה: למה למשל מסעדה בשטח ענק יכולה להכניס אותו מספר סועדים כמו מסעדה בשטח קטנטן? למה בריכה תחת כיפת השמיים זהה לבריכה מקורה? השאלות עוד רבות וארוכות והציבור מביע אי אמון.
השורה התחתונה היא שכדי למנוע מחאה חברתית, שמבחינתו מאיימת להתחיל כבר בהפגנה בתל אביב במוצאי שבת, נתניהו יצטרך להתאמץ הרבה יותר. בראש ובראשונה, הוא צריך להשיב את אמון הציבור בקבלת ההחלטות, ולכן אלה חייבות להיות מנומקות, מושתתות על נתונים ולהתפרסם לציבור באופן ברור, עם נימוקים ולא בצורה שרירותית. הוא צריך לחזור אחורה לגבי מגבלות מיותרות, ובעיקר – הוא צריך להתחיל לנהל את הפקידות במשרד האוצר. אגף התקציבים, רשות המיסים, החשב הכללי – כולם עובדים אצל נתניהו. הכסף נמצא אצלם. במקום להתלונן על הבירוקרטיה שלהם, נתניהו צריך פשוט להתחיל לנהל אותם.
