בין אם הסתיים שלטונו של בנימין נתניהו ובין אם לאו, קשה להתעלם מהעובדה כי לצד הישגיו – כגון כינון היחסים עם מדינות ערביות והבאתם המוקדמת של החיסונים נגד קורונה - התאפיינה כהונתו בהדרת הערבים ובידולם מכלל אזרחי ישראל. התפיסה שהנחתה אותו הייתה שהדרך הטובה ביותר להיות אהוד על ידי קבוצת הרוב היא באמצעות יצירת קבוצה נחותה ממנה. בכך הוא טיפח אצל הרוב את תחושת המחויבות כלפיו באופן המתגמל אותו בקלפי.
- לכל הטורים של עו"ד שקיב עלי - לחצו כאן
הכשלים והטעויות שביצעו מנהיגי הציבור הערבי העניקו לו תירוצים שבאמצעותם הצליח לשתול בתודעת הציבור היהודי תחושת מיאוס מהערבים. כך בהשתתפות ח"כ חנין זועבי מבל"ד במשט המרמרה, וכך כשנתפס ח"כ באסל גטאס, גם הוא מבל"ד, מעביר טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים. גם נאום השהידים שנשא ח"כ אחמד טיבי לפני שנים רבות שיחק לידיו של ראש הממשלה.
תקריות אלה ואחרות היו כפלסטלינה בידיו והוא היטיב לעשות בהן שימוש. הוא גם הצליח לגייס חלקים רבים משרי וח"כי הליכוד שהצטרפו לשיירה הרואה בערבים נטע זר בישראל. במקרה אחד בכנסת האשים זאב אלקין – היום בגוש הנגדי - שנציגי הערבים אחראים לגל טרור שפקד אז את המדינה. הוא הפנה אצבע כלפי ח"כ טיבי, סגן יו"ר הכנסת שניהל את הישיבה, ואמר: "לך ולחבריך יש אחריות לדם שנשפך באירועים האחרונים, גם של יהודים וגם של ערבים. אתה באופן אישי צריך לא לישון בלילה ולחשוב על כל מי שנהרג בשבועות האחרונים ומה חלקך במה שקורה".
נפלאות הן דרכי האל. נתניהו, שסלל את הדרך להקמת מפלגת הציונות הדתית והכנסתה לכנסת חרף דעותיה הכהניסטיות, גילה שדווקא היא זו שמנעה ממנו הקמת ממשלת ימין. בבחינת קם הגולם על יוצרו
נתניהו לא רק הסית באופן סדרתי כנגד הציבור הערבי, ולא הסתפק בתקיעת טריז בינו לבין רבים בציבור היהודי. ממשלותיו קידמו עוד ועוד חוקים מפלים וגזעניים כמו חוק החרם, חוק ועדות הקבלה, חוק הנכבה, חוק הלאום, חוק קמיניץ ועוד.
ובכל זאת, חרף כל העוולות הללו, קשה להתעלם מהעובדה שהוא זה שהכשיר בסופו של דבר את הקול הערבי. הוא זה שבמעשיו האחרונים הניע את נפתלי בנט וימינה לשבת עם יו"ר התנועה האסלאמית, מנסור עבאס, בכדי לתאם עמדות לקראת הרכבת ממשלת שינוי.
סמוטריץ': "הערבים הם אזרחי ישראל, בינתיים"
(צילום: אלכס גמבורג)
למעשה, נתניהו שהקים את החומה בין היהודים לערבים, נאלץ בסופו של דבר להנמיך אותה כשחיזר אחר עבאס. היוצרות התהפכו כשחברי מפלגת הציונות הדתית, המיוצגת על ידי בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר והרב דרוקמן, הכשילו את המהלך להקמת ממשלת ימין עם רע"מ, וח"כ עבאס נותר נאמן להצהרותיו שלפיהן יתמוך בממשלה שתטה אוזן למצוקת הרחוב הערבי. יש להניח איפוא כי אלמלא נתניהו - יאיר לפיד, נפתלי בנט גדעון סער ואביגדור ליברמן לא היו מעזים לשבת עם עבאס.
במרץ האחרון כתבתי כאן שאם יצליח נתניהו להושיב את התנועה האסלאמית עם הציונות הדתית, ולבטל את ההדרה של נבחרי הציבור הערבים – דיינו. ובכן, נפלאות הן דרכי האל. נתניהו, שסלל את הדרך להקמת מפלגת הציונות הדתית והכנסתה לכנסת חרף דעותיה הכהניסטיות, גילה שדווקא היא זו שמנעה ממנו הקמת ממשלת ימין. בבחינת קם הגולם על יוצרו.
הציבור הערבי יזכור את נתניהו לטוב ולרע. לרע משום שהסית ושתל בתודעת הציבור היהודי את דחיית הציבור הערבי. לטוב - משום שהכשיר את הקול הערבי כפי שאף מנהיג ישראלי לא עשה קודם לכן. ובכל זאת, נדמה שהטעם הרע יהיה חריף יותר.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי (المحام شكيب علي) הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
