גם אחרי חודש של סגר, ובצל מבצע החיסונים הנרחב, המספרים במחלקת הקורונה במרכז הרפואי ע"ש רבקה זיו בצפת שברו השבוע שיאים. 53 חולים היו מאושפזים בו-זמנית בשלוש המחלקות, כאשר מתוכם 10 במחלקת הטיפול הנמרץ, ומצבם מוגדר קריטי. בין המאושפזים במצב קריטי הייתה תינוקת בת שנה וחודשיים, שגם אמה נדבקה בנגיף. בהמשך מצב התינוקת השתפר והיא החלה לנשום בכוחות עצמה.
מחלקות הקורונה בזיו הוקמו בקומות התת-קרקעיות של המרכז לבריאות הילד. המחלקה לטיפול נמרץ שוכנת על רצפת האודיטוריום בקומה 2-. במקום התקיימו בעבר טקסים חגיגיים, חולקו מלגות ונגזרו סרטים. כיום הכיסאות מקופלים וצמודים לקיר. החליפות החגיגיות וצלילי התזמורת התחלפו בחליפות המיגון הלבנות ובצלילי המוניטורים ומכונות ההנשמה.
הצצה למתרחש במחלקות הקורונה – עוד ב-ynet:
• העומס, הניתוק מהעולם והחלון שממנו נפרדים לנצח | בבילינסון
• "החולים הקשים ביותר שלנו צעירים": המוות, השחיקה והתקווה
• מתחת לאדמה ברמב"ם: "בכל גל המצב קשה יותר"
"קיבלתי צו 8 ולכן אני פה", סיפר מנהל המחלקה ד"ר אלכסנדר איזיקסון, בין ביצוע אינטובציה (החדרת צינור חמצן לקנה לצורך הנשמה) לבין הכנסת "ליין" (עירוי מרכזי). "זו יחידה מאוד אינטנסיבית, עם המון מטופלים במצב קריטי. יש פה כרגע שמונה מטופלים, שבעה מהם מונשמים ושמיני על סף הנשמה שייתכן מאוד שנצטרך לעשות לו אינטובציה בכל רגע. כל השמונה עומדים בהגדרה של מטופל במצב קריטי", הסביר.
"מה שמאפיין את העבודה בטיפול נמרץ קורונה, ועם חולי קורונה בכלל, זה שמדובר בעבודה מאוד אינטנסיבית, מאוד מאומצת. מאוד טעונה. המצב של חולי הקורונה האלה מאוד דינמי. הוא משתנה, וכשהוא מחמיר לצערי, זה קורה מהר. הוא יכול להיות יציב ואחר כך חולים קורסים בבת אחת", הסביר.
המטופלים אסירי תודה: "לא מרפים"
מאז פתיחת מחלקות הקורונה בבית החולים, בחודש מרץ 2020, טופלו בהן 632 חולי קורונה. 76 מהם – 12% – נפטרו. במהלך ביקור שערך השבוע צוות ynet במחלקות הקורונה בזיו היו רק חולים בודדים שניתן היה לשוחח איתם. הרוב היו מחוברים לאמצעי אספקת חמצן כאלה ואחרים, ורבים אחרים היו מחוסרי הכרה.
אחד מהחולים שהצליחו להתאושש הוא הרצל מעתוק, בן 56 מצפת. הוא אושפז בתחילה במחלקת התפרצות רגילה, ובהמשך הועבר לטיפול נמרץ, עד שהצליח להתאושש בסיוע כמויות גדולות של חמצן.
"הקפדתי מאוד על הכללים, אבל כנראה נדבקתי בהסעה לעבודה", סיפר. "הרגשתי לא טוב בבית, עשיתי בדיקה ואמרו לי 'אתה חולה מאומת, חולה קורונה'. בשלב הראשון הייתי בחדר מבודד בבית. החום התחיל לעלות, ופתאום, במוצאי שבת, אני מתחיל להשתעל. התחלתי להיות כחול קצת. אשתי הזמינה לי מד"א, והורידו אותי לפה, למחלקת קורונה.
"מרגישים כאבים, יש כאבים ברגליים, הרגליים נתפסות, חולשה בגוף, שיעול לא נורמלי, חום עולה ולא יורד, רק על ידי כדורים ותרופות. אני מאושפז כבר שבועיים, מטפלים בי, עכשיו ברוך השם אני מרגיש יותר טוב. אבל זה מאוד קשה. זו לא שפעת רגילה הייתי אומר, זו שפעת רצחנית, שמשתלטת על הריאות ועל קנה הנשימה וזה הכי מסוכן.
"בהתחלה לא הייתה לי תקווה לצאת מזה בכלל. מי האמין, רק הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מזה. לא האמנתי שאני אחזור הביתה בכלל. היה לי הרגשה מאוד רעה, קשה מאד, וגם הסטורציה (שיעור החמצן בדם – א"ר) שלי ירדה ל-80%. לא היה לי חמצן בדם, לא היה לי חמצן בריאות, אז זה הסיפור.
מעתוק מרעיף שבחים על הצוות הרפואי והטיפול שקיבל. "הצוות הרפואי מופלא", אמר, "הם עושים עבודת קודש יום ולילה. הם עובדים 12 שעות ביממה, בלי להרפות, ודואגים לכל חולה חולה. אין לי מילים".
מעתוק אמור להשתחרר לביתו בתקופה הקרובה, אבל לפני שיגיע הביתה יש צורך להתקין בביתו מחולל חמצן, כדי שימשיך לקבל סיוע בחמצן ובנשימה. הא אמר כי לא האמין שהמחלה תגיע אליו. "שמרנו על עצמנו. שמנו מסכות, שמרנו על הכללים. לא חשבתי שאני אקבל את זה, אבל בסוף זה הגיע אליי".
אחד הרופאים שטיפלו בו הוא ד"ר יאסין עדי, מהיישוב עראבה בגליל המערבי. הוא עובד במחלקות הקורונה מתחילת המגיפה, במרץ 2020. "הרצל הוא אחד המטופלים שהגיעו במצב ממש קשה. הוא היה עם דלקת ריאות קשה, בשתי הריאות. הוא נתמך בחמצן רגיל אבל לא יכול היה להחזיק מעמד ולשמור על סטורציות. הוא הועבר ממחלקה רגילה למחלקה שבה אפשר לעזור לו לקבל חמצן ברמה גבוהה יותר, והוא קיבל גם טיפולים נוספים: בעיקר פיזיותרפיה, טיפול בסטרואידים וטיפול אנטי ויראלי".
אחות במחלקה: "גם לנו יש גבולות"
ד"ר יאסין הוסיף: "לאט לאט התחלנו לנצח את הדלקת הקשה אצלו. אחרי כמה ימים בחמצן גבוה, העברנו אותו לחמצן רגיל. הוא שומר על יציבות קלינית, נשימתית, וכעת הוא בתמיכת חמצן מינימלית". לדברי הרופא, "זה משמח אותנו שרואים תוצאות. גם הוא וגם חלק מהמטופלים שיוצאים מזה, והצלחנו לייצב אותם בזמן".
כמי שנמצא בחזית המאבק במגיפה מתחילתה, יש לד"ר יאסין פרספקטיבה על האינטנסיביות של הגל השלישי. "אנחנו מרגישים את ההבדל. זה גל יותר אגרסיבי ומספרי הנדבקים בעלייה. אנחנו מנחים אנשים שיעבדו לפי ההנחיות של משרד הבריאות, אבל לצערי יש כאלה שלא נשמעים להנחיות, ולצערי רואים את זה בתוצאות. עכשיו יש גם יותר מוטציות, וזה הופך להיות ממש מסוכן".
האחות סימה אליהו דרור, במחלקת התפרצות ב', אומרת כי התמשכות המגפה מעוררת קשיים חדשים לא רק עבור החולים אלא גם עבור הצוות הרפואי – שהגיע לגל השלישי כשהוא תשוש מחודשים של התמודדות. "יש המון מוטיבציה, אבל בגלל שעבר המון המון זמן התחושה של הצוות היא שהוא תשוש. זה לא פשוט. איכשהו צריך כל הזמן להרים את המורל של הצוות ולחזק אותו. יש פה צוותים אלופים. פשוט צוותים שנותנים מעצמם, ואחר כך צריכים להמשיך לתפקד בתוך הבית עם המשפחות. זה לא פשוט, אנחנו צריכים לנסות ככה לשרוד את התקופה. להאמין שיש אור בקצה המנהרה".
לדברי דרור, הקושי משפיע גם על החיים בבית, בסיום המשמרת. "מפה אני עוברת למשמרת ב', בבית עם שלושה ילדים. הילדים שלי די התרגלו לזה שאמא לא נמצאת. התרגלו להתנהל בעצמם, עושים עובדה נפלאה. בגזרה הזו יש לי שקט".
על המצב במחלקה היא אומרת שמדובר באתגר. "כרגע המטופלים קשים יותר, הם צעירים יותר והם קורסים מהר יותר. זה בהחלט מאתגר. אנחנו מנסים לשרוד ואני מקווה שזה לא ימשיך לאורך זמן. אנחנו מתחילים קצת להתעייף. כולי תקווה שנראה בקרוב את ההשפעות של החיסונים.
"אני תקווה שאנשים יבינו שבשביל לצאת כמה שיותר מהר מהמצב הזה הם צריכים לעזור לנו, כי אנחנו מתחילים להתעייף. יש פה אנשים שהם קרוב לשנה בסיפור הזה, זה לא פשוט בשום צורה, לא פיזית ולא נפשית, ואנשים צריכים להבין שהם צריכים כרגע לעזור לנו, לשתף פעולה עם ההנחיות של משרד הבריאות – כדי שנוכל לצאת כמה שיותר מהר מהמצב הזה. גם לנו יש גבולות".