בעוד מועדן של הבחירות הכלליות הבאות נתון בערפל, תאריך הבחירות המוניציפליות כבר נקבע - 31 באוקטובר 2023 - ובכוחן להשפיע באופן דרמטי על חיינו. מגמות הרוחשות הן בישראל והן בקרב הפלסטינים עשויות להבשיל את נכונותם של ערביי ירושלים להשתחרר ממחסומי העבר ולממש את זכותם החוקית להשתתף בבחירות לראשות העיר ולמועצה. תסריט זה יעניק בפעם הראשונה מאז איחוד העיר ב-1967 ביטוי פוליטי מאסיבי לציבור המונה 350 אלף איש.
בנתונים הקיימים, אפשרות בחירתו של ראש עיר ערבי לבירת ישראל אינה מופרכת, בעיקר אם המחנה היהודי יהיה מפוצל. אבל גם אם תסריט זה לא יתממש, מועצת העיר תשקף לראשונה את המציאות הדו-לאומית בעיר. חברי המועצה הערבים עשויים להשתלב בקואליציה, ובכל מקרה יוכלו להשפיע על התנהלותה ואופייה של ירושלים. למחרת הבחירות הללו תתעורר ישראל אל עידן חדש: המציאות הדו-לאומית בין הים לנהר שמודחקת מן התודעה הישראלית תפרוץ בירושלים במלוא חיותה.
את התרחיש הזה דוחפות מגמות המזינות אחת את רעותה. אזרחי ישראל הערבים מבקשים להשתלב בחברה ולהשפיע על דרכה. גוברת בקרבם ההכרה שפוליטיקה פרגמטית היא הדרך היעילה ביותר לקדם את האינטרסים שיקרים ללבם. הם בוחנים את נבחריהם על פי מידת הצלחתם לקדם את ענייני הציבור ולאו דווקא על פי עוצמת הרטוריקה הלאומנית שבפיהם.
זניחת נוסחת שתי המדינות תרכך את המחסומים שבלמו את השתתפות ערביי ירושלים בבחירות העירוניות. והצלחתם תחזק את תומכי המדינה האחת, שקיבלו רוח גבית ממגמת ההשתלבות של הערבים אזרחי ישראל
הצלחתה של רשימת רע"מ בבחירות בשבוע שעבר היא עדות לכך. יו"ר המפלגה מנסור עבאס חזר והדגיש במהלך הקמפיין כי הוא מעוניין לטפל בבעיות החברה הערבית, הוא פתוח לנהל מו"מ עם כל גורם ורצונו "להשפיע לא רק בכלים פרלמנטריים אלא גם ממשלתיים".
האפקט של תופעה מערערת מוסכמות זו לא עומד להיבלם על מפתנו של הקו הירוק. הפלסטינים תושבי השטחים מביטים אל אחיהם בישראל ולומדים פרק חדש על האופן שבו ניתן להגיע להישגים: באמצעות השתתפות במשחק הפוליטי, ללא שפיכות דמים וללא התמודדות כנגד יריב שנהנה מעדיפות צבאית מוחלטת.
סקר שנערך בראשית 2018 ביוזמת האוניברסיטה העברית מצא כי כמעט 60% מתושבי מזרח ירושלים מצדדים בהשתתפות בבחירות המוניציפליות (לעומת 13% מתנגדים). עד עתה דוכאה שאיפה זו על ידי ההנהגה הפלסטינית שראתה בכך מתן לגיטימציה לכיבוש הישראלי. אלא שהיגיון לאומי זה עומד להישחק ככל שתדעך האפשרות המעשית לחלוקת הארץ ותגבר התמיכה של הציבור הפלסטיני בפתרון המדינה האחת.
ההנהגה הפלסטינית המזדקנת מתקשה להיפרד מחלום המדינה העצמאית, אך ימיה הפוליטיים אינם רבים. ככל שמעמיקה אחיזתה של ישראל בשטחים, ככל שעקירת מתנחלים נראית בלתי אפשרית, וככל שבכנסת קיים רוב ימני שמתנגד לחלוקת הארץ, כך הופך חזון המדינה העצמאית בעיני צעירים לאשליה שאין לה אחיזה במציאות.
בפגישתי האחרונה עם סאיב עריקאת לפני מותו הוא התייחס לסוגייה בגילוי לב: "הדור של אבו מאזן ושלי לא מסוגל לנטוש את חלום המדינה העצמאית שלו היינו מסורים כל חיינו, אבל הדור הצעיר שונה מאיתנו. רבים מהם רואים אותנו כיצורים הזויים שמתעקשים לצעוד אל חלום שאין שום סיכוי להגשימו. עדיף בעיניהם פתרון המדינה האחת שבה יזכו לזכויות דמוקרטיות שוות".
אבי גיל אנה מורייןזניחת נוסחת שתי המדינות סופה שתרכך את המחסומים הלאומיים שבלמו את השתתפות ערביי ירושלים בבחירות העירוניות. הצלחה פלסטינית בירושלים תחזק את תומכי פתרון המדינה האחת, ואלה יקבלו רוח גבית מהתגברות מגמת ההשתלבות בקרב הערבים אזרחי ישראל.
אם וכאשר יקבלו תושבי השטחים זכויות פוליטיות וישתתפו בבחירות לכנסת, יבוא הקץ על זהותה היהודית של ישראל. אין צורך ברוב ערבי. די בכך ש-40 אחוז מהאזרחים אינם יהודים כדי שסמלים כגון התקווה, הדגל, החגים – יאבדו את מעמדם. ישראל תהפוך למדינה דו-לאומית, ובדומה לחלק משכנותיה, תהיה רוויה אלימות ועימותים אתניים ודתיים חריפים. למרבה האירוניה, התהליך שיביא לאובדן אופייה היהודי של ישראל יזכה לתנופה גדולה דווקא בבירתו של העם היהודי.
- אבי גיל הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI), לשעבר מנכ"ל משרד החוץ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
