לפני בחירות 1996 כינס יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס מפגש עם יועצי התקשורת שלו כדי לדון בסקר פנימי מדאיג. לפי ממצאיו נתפס פרס כ"אמין יותר, סמכותי יותר, עומד בלחצים ומשכנע יותר" מיו"ר הליכוד בנימין נתניהו, אבל בתכונה אחת הוביל יריבו: 37.5% ממשתתפי הסקר קבעו שפרס מסכן את המדינה במדיניות השלום שלו, לעומת 24.1% שטענו כי נתניהו מסכן את המדינה. הקמפיינרים החליטו בתגובה על הסיסמה "ישראל חזקה עם פרס".
נתניהו, שגם ערך סקרי עומק, נתקל כנראה אף הוא בממצא הזה שקבע את אסטרטגיית הבחירות שלו. זה יהיה השילוש הקדוש של מסרים שילווה אותו בעתיד: "שמאלנים, חלשים, מסוכנים למדינה". מול פרס, שהציג עצמו כביטחוניסט אבל לא הצליח לעורר תחושת ביטחון, זה הספיק. לא תמיד זה עבד נגד אחרים.
בבחירות 1999 נתניהו ניסה לשווק את מועמד העבודה אהוד ברק כמי שייכנע לטרור. בתשדיר נראה מחבל חורט על הקיר בכלא קווים שסופרים את הימים עד שזה יעלה לשלטון. לברק, לשעבר רמטכ"ל ומפקד סיירת מטכ"ל המעוטר בחמישה צל"שים, היה דימוי של "מר ביטחון" שלא נתפש כחלש ומסוכן למדינה. לכן הוא הביס את נתניהו בבחירות הישירות לראשות הממשלה.
הארכת כהונת הרמטכ"ל תרחיק את כוכבי מהפוליטיקה, אם הוא אכן חותר לכך, גם אם הבחירות תתקיימנה בעוד 4.5 שנים. גנץ הרי הבטיח שהוא בא לפוליטיקה לעשר שנים ובינתיים יוכל לטפח יורש ראוי
היריבים של נתניהו משתנים אבל הטקטיקה לחיסולם נשארה קבועה, ולפיכך גם קואליציית השינוי מוגדרת על ידו "ממשלת שמאל חלשה ומסוכנת למדינה". ראשי הממשלה הרוטציוניים נפתלי בנט ויאיר לפיד לא נתפשים כדמויות ביטחוניות. לבנט יש רקע צבאי מסוים, אבל נוכחות פיזית שברירית. לפיד, שבצעירותו היה מתאגרף חובב ולא מוצלח, רכש את הידע שלו על הצבא בעיתון "במחנה".
מי שצריך לשמש מר ביטחון של הממשלה הזו הוא בני גנץ. הוא היה רמטכ"ל שעבר מסלול קרבי כמח"ט צנחנים, דבר שהיה צריך להכשיר אותו בדעת הקהל הישראלית כזכאי לתואר הזה. אבל משום מה, גם כיום, הוא עדיין נתפש יותר כנער פוסטר של צה"ל עם דרגות רב-אלוף על כתפיו, בזכות הופעתו החיצונית המרשימה, ולא כלוחם עם סכין בין השיניים.
ההתנהלות של גנץ במפלגת כחול לבן בראשית הדרך העמיקה את הדימוי הזה. הצטרפותו לממשלת נתניהו יצרה את הרושם של רכיכה פוליטית שנפלה בידיו של מתעלל סדרתי שחבט בה בהנאה ללא הרף. גם כשהתעשת והחל להשיב מלחמה שערה, הוא עדיין עשה זאת בירחמיאליות מסוימת. בעיצומו של המשבר בינו לבין נתניהו צולם גנץ טופח בידידות על כתפו של ביבי, מעשה שנראה כמו תסמונת שטוקהולם של חטוף שהתאהב במי ששבה אותו.
למרות ההתנהלות הבכיינית של אכלו-לי-שתו-לי בתחילת דרכה של הממשלה, גנץ הצליח למצב את עצמו כשר ביטחון טבעי שאפשר לסמוך עליו. יש לו את המיומנות המקצועית ואת השקט הנפשי הנדרשים כדי לטפל במה שנתפש בעיני הישראלים כנושא היחיד של חיים ומוות. כפי שהיה רמטכ"ל בני-חותא הוא עכשיו שר ביטחון בניחותא, דבר שכנראה עובד היטב בימי שגרה, אפילו עם טפטופים של בלוני תבערה.
השאלה מה יקרה בימים סוערים יותר של אפשרות חידוש הקרבות בעזה, עימות בצפון, פיגועים ביהודה ושומרון ועליית הנושא האיראני בעקבות הסכם אפשרי בנושא הגרעין? בעיקר כשברקע ימשיך יו"ר האופוזיציה נתניהו להתנהג כראש הממשלה בפועל ויפרסם "הודעות מדיניות חשובות" ולטעון שממשלת השינוי "פוגעת בליבת הביטחון".
מי שיכול לסייע לגנץ ביצירת דימוי שלם יותר של "מר ביטחון", כדי להתמודד עם המתקפות הצפויות האלו, יהיה הרמטכ"ל אביב כוכבי. לא מדובר בחיבור פוליטי אלא בשילוב כוחות אזרחי. מפקד הצבא הוא דמות ציבורית שיש לה משקל רב באמון הצבא במערכת הביטחון בימים כתיקונם ובעיקר בימי חירום.
כוכבי נתפש כדמות שונה מגנץ, שההתקדמות שלו בצבא נראתה תלויה יותר בגלגל המזלות מאשר בגלגול מבצעים. כוכבי, מנגד, סומן לתפקיד הזה כבר בשלבים מוקדמים של פיקוד על יחידות שדה. יש לו שילוב מנצח של אינטלקט, כריזמה ומקוריות בחשיבה צבאית. לא במקרה הוא הוזכר בתקשורת כמי שיתמודד בעתיד מול ראש המוסד היוצא יוסי כהן על ראשות הממשלה.
גנץ מבין כנראה את החשיבות של רמטכ"ל בעל רזומה ומוניטין ציבוריים שפועל לצידו. הוא פעל להאריך את תקופת שירותו לארבע שנים וגם רמז על אפשרות לשנה חמישית. גנץ לא היסס לשלוח את כוכבי לשיחות בארה"ב, דבר שנתניהו נמנע לעשות כדי שזה לא יעיב עליו.
גנץ לא צריך לחשוש מהאפשרות הזו. הארכת המינוי תרחיק את כוכבי מן הפוליטיקה, אם הוא אכן חותר לכך, גם אם הבחירות הבאות תתקיימנה במועדן בעוד 4.5 שנים. גנץ הרי הבטיח שהוא בא לפוליטיקה לעשר שנים בלבד ובינתיים יוכל לטפח יורש ראוי. מה שיותר חשוב, הדבר יסייע לו לייצב את מערכת הביטחון ולשלול מנתניהו את הצידוק היחיד שיכול להחזיר אותו לשלטון.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com