שני נשיאים לשעבר של ארה"ב פרסמו בשבוע שעבר הצהרות רשמיות. הנשיא ה-44, ברק אובמה, כתב: "אני מזועזע מהאלימות של הצבא נגד האזרחים במיאנמר. לעולם אסור לקבל את הניסיון הברוטלי של הצבא לכפות את רצונו על אזרחים הרוצים לחיות במיאנמר חופשית ודמוקרטית". למחרת היגג הנשיא ה-45, דונלד טראמפ: "מה שכונה בעבר 'פרסי האקדמיה' וכיום נקרא 'האוסקר' - שם הרבה פחות חשוב ואלגנטי - השיג את הרייטינג הנמוך ביותר בהיסטוריה. תפסיקו להיות פוליטיקלי קורקט ומשעממים". הוא סיים בדרישה, באותיות גדולות: "להחזיר לטקס את המנחים הגדולים!".
חוץ מסדרי העדיפויות, היה עוד הבדל אחד גדול בין ההודעות של שני הנשיאים. אובמה פרסם את ההצהרה בטוויטר. טראמפ שלח את ההודעה שלו במייל לרשימת תפוצה, כי הוא מושעה מטוויטר בגלל חלקו בהסתה להתפרעות בקונגרס ב-6 בינואר. אם לא היה מושעה, טראמפ בוודאי היה מחלק את 129 המילים בהודעתו לכמה ציוצים, שכמובן היו שולטים ברשימת הטרנדים והופכים לכותרות. אבל לא עוד.
מורחק מהרשתות החברתיות הגדולות, וכבר לא מתזז את כתבי הבית הלבן כרצונו, גילה טראמפ ב-100 הימים הראשונים של ג'ו ביידן שנשיאים לשעבר נשכחים מהר מאוד. רובם מקבלים את החזרה היחסית לאלמוניות בשמחה, כי טף שלכל נשיא יש אגו גדול - אף אחד לא צריך תשומת לב תקשורתית כמו חמצן. טראמפ כן. נשיאים לשעבר גם לא מושעים מטוויטר, שגם ככה לא באמת חשוב להם. זה לא המקרה עם טראמפ. הוא עדיין מנסח הודעות בדיוק כמו ציוץ, אבל עכשיו האפקט כמעט אפסי.
בלי המדיה, בלי טוויטר, בלי פייסבוק, טראמפ לעולם לא היה מגיע לבית הלבן, ודעתו על הרייטינג של האוסקר הייתה עוד פחות מעניינת מכפי שהיא עכשיו
קל לשכוח עד כמה הנסיקה של טראמפ עד לבית הלבן הייתה כמעט לגמרי תוצאה של עולם תקשורת חדש. "וושינגטון פוסט" בדק בשבוע שעבר ומצא כי באפריל 2015, למשל, חיפשו את טראמפ בגוגל פחות מרבע מאשר את קים קרדשיאן. באותו חודש הופיעו פניו של טראמפ בטלוויזיה במשך כ-144 דקות. שנה אחרי, הוא הגיע ל-109 שעות חודשיות. עכשיו חזר מספר חיפושי גוגל של טראמפ לרמה שבה היה באמצע 2015, כמו גם הזמן שבו הוא מופיע בערוצי הכבלים.
ג'ו ביידן הבטיח לאמריקה שאיתו היא לא תצטרך לחשוב על הנשיא 24 שעות ביממה. זו הייתה הבטחה מפתה, שהיה לה אפקט של ממש בניצחון הדחוק שלו, וכזו שביידן מקיים בלי שום מאמץ. הוא לא צייץ בעצמו אפילו פעם אחת מאז נכנס לבית הלבן, ולא בטוח שהוא יודע איך עושים את זה. אם אין מקרה חירום, בסופי שבוע נעלם ביידן לגמרי מעין הציבור, מקסימום רואים אותו הולך לכנסייה. ביידן מוקף יועצים נאמנים שהולכים איתו כבר הרבה שנים ולא מדליפים שום דבר, התקשורת משועממת, וזה בדיוק מה שהאמריקנים רצו. זה, ושתיגמר סוף-סוף המגפה הזו.
ציפי שמילוביץ מתוך אלבום משפחתי 100 הימים הראשונים של ג'ו ביידן הפתיעו גם את גדולי המאמינים בו, אבל בלי כוונה גם הוכיחו עד כמה באמת מדהימה הייתה התופעה התקשורתית שהיא דונלד טראמפ. בלי המדיה, בלי טוויטר, בלי פייסבוק, טראמפ לעולם לא היה מגיע לבית הלבן, ודעתו על הרייטינג של האוסקר הייתה עוד פחות מעניינת מכפי שהיא עכשיו.
טראמפ שינה ועיצב את המפלגה הרפובליקנית בדמותו הטרולית והגזענית, וזו המורשת העיקרית והמאוד משמעותית שלו - אבל האיש עצמו התאייד במהירות שבה לוקח למחוק ציוץ שהתחרטת עליו.
- ציפי שמילוביץ' היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
