נפתלי בנט מוכר את הנגב בשביל להיות ראש ממשלה. ראש מתמטי יש לו: הוא עשה חשבון מהיר מה יותר חשוב לו - הנגב או התפקיד? הוא לא התבלבל לרגע והחליט - שיילך הנגב לכל הרוחות, מי צריך אותו? מה בסך הכל יש שם? זה הכל מִדבר. כמה שטח כבר יש שם? (יותר מחצי משטח המדינה), ומה כל אלה לעומת התפקיד? השיירה עם הצ'קלקות, המאבטחים, הלשכה עם האקווריום, הבית ברחוב בלפור, המטוס.
600 אלף דונם בנגב עברו השתלטות. תביעות הבעלות על שטחים אלה נדחו לאורך השנים על ידי בתי המשפט. על 200 אלף דונם ש"נכבשו" אין לנו אפילו תביעות בעלות. ועל כל השטח העצום הזה מוותר בנט. דבר אחד הוא חוסר המעש של הממשלה הנוכחית בעניין, אבל "להלבין" את הפלישה וההשתלטות זה כבר דבר אחר, חמור בהרבה. ואת זה נתן בנט לתנועה האיסלאמית - קחו את הנגב ותנו את הג'וב.
סיפורים סיפר בנט על החלת ריבונות ביהודה ושומרון, בכי תמרורים בכה על עזיבת עזה המקוללת - הכל סיפורי מעשיות, אלף לילה ולילה. לא רק שהוא לא מתכוון להחיל ריבונות ביהודה ושומרון, גם על הנגב הוא לא מתכוון להחיל כלום. ההפך הוא הנכון - הוא מכר אותו בשביל ג'וב. אמנם חייבים להודות שמדובר בג'וב נחשק, אבל בפרפרזה על הבדיחה הידועה: הבנו במה עוסק בנט, ועכשיו רק התברר המחיר.
אסור שחלקת לשונו של מנסור עבאס תטעה. עבאס רוצה ליהנות מכל הטוב של מדינת היהודים אבל האידיאולוגיה שלו היא חיסולה. וזה בעיניו ציווי דתי
כמה לגיטימי ירגיש בנט על כיסא ראש הממשלה עם ששת המנדטים שלו? האם תָקהה ההנאה מהשררה את הבושה? את תחושת גניבת דעתו של הציבור? את הדרישה הילדותית "בא לי להיות ראש ממשלה אפילו שקיבלתי רק חמישה אחוזים מקולות הבוחרים"?
מה יעשה בנט כשצריך יהיה להכות בחמאס? יבקש אישור מהתנועה האיסלאמית? אין אישור, אין ממשלה? מה הוא יעשה כשהדרך לערד תיחסם שוב? כשיעצרו מכוניות של יהודים בוואדי ערה? כשביפו, לוד ועכו שוב יבצעו פרעות ביהודים? הוא יבקש אישור מהתנועה האיסלאמית כדי להגן על היהודים?
אסור שחלקת לשונו של מנסור עבאס תטעה. תנועתו היא הזרוע הישראלית של האחים המוסלמים, תנועה אחות לחמאס ולארדואן. עבאס רוצה ליהנות מכל הטוב של מדינת היהודים אבל האידיאולוגיה שלו היא חיסולה. וזה בעיניו ציווי דתי, כזה שאי אפשר להתפשר עליו. אמנם את השרץ הכשיר בנימין נתניהו, שהיה הראשון להכשיר את הברית הלא קדושה בין המדינה לבין מי שחלומו לחסלה, אבל זה לא פוטר את בנט מאחריות. בסופו של דבר זה הוא שבפועל מוכר את עקרונותיו, שהתגלו כגמישים מאוד, לטובת משרה.
אם נגזר עלינו, על הליכוד, לשבת באופוזיציה, אז זה מה שנעשה. אבל אנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות שנכפית עלינו כדי להתכונן, לרענן את השורות, להכניס אנרגיה מחודשת למפלגה שנדמה ששנים רבות בשלטון קצת גרמו להסתיידות עורקיה. ואז נשוב בכוחות מחודשים ונוכיח לציבור שאנחנו ראויים להנהגה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com