ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף היום (שני) סרטונים ממבצע שלמה, שבו עלו לישראל כ-15,000 יהודי אתיופיה, ואת הקלטת תחקיר המבצע של מפקד יחידת שלדג דאז בני גנץ. אנשי חיל האוויר ובהם לוחמי שלדג בפיקודו של גנץ, תיעדו בווידאו את רגעי השיא של המבצע: ההכנות להמראה, הנחיתה באדיס אבבה, והרגע שבו התבשר סגן הרמטכ"ל ומפקד המבצע אמנון ליפקין שחק ז"ל, שראשוני העולים הגיעו לשדה התעופה ומתחילים לעלות על המטוסים.
חומרי הווידאו אותרו לאחרונה במסגרת פרויקט הדיגיטציה שמבצע ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, שבמסגרתו עשרות אלפי שעות של סרטים עוברות המרה מווידאו וסלילים למדיה דיגיטלית, כדי שיישמרו לדורות הבאים.
בסרטון נשמע הרמטכ"ל דאז אהוד ברק אומר ש"מדובר במבצע מיוחד במינו שמקפל בתוכו גם מבצעית וגם מבחינה אנושית יהודית וציונית את תמצית הדברים שבשבילם קמה מדינת ישראל".
בנוסף חושף ארכיון צה"ל את "תיק מבצע שלמה" שכולל את פקודת המבצע, תחקיר המבצע בהשתתפות נציגי צה"ל, המוסד והשב"כ, ההערכות לקראת קליטת העולים בשדה התעופה והעברתם למרכזי קליטה. בנוסף, התיק כולל בתוכו סקירת מודיעין על בריחתו של השליט האתיופי מנגיסטו, שבעקבותיה החליטה ישראל לצאת למבצע. המבצע התנהל בין 24-25 במאי בשנת 1991, ונמשך 36 שעות במהלכן יצאה הרכבת האווירית מאדיס אבבה לישראל.
בהקלטות שנחשפו היום, נשמע גנץ מספר על הקשיים האופרטיביים במהלך המבצע, בהם בעיית מים, אתגרי התקשורת ואף אישה שהייתה צריכה ללדת. "תוך כדי המבצע אין זמן להתרגש ואתה עובד בלחץ, אבל במטוס, אתה מסתכל בעיקר על הזקנים והילדים. הזקנים - אתה יודע שהם מגשימים חלום, והילדים - אתה יודע שברור שזה ייקח 30-40 שנה לקליטה, אבל אחרי יהיה בסדר".
"אחרי שהגעתי הביתה וזה רץ בתקשורת", סיפר גנץ, "אמא שלי, שהיא ניצולת שואה מברגן בלזן אמרה לי – 'אתה יודע איזה כבוד יש לך?'. זה לא משהו שאתה חושב עליו תוך כדי המבצע ואתה מבין שעשית משהו היסטורי. לעדה האתיופית צפויות עשרות שנים של קליטה קשה - אבל אנחנו ביחידה עשינו את ה-24 שעות הראשונות הכי טוב שיכולנו".
הטייס שהיה שם: "מבצע חד-פעמי, אי אפשר לשכוח את התמונות הללו"
הטייס סגן-אלוף (במיל') מיקי כ"ץ, שהיה ממתכנני "מבצע שלמה", אמר היום בריאיון לאולפן ynet: "אי אפשר לשכוח את התמונות הללו. ביצעתי בקריירה שלי עשרות גיחות מבצעיות בהיותי טייס קרב וטייס הרקולס. אלה היו הגיחות המרגשות ביותר. זה מבצע חד-פעמי בהיסטוריה של עם".
סא"ל כ"ץ הוסיף: "הדרישה של השלטונות הייתה שזה יהיה מבצע אזרחי ולא צבאי. לכן, מטבע הדברים, המטלה של המבצע הזה נפלה על אל על, ובאל על הוטל עליי לתכנן את המבצע. התכנון היה להטיס רכבת אווירית כדי להביא את יהדות אתיופיה. לא ידענו מתי זה יקרה. שלב התכנון היה מסווג ביותר. מעטים בצה"ל ובאל על ידעו שהולך לקרות כזה דבר. זה היה מרגש מאוד כי תכננתי מבצעים אחרים, לא כאלה".
"בסופו של דבר", המשיך סא"ל כ"ץ, "המבצע יצא לדרך. וכשהוא יצא לדרך הוא הפך לגלוי לגמרי. כל המבצע, ברוב הזמן, היה בשליטה שלנו. אנחנו שלטנו בשדה התעופה, שלטנו בלוגיסטיקה של הבאת העולים ממתחם השגרירות לשדה והעלינו אותם. זה עבד בצורה לא רגילה. היה הפנינג, הכול היה גלוי.
לדברי סא"ל כ"ץ, "רוב הזמן היה שיתוף פעולה עם השלטונות באתיופיה וצריך לזכור שבאותו הזמן בדיוק התחלף השלטון. הייתה שם מלחמת אזרחים ולא היה ברור מי שולט; לכן הכניסו גם את מטוסי ההרקולס כדי לתגבר ולהאיץ את קצב ההגעה".
בשלב מסוים היה חשש אמיתי שאיכשהו המבצע הזה ייעצר ולא תצליחו להשלים אותו?
"חד משמעית. הדקות האחרונות של המבצע נראו אחרת לגמרי. המבצע הסתיים למעשה כשהמטוס האחרון, שעליו היו אנשי החפ"ק והלוחמים - כולם היו מוסווים ולבושים לבוש אזרחי – ואמרו לנו שהמורדים בדרך. עצרו אותנו והיה צורך לצאת משם במהירות. הייתה לנו תקלה במנוע. נאלצנו להפסיק את ההמראה, ניסו לתקן, לא הצליחו והמראנו עם שלושה מנועים. זה דבר די חריג. בסוף הצלחנו להביא את המטוס עם הצוות לארץ".