אלימות בבתי הכנסת הפכה בשנים האחרונות נפוצה יותר ויותר. בשל סכסוכים על עניינים של מה בכך פורצות קטטות בין מתפללים, ולעתים מגיעים הדברים לפתחם של בתי המשפט. אחד המקרים שנדון באחרונה בבית משפט השלום בקריות הסתיים בזיכוי מהדהד, כאשר השופטת ציינה כי הגרסה לאירועים כפי שהוצגה בכתב האישום אינה סבירה.
אולם השופטת, איילת השחר ביטון פרלה, לא הסתפקה בפסק הדין היבש, וסיימה אותו במה שהגדירה "חומר למחשבה לבעלי העניין": שיר העוסק במריבות בבית הכנסת, המרחיקות את השכינה.
תחילתה של הפרשה באחד מימי ראשון בדצמבר 2018, כאשר המתלונן, המתפלל בבית כנסת בחיפה, הבחין באחד הנאשמים משליך לפח סיר ובו שאריות חמין שנאכל בבית הכנסת בשבת. הוא ניסה למנוע ממנו להשליך את הסיר, ובמקום התפתחה קטטה. בכתב האישום נטען כי משליך הסיר ואחיו תקפו את המתלונן. הם היכו אותו, לקחו ממנו את הטלפון הסלולרי, שבו החל לתעד את ההתרחשויות, שברו את משקפיו, בעטו בו, ואחד האחים אף איים עליו ואמר: "לאנשים כמוך אין מקום בבית הכנסת, ואם נראה אותך כאן עוד פעם אחת אנחנו נשחט אותך".
בדיון המשפטי התברר כי הרקע לעימות בבית הכנסת הוא מאבק בין שתי קבוצות, של מתפללים ותיקים ושל מתפללים חדשים, שלכאורה מעוניינים לנהל את ענייני בית הכנסת. השופטת ביטון פרלה ציינה בהחלטתה כי פעולות חקירה רבות שנדרשו לא בוצעו. היא ציינה כי אחד הנאשמים נחקר לראשונה רק חודשיים וחצי לאחר המקרה, כי לא בוצע עימות בין הנאשמים, כי לא נבדק הטלפון הסלולרי, לא נאספו שברי המשקפיים ועוד.
עו"ד אברהם סופרצילום: סטודיו לצילום אלישבעבסופו של דבר קבעה השופטת: "בירור האירוע כדבעי חייב ביצוע הליכי החקירה האמורים ובהם היה פוטנציאל לקביעת עובדות שאין להטיל בהן ספק סביר, ושהמאשימה הייתה רשאית לסמוך עליהן ידיה; בלתם נותרה המחלוקת העובדתית שבין הצדדים בין שמים וארץ, ללא הכרעה".
היא הוסיפה כי בהיעדר ראיות, נותרה רק עדותם של עדי התביעה, ולדבריה לא היה בכוחם להרים את נטל ההוכחה ולבסס את המעשה מעל לכל ספק סביר, כנדרש בהליך הפלילי. "הראיות ששמעתי מותירות ספק אם התרחיש שתואר בכתב האישום מתאר את אירוע של אותו היום לאשורו", כתבה בפסק הדין המזכה. "אם מדובר בתגרה שבין ניצים ממחנות שונים, או שמא הנאשמים נקטו פעולה מתגוננת למעשה התקיפה בידי נפגע העבירה על רקע הוצאת סיר החמין. אם נדרש להכריע בסדר האפשרויות מבחינת עוצמת הראיות ומידתן, הרי שהאירוע כפי שתואר בכתב האישום נמצא בסדר אפשרות אחרון".
עו"ד אברהם סופר, שייצג את האחים הנאשמים, אמר היום: "זו דוגמה מובהקת לכתב אישום, שבו צד לסכסוך עושה במשטרת ישראל כלי משחק להשגת מטרותיו. לשמחתי במהלך הדיון, הצלחנו להוכיח לבית המשפט כי לא היה כול מקום להגשת כתב האישום".
כמה פעמים בהכרעת הדין חזרה השופטת והביעה את צערה על הפיכת בית הכנסת לזירת התגוששות, ובסופו של דבר סיימה את דבריה בשיר הבא:
בית כְּנֶסֶת / דורון מנשה
כֵּן, לִפְּעָמִים אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת
אֶת נְּשִימַת הַדּוּכָן וְּהַפָרֹכֶת
וְּאוֹתִיּוֹת הַסֵּפֶר וְּתִינוֹקוֹת שֶל בֵּית רַבָן
שֶלאֹ זָכוּ שֶתְּפִלָתָם
תֻּלְּבַש כְּגוּף חַי
וְּהֶבֶל פִיהֶם מִתְּנוֹצֵּץ בְּשַוְּעַת הַחַזָן
כְּבִנְּשָמוֹת מְּהַדּר כְּמוֹסִיף עַל הַמִנְּיָן
וּבֶחָלָל הַמָקוֹם מִלוֹת תוֹרָה פוֹרְּחוֹת בָאֲוִיר
מַחְּכִימוֹת אֶת הָאַהֲבָה חוּץ וּפְּנִים
וְּלא
לִפְּעָמִים הַבַיִת נֶחְּתַךְ לִמְּחוֹזוֹת קַנָאִים
וְּשִנַיִם מְּסַנְּנוֹת טֶרֶף מִתוֹךְ פְּסוּקֵּי דּזִמְּרָא
אָז, אִיּוּמִי הַצֶדֶק מִתְּעַרְּבְּבִים בְּאִזְּמֵּלֵּי הָעָוֶל
צֶבַע זָר נִדְּחַס בָאֲוִיר
וּבְּנֵּי הַסַמְּכָא עוֹשִים יָד אַחַת,
הַשָב מִתְּשוּבָה עִם הַחוֹזֵּר בְּשִטְּנָה
עַד שֶהַמָקוֹם כְּמוֹ אוֹרֵּחַ מִזְּדַּמֵּן לאֹ מוֹצֵּא מְּנוּחָה
וְּהַשְּכִינָה נִמְּלֶטֶת בַחֲשַאי מִדֶּלֶת צְּדָדִית לַבַל יִקְּרְּאוּ לִשְּמָהּ וּבִשְּמָהּ,
לִפְּשֹט אֶת עוֹרָם הַחַי שֶל צַלְּמִי אֱלֹקִים
וּלְּכַסוֹת בָהֶם טַלִיתוֹת וְּסִדּוּרִי תְּפִלוֹת
גְּלִילָה אַחַר גְּלִילָה, סִלוּף אַחֵּר סִלוּף
מַכָה עַל חַבוּרָה
וְּהִיא חוֹרֶטֶת בְּלִבָה כֹל אֲשֶר קָרָה,
אֵּיךְ שֶכִמְּעַט נִשְּאֲבָה לִתְּהוֹם טֶרֶם בְּרִיאָתָהּ
מחבר השיר אינו "סתם" משורר. מדובר בפרופ' דורון מנשה, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, וראש המסלול לתואר השני במשפטים בשפיטה והליך פלילי.
לאחר פרסום פסק הדין כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "לו היו אומרים לי שצוטטתי בהכרעת דין פלילית הייתי מאמין, אחרי הכול זה התחום המשפטי שלי ומפעם לפעם אני זוכה לציטוט ולעיתים לאזכור של כמה שורות, אבל הפעם השופטת החריפה והחכמה איילת השחר ביטון פרלה עשתה מעשה כמעט חסר תקדים וציטטה שיר שלם, לא של משורר אלא של משפטן אקדמי. הייתי יכול לשמוח מאוד לולא היה מדובר בנושא כה כאוב".
