הרחבה המפורסמת מול כיכר המעיין בנצרת רגילה להיות מלאה באלפי צליינים שבאים לבקר במקומות הקדושים לנצרות. סגירת השמיים בעקבות מגפת הקורונה מונעת מהם להגיע לבקר, והרחבה שתמיד עמוסה לעיפה נותרה ריקה. כתבה חמישית בסדרת "ביקור רחוב".
כתבות נוספות בסדרה:
ביקור ברחובות הריקים בנצרת
(צילום: ניצן דרור)
שעת צהריים ברחבה המוכרת בנצרת והרחוב שומם. רוב המסעדות סגורות ובאופן מפתיע יש הרבה מקומות חנייה. בימים כתיקונם, מדובר באחד המקומות הכי תיירותיים ועמוסים בישראל. מאות אוטובוסים נהגו לפרוק כאן מדי יום עשרות אלפי צליינים נוצרים.
טארק שחאדי, מנהל עמותת התיירות של נצרת, מביט בכיכר הריקה בעצב. "הפרנסה של העיר תלויה בתיירות. בעקבות הקורונה והסגר, כל העסקים בעיר שמבוססים על תיירות נפגעו קשות. זה התחיל במלונות, ואז המסעדות והאטרקציות ואחריהן חנויות הירקות וכל העסקים שמתפרנסים באופן משני מהתיירות. כל עוד אין טיסות ותיירים המצב יחריף".
בחנות המזכרות השוממת שבכיכר אנחנו פוגשים את אנואר עבדו, מנכ"ל המועצה הנוצרית האורתודוקסית בנצרת ומדריך תיירים מובטל. הפנים שלו אומרות הכל. "אין תיירים, אין תיירות, החנות סגורה ומרבית הפקידים שלנו בחל"ת. אני בעצמי בחל"ת".
ההבנה עד כמה המצב של העיר קשה מתבהרת במהלך סיור באחד המקומות הקדושים לנוצרים בכל העולם – כנסיית המעיין של מריה. בזמנים רגילים המקום שוקק ומלא באנשים, עכשיו הכנסייה ריקה לחלוטין, שקטה, וניתן לשמוע את קולות המים הזורמים במעיין העתיק.
"לפני הקורונה היו מלא תיירים – לא היה מקום להיכנס", נזכר עבדו. "היינו מכניסים קבוצה-קבוצה, נכנסים מהדלת הזאת ויוצאים מהדלת השנייה. היום אפשר לראות – אין כלום, זה מראה עצוב. אפילו בני העדה הנוצרית בעיר לא מגיעים לפה כי יש מגבלות".
"אני לא מרוצה מתפקוד הממשלה", הוסיף בתסכול. "הכל תוהו ובוהו, פעם פותחים ופעם סוגרים. אמרו שיהיו הרבה חולים, הרבה מונשמים ואנחנו מאוד מודאגים ולא מבינים מה קורה".
הסיור בעיר העתיקה של נצרת וברחובות השוק הציורי, שעבר בשנים האחרונות שיפוץ משמעותי, ניתן לראות את משבר הקורונה בצורה מוחשית. אתר תיירות בינלאומי, בתי הארחה, מסעדות וחנויות שונות – כולם בהדממה מוחלטת.
על חלק מהחנויות הסגורות נתלו שלטי השכרה בערבית ובעברית והתסכול ניכר בפני הסוחרים שעדיין שורדים. "אני לא אשת עסקים אבל אני רואה שכל החנויות ישנות, אין קונים ואנשים שומרים את הכסף שלהם כי הם לא יודעים אם בעתיד תהיה להם עבודה", אמרה עפאף תומא, מורה בגמלאות תושבת נצרת. "המשק סגור אז כל האנשים מפחדים וקונים רק אוכל לבתים".
סלים דאהר, הבעלים של בית ההארחה דאהר והמסעדה הצמודה אליו, סיפר שניסה לפתוח את המסעדה – אך ללא הצלחה. "כשהסגר נגמר ניסינו לעבוד קצת, אבל בגלל שזו מסעדת תיירים אז אין עבודה. הגסטהאוס שלנו סגור כבר כמה חודשים".
"המצב דיכאון", הוסיף דאהר. "אנחנו רגילים לעבוד כל הזמן, לנקות את הגסטהאוס, להכין חדרים ולסדר אותם. כבר כמה חודשים לא סידרנו אף חדר. אני מאוד מודאג. יש לנו אפס הכנסה בסוף החודש, איך נתפרנס?".
לא רחוק משם, אימאן ליביס, הבעלים של "מסעדת ביאת", אמרה: "אנשים התחילו לפחד לבוא למסעדות בנצרת והעבודה צנחה. עכשיו צמצמו לנו את מספר הכיסאות והנזק הכלכלי ממשיך. יש דאגה ואי ודאות – מתי זה ייגמר? מה יהיה עם כל העובדים?".
היעדר התיירות, מנוע הצמיחה הכלכלי של העיר, מייצר גל עכור של נזק, ייאוש ואבטלה. תושבים ששוחחנו איתם טענו שהממשלה מפלה את תושבי נצרת בגלל שהם ערבים. "אני ממש לא מרוצה מתפקוד הממשלה. הכלכלה קורסת בגללם והם ממשיכים לדאוג לעצמם ולשרים ללא תיק, לתת הערות לא במקום ולהתנהל בצורה ממש מבישה", אמרה ליביס.
"מול החברה הערבית תמיד יש אפליה מסוימת", הוסיפה. "במצב כזה של אי ודאות מול מגפה, אני בטוחה שהם לא חושבים עלינו יותר מדי, יש להם מגזרים יותר חשובים להתעסק איתם".
מעיריית נצרת נמסר בתגובה: "אין ספק שבעקבות הקורונה המצב הכלכלי בעיר נצרת הולך ומחמיר, ובמיוחד בעיר העתיקה. היעדר התיירות פוגע קשות באחוז לא מבוטל מתושבי העיר. אי מתן תקציבים לנצרת כעיר תיירותית, בהשוואה למענקים שניתנו לאילת ולטבריה, מצביע על התנהגות לא תקינה שמפלה לרעה את העיר, שנפגעה קשות בהיותה עיר המסתמכת בעיקר על תיירות".
"אנו מקווים שהפנייה הרגשית והעניינית של ראש העיר בוועדת הפנים של הכנסת תיפול על אוזן קשבת שתזרים כספים ותתקן את העוול שנגרם לעיר ולתושביה".
