התגובה הישראלית הרפה על התגרויות חמאס אתמול אינה עולה בקנה אחד עם התחייבויות ראשי מערכת הביטחון וצה"ל אחרי מבצע "שומר החומות". מיד לאחר הפסקת האש הבטיחו שר הביטחון בני גנץ וראש הממשלה דאז בנימין נתניהו כי "מה שהיה הוא לא מה שיהיה", אבל התקיפה האווירית המדודה של מחנות האימונים הריקים של חמאס בחאן יונס ובעזה בתגובה להפרחת בלוני התבערה אתמול הייתה עוד אחת מאותן תגובות שכבר מזמן לא עושות רושם על העזתים.
אמנם לפני המבצע האחרון הממשלה וצה"ל נהגו להבליג על הפרחת בלוני התבערה לשדות העוטף ועל ההתפרעויות על גדר הגבול, בטענה לא מוצדקת שהנזק שגרמו אותם בלונים היה מינורי וכי לא כדאי להסתכן בהסלמה בגלל קצת רעש שצעירים עזתים עושים בלילות. אלא שההבלגה הזו התפרשה בחמאס כחולשה, וכידוע באזורנו, גילוי של חולשה שוחק הרתעה. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות שבגללן חמאס והג'יהאד האיסלאמי העזו להציג אולטימטום לישראל בעניין ירושלים בחודש שעבר - וכך הידרדרנו למבצע האחרון.
התגובה הישראלית על בלוני התבערה והנפץ שהתעופפו אתמול מהרצועה הייתה מהירה יחסית, אבל לא מספיק – וגם האפקט שלה היה מוגבל. התקיפה האווירית שעליה החליטו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר הביטחון בני גנץ רחוקה מלבסס את ההרתעה שגנץ ונתניהו התחייבו לקבע ולשמר אחרי מבצע "שומר החומות". אפילו גרוע מזה.
התגובה ה"חלבית" של צה"ל רק אוששה את משוואת ההרתעה ההדדית החדשה שחמאס מבקש לקבע; משוואה שלפיה אם ישראל לא תיכנע לדרישות חמאס האיסלאמיסטי בירושלים, היהודים תושבי עוטף עזה ישלמו מחיר חומרי והנפשי. אתמול נתן חמאס אולטימטום נוסף לממשלת ישראל ולשיטתו זה מה שגרם לממשלת ישראל לשנות את מסלול מצעד הדגלים. טוב ונכון עשו השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה ששינו את המסלול כדי למנוע פרובוקציות נגד הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים מצד קיצונים יהודים. אבל חמאס כדרכו, מיהר לגזור קופון תודעתי והציג את המהלך הישראלי הנבון ככניעה לדרישותיו. סינוואר שב והצדיק את הפופולריות שלה זוכים לאחרונה הוא וארגונו ברחוב הפלסטיני.
אפשר היה אחרת. אם, לשם דוגמה, מטוסי חיל האוויר היו עולים לאוויר אחרי שבלון התבערה הראשון הצית שדה בנגב, ואם ישראל הייתה משגרת במקביל אזהרה מידית ופומבית לחמאס, סביר להניח שיחיא סינוואר היה מבין את הרמז ועוצר את מפריחי הבלונים. אם מנהיג חמאס היה מתקשה או מאחר בהבנת המסר, פצצה אחת מדויקת מכוונת היטב למטרה עזתית בולטת הייתה מבהירה למנהיגי חמאס והג'יהאד האיסלאמי שאכן השתנו כללי המשחק מנקודת ראותה של ישראל, ובהתאם לכללי המשחק החדשים – גם על בלוני תבערה שמריצים ילדים לממ"דים בעוטף עזה – משלמים מחיר יקר.
ביידן, מצרים וחוסר האינטרס
למען ההגינות, מנגד, צריך לציין שהיו לפחות שלוש סיבות סבירות לכך שהתגובה הישראלית הייתה מאופקת ורפה. הראשונה היא חוסר האינטרס של מדינת ישראל להיכנס לסבב חילופי אש כעת, אפילו אם יהיה קצר. סבב כזה עלול לשבש את החיים והכלכלה בישראל, לדלל את מלאי החימושים המדויקים והיקרים להחריד של חיל האוויר – וסביר להניח שיגרור ביקורת בינלאומית, גם מצד וושינגטון.
הסיבה השנייה, שמתחברת לביקורת הבינלאומית, היא העובדה שממשל ביידן משתדל להרגיע כעת את המזרח התיכון, כדי שיוכל להתפנות לעימותים אחרים – סין ורוסיה. בממשל האמריקני מבקשים מישראל סיוע בעניין זה.
הסיבה השלישית והעיקרית לתגובה הרפה והמאופקת היא הרצון לתת הזדמנות לתיווך המצרי. ראש המודיעין המצרי עבאס כאמל ואנשיו עובדים קשה כדי להשיג הסדרה ארוכת טווח בעזה שתכלול רגיעה ביטחונית, את שיקום רצועת עזה וגם הקלה במצוקות המחיה הבסיסיות של תושביה. לכך אמורות להצטרף מניעת התעצמות של ארגוני הטרור ברצועה, ועסקת חילופי שבויים שתיחשב סבירה בעין הישראלית.
המצרים ביקשו מישראל לגלות איפוק וישראל נענתה בין השאר משום שהממשלה החדשה עדיין לא התחילה לתפקד והקבינט עדיין לא התכנס לדון ולקבוע מדיניות בסוגיה העזתית. אבל גם בתקופת מעבר זו, צריך לזכור שגם אחרי מבצע "צוק איתן" ב-2014 המצרים לא הצליחו לגבש הסכמה בין הפלגים השונים בחמאס על תנאי הפסקת האש והמו"מ התארך הרבה מעבר למה שהיה מוצדק מבחינה צבאית ועניינית. הדבר הזה אפשר לחמאס המוכה לגרום לנו אבדות ונזק חומרי מיותר.
הפעם, אחרי "שומר החומות", צריך להיזהר שזה לא יקרה. לא נצטרך לחכות הרבה זמן כדי לדעת אם ממשלת ישראל חוזרת על שגיאות העבר ואם היא מצליחה לשבור את משוואת ההרתעה ההדדית שחמאס מנסה לקבע בדומה לנסראללה.
המבחן הבא של הממשלה החדשה בישראל בהקשר העזתי יגיע בקרוב מאוד בעוד כמה ימים. אם ישראל תתעקש שלא להעביר את הכסף הקטארי ישירות לידי חמאס, ואם היא לא תיסוג מדרישתה למנוע את התעצמות חמאס ולכרוך את נושא השבויים והנעדרים בהסכמתה לשיקום עזה, ייתכן שחמאס והג'יהאד האיסלאמי ינסו לאכוף עלינו להסכים לדרישותיהם באמצעות ירי רקטות ובלוני תבערה. אז תגיע ההזדמנות הבאה של ממשלת ישראל לנסח כללי משחק חדשים מול העזתים. וזה, הכרחי אפילו אם יידרש לשם כך סבב לחימה נוסף וביקורת בזירה הבינלאומית.