(צילום: משי בן עמי)
יש פתרון מאוד פשוט והגיוני למניעת מערכת בחירות חמישית: לשוב לכלל החוקתי שהיה נהוג ב"חוק יסוד: הממשלה" המקורי מ-1968, ולפיו אין כל קשר בין כינון או אי-כינון ממשלה חדשה לאחר הבחירות, לבין התפזרותה של הכנסת.
כיום, סעיף 11(ב) לחוק קובע כי אם לא מצליחים להקים ממשלה, "יראו את הכנסת כאילו החליטה על התפזרותה לפני תום תקופת כהונתה, והבחירות לכנסת יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 90 הימים מיום הודעת הנשיא, או מיום דחיית הבקשה להביע אמון בממשלה, לפי העניין".
מהיכן נובע הכלל החוקתי בסעיף 11(ב) שלפיו אם לא מצליחים להרכיב ממשלה לאחר בחירות, הכנסת מתפזרת והולכים למערכת בחירות נוספת? מדוע יצרו קשר שכזה בין חיי הרשות המחוקקת לבין חיי הרשות המבצעת?
כאמור ב"חוק יסוד: הממשלה" מ-1968 לא היה קיים כלל שכזה, ולמרות זאת לא הייתה בעיה מיוחדת בכינון ממשלות לאחר בחירות. אז איך נכנס לחיינו הכלל החוקתי הזה, שתורם רבות למשבר החוקתי-משטרי החמור בתולדות המדינה?
אז בדקתי. הגזירה נולדה ב-2001, בדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בהכנה לקריאה שנייה ושלישית של הצעת "חוק יסוד: הממשלה". ההצעה, שהוגשה כמה שנים קודם לכן במטרה לבטל את שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה, לא ביקשה שהכנסת תפוזר במקרה שלא הוקמה ממשלה אחרי הבחירות. היא ביקשה לחזור למצב החוקתי שלפיו יש לנשיא סמכות להטיל את התפקיד של הרכבת הממשלה ללא הגבלה, וככל שלא תקום ממשלה חדשה - יתקיימו בחירות חדשות רק אם יתקבל חוק מיוחד לפיזור הכנסת (בינתיים, כל עוד לא מוקמת ממשלה חדשה - ממשיכה ממשלת המעבר).
על זה בדיוק נאמר - אם זה לא שבור, מה יש לתקן? תכליתו של סעיף 11(ב) הייתה לתמרץ הקמת ממשלה חדשה לאחר הבחירות ולהבטיח יציבות שלטונית. בשנתיים האחרונות מנגנון זה מנוצל לרעה והתכלית אינה מושגת
ההצעה שלפיה הכנסת תפוזר אם לא תוקם ממשלה לאחר הבחירות, הובאה כאמור על ידי משרד המשפטים רק בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ב-20 בפברואר 2001, לקראת קריאה שנייה ושלישית על התיקון לחוק היסוד.
באותו דיון ציין המשנה ליועמ"ש דאז, עו"ד יהושע שופמן: "בזהירות רבה, ובלי לפגוע בעקרונות של החוק הישן, ניסינו להציע תיקונים בכמה דברים שחשבנו שכאשר מחוקקים מחדש צריך לתת עליהם את הדעת. בראש וראשונה, בחוק הישן, עקרונית, כאשר הנשיא מטיל על חבר כנסת להרכיב ממשלה, הוא יכול להטיל על אחד, אחר כך על שני, אחר כך על שלישי, ואז הוא גם יכול להודיע שהוא לא הצליח בכך ואין לזה תרופה. לפי החוק הישן, עד שהכנסת תעביר בשלוש קריאות חוק להתפזרותה - יש קיפאון. חשבנו שבמצב שבו רואים שאין אפשרות להקים ממשלה, צריך לומר שבשלב זה רואים את הכנסת כאילו התפזרה והולכים לבחירות".
בהמשך הוא להסביר את התכלית: "הוועדה צריכה להחליט איך היא רוצה להמשיך לדון בזה. יש פה גם קיצוב מועדים לנשיא, זאת אומרת, שהטלת התפקיד על הראשון תהיה תוך שבעה ימים – כשהחוק הקיים שותק. הכוונה היא שלא תהיה אפשרות להאריך את המועד כשמדובר על חבר הכנסת השני ושלא תהיה אפשרות להטיל זאת על חבר כנסת שלישי... דבר יותר מהותי: מה קורה כאשר לא מצליחים להרכיב ממשלה. פה החוק הקודם שתק. דהיינו, אם לא מצליחים להרכיב ממשלה ממשיכים עד אין קץ בממשלת מעבר".
יו"ר הוועדה פרופ' אמנון רובינשטיין ציין כי "יש כאן רק שני סיבובים, קיצור זמנים ופיזור הכנסת, שהוא הדבר הכי חשוב, אם לא מצליחים להקים ממשלה. זה מה שהיה חסר כל כך בשיטה הקודמת".
ח"כ קולט אביטל הוסיפה: "אם אתה מקצר את המועדים אתה מגדיל את המוטיבציה להקים את הממשלה".
ההצעה של משרד המשפטים התקבלה לבסוף, והתיקון המהותי של קשירת הקשר בין פיזורה המוקדם של הכנסת לבין אי-כינון ממשלה הוכנס לחוק היסוד. כך, בגלל הצעה מיותרת של משרד המשפטים לפני 20 שנים לפתרון "בעיה" שלא הייתה קיימת, הגענו למציאות הכאוטית הנוכחית של מערכות בחירות חוזרות ונשנות.
ד"ר מתן גוטמןשלומי יוסףעל זה בדיוק נאמר - אם זה לא שבור, מה יש לתקן? תכליתו של סעיף 11(ב) הייתה לתמרץ הקמת ממשלה חדשה לאחר הבחירות ולהבטיח יציבות שלטונית. בשנתיים האחרונות מנגנון זה מנוצל לרעה והתכלית אינה מושגת.
אז מה הפתרון? די פשוט: הכנסת ה-24 שהושבעה השבוע צריכה להעביר תיקון פשוט ל"חוק יסוד: הממשלה" שיחזיר את הסדר הטוב והישן שלפיו אין קשר בין כינון ממשלה לבין פיזור הכנסת. יתכבדו נבחרינו ויקימו ממשלה, ולא יבחרו בפתרון הקל, היקר והמסוכן לשוב כל כמה חודשים לציבור.
כל עוד לא תוקם ממשלה חדשה - תמשיך ממשלת המעבר הנוכחית של בנימין נתניהו ובני גנץ. בנובמבר גנץ יהיה ראש ממשלה ונתניהו החליפי, והכנסת תמשיך בתפקידה ארבע שנים או עד פיזורה.
- ד"ר מתן גוטמן הוא הפרשן המשפטי של אולפן ynet, מומחה למשפט חוקתי ומינהלי במרכז הבינתחומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
