במשך 12 שנות שלטונו הרצוף עשה לעצמו ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהג מגונה להשתמש בנאום בטקס המרכזי והממלכתי ב"יד ושם" כדרך להעברת מסרים מדיניים ופוליטיים שנויים במחלוקת, אבל אתמול (יום ד') הוא חצה אפילו את הרף השלילי שקבע בעצמו. מעבר לאיומים על ממשל ביידן ועל בית הדין בהאג, נאלץ הציבור בישראל להרכין ראש ולהאזין למסכת של שבחים וקילוס עצמיים על החיסונים. זה היה נאום בחירות לכל דבר ועניין.
זה לא תמיד היה ככה. תעשו תרגיל וחפשו בגוגל את נאומיהם של אריאל שרון או אהוד אולמרט ביד ושם. התוצאה תפתיע אתכם: בטקס המרכזי של יום השואה דיברו ראשי הממשלה לשעבר, ובכן, על השואה ועל הניצולים.
לא כך אצל נתניהו. במהלך כהונתו התרגלנו לכך שמבחינתו אין אירוע ממלכתי או מועד חגיגי שלא נועד לקדם את מטרותיו הפוליטיות. והאמת שגם להיפך: השואה היא ממילא נושא מרכזי כמעט בכל נאום פוליטי שלו, כך שכנראה אין להתפלא על ההיפוך.
המוטו של נאומיו ידוע: איראן/הפלסטינים/כל אויב אחר של ישראל הוא התגלמות של היטלר. אתמול, באופן שהיה צפוי באותה מידה שהיה מעייף, הוא הפך כל מי שלא מתיישר עם הקו שלו לתמים מהסוג של נוויל צ'מברלין במקרה הטוב, או תומך שואה במקרה הרע. בעבר היו אלה האו"ם, השבדים או ברק אובמה. אמש היה זה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שלדברי נתניהו שואף להסכם שבמסגרתו איראן תתקדם לנשק גרעיני. לא פחות.
אני לא מזלזל בתרומתו של נתניהו להפיכתה של ישראל למדינה המובילה בהתחסנות כנגד הקורונה. יחד עם זאת, אני בז לחילול המתמיד שלו את כל מה שממלכתי ומאחד לצרכיו הפוליטיים
הוא גם שיקר במצח נחושה שהסכם הגרעין המקורי שממנו פרש דונלד טראמפ (בעצתו, כמובן) "קידם את הארסנל הגרעיני של איראן". האמת היא הפוכה מן הסתם. דווקא פרישת ארה"ב מההסכם גרמה לאיראן לחזור ולהעשיר אורניום.
כך או אחרת, איראן הייתה הכסף הקטן השנה. כולו עדיין טעון באנרגיות של קמפיין הבחירות שזה עתה הסתיים ושל קמפיין "חוזרים לחיים" – שרק מרושעים ירמזו שזה היה בעצם אותו קמפיין – נתניהו כבר מכין עצמו לסבב הקלפיות הבא שאליו כנראה יגרור אותנו בעוד כמה חודשים.
אז שהוא יתעלם מ"נס החיסונים" שהביא לעם ישראל? לא אחד כמו נתניהו יוותר על הזדמנות כזאת. אתם מוזמנים ומוזמנות לבדוק: 11 פעמים במהלך הנאום הוא הזכיר את המילה "חיסונים" בנאום *יום השואה* שלו. כך, בהנדסה רטורית מרשימה, הפכה הקורונה להיטלר חדש, ונתניהו לכוחות הברית ששחררו את אירופה באמצעות שיחות טלפון עם מנכ"ל פייזר.
חיסונים ושואה. נאום נתניהו, אמש ב"יד ושם"
(צילום: מזמור הפקות)
אני לא מזלזל בתרומתו של נתניהו להפיכתה של ישראל למדינה המובילה בהתחסנות כנגד הקורונה. אמרתי זאת פומבית בזמן אמת ואני חוזר על כך כאן. יחד עם זאת, אני בז לחילול המתמיד שלו את כל מה שממלכתי ומאחד לצרכיו הפוליטיים.
אורי זכי צילום: תומר בן אביכל אלה שלא מבינים מדוע נתניהו כל כך מאוס על חלקים כל כך גדולים בציבור בישראל, צריכים להתחיל מנאומי יום השואה שלו, שאמורים להיות ביטויים מאחדים לעם שעבר את גדול האסונות שידעה האנושות. במקום זאת הוא מקבל מדי שנה נאומים מקוממים המשתמשים בציניות באסון לצורך מטרה אחת: קידומו הפוליטי של נתניהו.
בנאומו אמש ניסח זאת הנשיא ראובן ריבלין בצורה הטובה ביותר: "לשמר את זיכרון השואה כזיכרון קדוש. לא לעשות בזיכרון, או בשואה, שימוש אינסטרומנטלי, ככלי – בהתאם לצורכי המקום והזמן - ועם זאת לא להניח לפצע המדמם הזה לשתק אותנו מלפעול, מלהביט אל העתיד".
- אורי זכי הוא מייסד החזית להגנת הדמוקרטיה, יו"ר הנהלת מרצ
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
