לרגע נדיר ותוך כדי משבר פוליטי חריף התאחדו ראש הממשלה והחלופי בטקס חגיגי שנערך בשדה התעופה לרגל קליטתם של עולים שהגיעו ארצה מאתיופיה בעקבות החלטת ממשלה מיוחדת. התרגלנו למאבק של פוליטיקאים על הקרדיט בחגיגות הסיום של פרויקטים ממשלתיים אבל הפעם לא מדובר היה בגזירת סרט, חנוכת מחלף, הכרזה על הקמת יישוב או פתיחת שגרירות זרה נוספת בירושלים, אלא בחגיגה יוצאת דופן.
החלטת על העלאת היהודים והוצאתה המהיר לפועל ראויות לציון מיוחד ומשמח מטעם שככל הנראה לא היה ידוע לרבים מהחוגגים: מדובר ביישום של אחת מהחלטות הממשלה העקרוניות בשנים האחרונות - ולא בגלל העולים. החשיבות נובעת מכך שההחלטה התקבלה בניגוד לעמדתו החד-משמעית של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שטען שאינה חוקית.
הטקס צריך להיזכר כציון דרך במאבק על הדמוקרטיה הישראלית. בשנים האחרונות אנו שרויים בעיצומו של משבר משילות חריף שנגרם מעלייה במעמדו של היועמ"ש שצבר עוצמה שלטונית בחסות בג"ץ. לדעת משפטנים רבים, הוא מחזיק בסמכות וטו על החלטות הממשלה וביכולתו לקבוע "מניעה משפטית" שתבלום פעולה בניגוד לעמדתו. את העוצמה השלטונית הזאת הוא מחזיק מבלי שסמכויותיו נקבעו בחוק ומבלי שקיימת מקבילה בעולם הדמוקרטי לפקיד בלתי נבחר שיכול להורות לממשלה כיצד לפעול.
ממשלות ישראל חלקו על האופן שבו מציגים מרבית המשפטנים את סמכויות היועמ"ש וסברו כי באפשרותן לדחות את עצותיו כשהן רואות את הדברים אחרת ממנו. בשנים האחרונות היו אמנם מקרים מועטים שבהם זכתה הממשלה לגיבוי של שופטי בג"ץ במאבק מול היועמ"ש, אבל בפועל, במרבית העימותים יצא היועץ כשידו על העליונה.
עימותים בין היועמ"ש לממשלה אינם משאת הנפש של תומכי המשילות, אבל כדי למנוע אותם נדרשת עמידה איתנה של נבחרי הציבור והסדרה מחודשת וחד-משמעית של סמכויות היועץ
המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, ששאלה לאחרונה מי מונע מהממשלה למשול, יודעת היטב שהחלטות הממשלה לפעול בניגוד לעצת יועציה המשפטיים ייבלמו בדרך כלל בבג"ץ, לעיתים אפילו מבלי שעמדתה תוצג בפניהם, רק מהטעם שהיא מנוגדת לעמדת היועמ"ש. כך לדוגמא נבלמה ההחלטה להקים ועדת בדיקה למח"ש עקב עתירה לבג"ץ (שאגב, התקבלה באותה ישיבת ממשלה שבה הוחלט על העלאת הפלאשמורה).
הגעת העולים מאתיופיה. למרות עמדת מנדלבליט
(צילום: חגי דקל )
ההחלטה על העלייה מאתיופיה התקבלה אף שאביחי מנדלבליט קבע כי קיימת מניעה משפטית שאוסרת על כך. היועמ"ש הסביר כי קיים איסור על ממשלת מעבר שמכהנת בתקופת בחירות לקבל החלטה כזאת, אך השרים לא נרתעו: הם שמעו את עמדתו והחליטו שהיועץ רק מייעץ והצביעו בניגוד לדעתו.
לרוע מזלו של היועמ"ש, ואף שבית המשפט בישראל פתוח בפני כל עותר, לא היה מי שעתר לבג"ץ כנגד ההחלטה וכך היא הגיעה ליישום למורת רוחו של אביחי מנדלבליט.
זאת הסיבה שהאירוע החגיגי בנתב"ג כה חשוב. מדובר בהתנערות של הממשלה מהתזה בדבר עמדתו המחייבת של היועמ"ש. הממשלה נמנעת בדרך כלל מעימותים ישירים איתו והיא בוחרת לקבל את עצותיו בשל החשש התמידי מפני המשפטנים ועוצמתם, ולכן אירועים כאלה הם נדירים.
עימותים בין היועמ"ש לממשלה אינם משאת הנפש של תומכי המשילות או של שרי הממשלה, אבל בכדי למנוע אותם נדרשת עמידה איתנה של נבחרי הציבור והסדרה מחודשת וחד-משמעית של סמכויות היועץ. רק כאשר אלה יוסדרו ישוב האיזון לשיטת הממשל שלנו והיא תחזור לחיקן המוכר של שיטות אחרות שהתקבלו בעולם הדמוקרטי על בסיס אלפי שנות ניסיון.
- עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
