התקשורת גדושה היום (א') - לקראת יום האישה הבינלאומי - בטורים על "העצמה נשית", בראיונות עם "נשים פורצות דרך" ובמדריכי איכות חיים בנוסח "תהיי את עצמך". לאימא שמגדלת ארבעה ילדים ואין לה כסף לפעוטון מטיפים: "לכי אחרי הלב שלך". לאישה שכורעת תחת לחצי משפחה וכלכלה נוראיים ממליצים: "תחלמי ותוכלי לבצע". והכי גרועה היא עצת-הקבע לנשים שסובלות מאלימות בתוך המשפחה: "עזבי אותו ולכי למעון לנשים מוכות". המשפטים החלולים הללו מטריפים את דעתי.
לא רק שהמסגור של "יום האישה" הוא מזיק לטעמי, אלא שהנושאים הנידונים בו הם תפלים, ועיקר בעיותיהן של נשים בישראל – מטואטאות מתחת לשטיח.
עצם התווית של יום האישה מציבה אותנו בעמדת "מגזר" שאוטומטית מקבל מאפיינים של חולשה, תלות וקורבנות, או לחלופין של איפור ואופנה. חלילה, אין לי משהו נגד תרבות היופי, אדרבא, אבל למה ההנמכה הזאת? למה שנסכים למסגור כזה כשבאותה נשימה אנחנו טוענות לשוויון בכל תחום?
אתן חושבות שאימא שלי - שברחה מהבית בגיל 14 ליערות פולין, פרטיזנית שהצילה מאות ילדים, מדריכת נשק בהגנה – ראתה במעשיה משהו מיוחד כי הייתה אישה, או שהגדירה את עצמה פמיניסטית? לא. היא בכלל לא התייחסה לסוגיה המגדרית. לשיטתה, על נשים וגברים שעומדים בפני קשיים בחיים להיאבק בכל התושייה, בין אם הם גבר או אישה.
אבל כאמור, מה שהכי חמור בשיח יום האישה זה שלא עוסקים בו מספיק בבעיות החמורות באמת של נשים בישראל, ואם כן אז באופן קימעונאי וספורדי. ובעניין הזה יש לי ביקורת על כל ארגוני הנשים ועל מומחיות ה"העצמה" למיניהן:
• מתי פעלתן באמת – לא סתם בהודעה לתקשורת - כנגד זה שבמדינת ישראל יש מפלגות שאוסרות על נשים להיות חלק מנציגיהן בכנסת? החרדים יגידו לכן שהם לא "אוסרים", אבל בפועל זה המצב, וכל ההתארגנויות של נשים חרדיות כנגד האיסור הזה הוכחדו ביד רמה.
• מתי פעלתן באמת נגד זה שבראש הוועדות החשובות בכנסת – חוץ וביטחון, כלכלה, כספים וכדומה – אף פעם לא נמצא נשים? או כנגד זה שרק רבע מחברי הכנסת הן נשים, הרבה פחות משיעורן באוכלוסייה או ממצביעי המפלגות?
• מעבר להצהרות או להפגנות שלא שינו מאום, מתי פעלתן באמת נגד האכיפה העלובה מול בני זוג אלימים? מה פתאום השיח הזה של "תברחי מהגבר המכה"? היא לא צריכה לברוח לשום מקום. הוא, לעומת זאת, צריך להיות במעצר. על כל הרמת יד, או קללה, או אלימות כלכלית או נפשית צריכה להיות בישראל אכיפה עוצמתית ונטולת פשרות. הכית את אשתך - השלב הבא זה ניידת, מעצר והעמדה לדין.
אז לא עוד קשקושי "לכי אחרי חלומותייך", אלא מאבקים ראויים. מרי אזרחי נגד בתי הדין הרבניים, קריאה פומבית לא להינשא ברבנות ויוזמת חקיקה שלפיה מפלגה שאין נשים ברשימה שלה לא תוכל להתמודד
• מתי פעלתן באמת נגד העניין הקטן הזה של גירושין ברשות הגבר? שליש מאיתנו, זו הסטטיסטיקה, נמצא את עצמנו מתגרשות. אבל כדי לקבל גט ולהסתלק מנישואין רעים, היהודיות שבינינו נדרשות לקבל את רשותו והסכמתו של הגבר. אפילו לנשים מוסלמיות – שעל פי השריעה הן משוללות זכויות רבות – קל יותר להתגרש. איך ייתכן שבמאה ה-21 החוק במדינת ישראל מעניק את הסמכות בתחום הכי אישי ואינטימי לחבורת גברים עבדקנים שבאופן מסורתי ושיטתי מתעדפים את האינטרסים של הגברים?
גבירותיי המובילות וחוגגות את יום האישה, זה מתסכל שדווקא בסוגיות האלה – הקריטיות לחיינו, המקוממות והנפיצות – אתן מסתפקות בהצהרות במקרה הטוב או נאלמות דום במקרה הרע. נדרשת התארגנות נשית שכל תכליתה לשנות את חוקי האישות במדינת ישראל ולשחרר הנשים מלפיתתם המצמיתה, הארכאית והבלתי שוויונית של בתי הדין הרבניים.
משקלן הפוליטי של הנשים בישראל מביס בקלות את זה של המפלגות החרדיות והדתיות יחד. ואני קוראת לכן להיאבק – בלי קשר לשיוכן הפוליטי או הדתי – לביטולה של הסמכות הבלעדית שניתנה לבתי הדין הרבניים בסוגיית גירושין ונישואין. נדרש פה מהפך חילוני ואזרחי. מעולם לא באמת נעשה פה ניסיון למהלך קונסטיטוציוני שישנה את חוקי האישות מיסודם, שהרי כל המפלגות ה"חילוניות" לוקחות בחשבון את הצורך בשותפות פוליטית עם המפלגות הפונדמנטליסטיות.
אז לא עוד "יום אישה" וקשקושי "לכי אחרי חלומותייך", אלא התגייסות למאבקים ראויים באמת. ארגנו מרי אזרחי נגד בתי הדין הרבניים; קראו פומבית לזוגות שלא להינשא ברבנות; אספו חתימות להצעת חוק שלפיה מפלגה שאין נשים ברשימה שלה, לא תוכל להתמודד בבחירות, והפכו את מקלטי הנשים למעונות סגורים לגברים מתעללים.
או שאולי הנושאים האלה מאתגרים מדי? אולי יותר קל למרוח מילים יפות ולראיין נשים מצליחות מאשר לפעול באמת בסוגיות הקריטיות לחייהן של נשים? יום אישה שמח.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
