"מה שראינו אתמול זו אנרכיה, סוכני כאוס שמבקשים לזרוע בהלה וכאוס בציבור", אמר השר לביטחון פנים אמיר אוחנה למחרת אחת ההפגנות מול מעון ראש הממשלה בירושלים. אז אני מקווה שיסלח לי אוחנה אם אשאל את הציטוט כדי להתייחס לכאוס אחר שמתחולל בשבועות האחרונים במקום סמוך בירושלים, ולסוכנים שלו – אלה שמקבלים פה החלטות שבאמת זורעות בהלה בציבור.
אמש (יום ב'), סמוך לחצות, בעל מסעדה שרצה ללכת לישון ידע שאסור לו לפתוח את העסק בבוקר. היום אישרו לו לפתוח (כבר אתמול משרד הבריאות היה מוכן לאשר פתיחה עם 50 לקוחות בחוץ), אבל לבעל המסעדה זה לא עוזר. כנראה שגם אלוהים כבר לא יעזור לו אחרי מה שהוא עבר.
העניין הוא שכאוס ההחלטות לגבי המסעדות הוא סימפטום. הוא מצטרף לכאוס ההחלטות לגבי חדרי הכושר והסטודיו, כאוס הבריכות, כאוס חופי הים, כאוס אולמות האירועים, כאוס המענקים ובטוח ששכחתי כמה.
למעשה, מאז שעבר "חוק הקורונה הגדול" שמאפשר לממשלה להחליט לבד החלטות שהופכות את חיי האזרחים מלמטה עד למעלה, ומתיר לכנסת לאשר או לא לאשר אותן תוך שבוע, כמעט ואין החלטה אחת שלא התהפכה.
ועדת הקורונה החליטה: המסעדות ייפתחו
(צילום: ערוץ כנסת)
הסיבה לכאוס הזה היא העובדה שההחלטות מתקבלות בממשלה על בסיס כאוס אחר – כאוס הנתונים של משרד הבריאות, שהוא מתבסס על עוד כאוס – זה של החקירות האפידמיולוגיות. כן, זו פירמידת הכאוס הישראלית.
המילה אנרכיה, שגם אותה הזכיר השר אוחנה, באה ממילה יוונית עתיקה שמשמעותה "היעדר שליט". כלומר משמעותה המקורית של המילה אינה מתכוונת לכאוס ואי-סדר כפי שרבים משתמשים בה היום, אלא לחברה ללא שליטים.
הסיבה לכאוס היא שההחלטות שמתקבלות מבוססות על עוד כאוס. כן, זו פירמידת הכאוס הישראלית
משמעותה המקורית של המילה מתאימה בדיוק לתאר את הקצה העליון של פירמידת הכאוס הישראלית בזמן הקורונה. הקצה הנטוש והלא מאויש שמשליך לעבר כל השאר. חמישה חודשים עברו מאז פרוץ המגפה בישראל, והשבוע עדיין מדברים על מינוי "פרויקטור הקורונה". לא ממנים חס וחלילה, אבל מדברים.
ועל מה עוד מדברים? על מי אשם כמובן. זאת אומרת, לא מדברים – צועקים ומטנפים. כי ברור שזה בדיוק הזמן שבו יו"ר הקואליציה חייב להשתלח בשר האוצר כי קיבל החלטה שלא מצאה חן בעיניו, ואז זה רומז לו שלא כדאי שהוא יספר על הקשר של בן דוד שלו לאולמות האירועים, וכמובן זוכה לתגובה לגבי העסקים של אשתו.
כל זה כשבינתיים עשרות אלפי בעלי עסקים שלא יודעים כבר למצוא את הידיים והרגליים מחכים שיגידו להם מה מותר ומה אסור, וכנראה מקווים שהיה להם איזה זרנוק כדי לכוון ישר לתוך הפרצוף של מי שבאמת עושים להם כאוס בחיים. סוכני כאוס, נמאסתם.
- צחי שדה הוא עורך ב-ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
