כלת פרס ישראל, פרופ' רות גביזון, הלכה לעולמה היום (שבת) בגיל 75. גביזון זכתה בפרס ישראל בתחום חקר המשפטים בשנת 2011. בנוסף היא זכתה בין היתר גם בפרס אמ"ת למדע המשפט (בשנת 2003) ובפרס חשין למצוינות במחקר, בשנת 2008. באותה השנה הוענק לה גם תואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת בר אילן.
"מחקריה של פרופ' גביזון עוסקים בסוגיות מרכזיות של המשפט החוקתי במדינת ישראל והם מתמודדים בעומק ובאומץ עם עיצוב זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", כתבה ועדת פרס ישראל כשהעניקה לגביזון את הפרס.
פרופ' גביזון נולדה בשנת 1945 בירושלים ואת השכלתה האקדמית בתחום המשפטים רכשה באוניברסיטה העברית, שם גם מילאה במשך כ-30 שנים תפקידי הוראה. היא נמנתה עם מקימי האגודה לזכויות האזרח. מ-1996 עד 1999 כיהנה כנשיאת האגודה. מאז 1995 ועד 2003 הייתה עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שם עמדה בראש פרויקט שעסק בשסעים בחברה הישראלית, וריכזה דיאלוגים ממושכים שעסקו בשסע היהודי-ערבי ובשסע החברתי-כלכלי בישראל.
בנוסף כיהנה פרופ' גביזון כחברה בכמה ועדות ציבוריות, בהן ועדת שמגר לבדיקת התפקיד ודרך הבחירה של היועץ המשפטי לממשלה ובוועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה.
מתנגדת לאקטיביזם השיפוטי של ברק
גביזון נמנתה על המתנגדים המרכזיים לאקטיביזם השיפוטי בתקופת נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. גביזון סברה שתפקידו המרכזי של בית המשפט העליון הוא להכריע בסכסוכים ולא להתערב בסוגיות ציבוריות שנויות במחלוקת ובהחלטות הממשלה והכנסת, אלא אם הן פוגעות בליבת זכויות האדם.
היא סברה שהתערבות בית המשפט העליון בסוגיות שבעבר לא דן בהן, כגון דת ומדינה, זכויות חברתיות ונושאים בעלי פוליטי או מדיני, פוגע בעקרון הפרדת הרשויות. בנוסף סברה גביזון שעל העליון להימנע ככל הניתן מלפסוק פסיקות שיש בהן משום השפעה על המדיניות. היא סברה שבית המשפט של ברק, הנסמך על "המהפכה החוקתית", הרחיק לכת במגמת "הכל שפיט" ובהרחבת הביקורת השיפוטית, וכי התערבות זו תפגע באמון הציבור במוסד ובכוחו של בית המשפט.
עם כניסתה של ציפי לבני לכהונת שרת המשפטים בשנת 2004 היא ביקשה לבחור בגביזון כשופטת בית המשפט העליון. למינוי זה התנגד בתוקף הנשיא דאז ברק. הוא עשה זאת כיון שגביזון הביעה התנגדות עזה למשנתו באשר להיקף התערבות בית המשפט העליון בסוגיות ציבוריות ולא משפטיות מובהקות. התנגדות ברק והתעקשות לבני גרמה לכך שכמחאה, אף שופט עליון לא מונה במהלך כהונתה.
הנושא אף גרם לפולמוס פוליטי רחב בין תומכי לבין מתנגדי המהפכה החוקתית. בכנס משפטי נשאל הנשיא ברק על כך והבהיר שהוא לא מעוניין לבחור בה מכיון ש"יש לה אג'נדה... ואג'נדה זו אינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון". דבריו אליו גרמו סערה ציבורית עזה ולימים טען שלא רצה בבחירתה, כיון שדעותיה בנושאים רבים היו ידועות מראש והדבר אינו ראוי לשופט המבקש להיבחר.
"פרופ׳ רות גביזון ז״ל הלכה מאיתנו", ספדה שרת המשפטים לשעבר לבני. "ענקית משפט, מורת דרך חכמה ומגדלור של צדק וערכים. חלקה עמי עד ימיה האחרונים את דאגתה העמוקה לזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, פעלה לשמירה על האיזון בין ערכיה ומצאה את חוט הזהב, המכנה המשותף לחיבור בין החלקים השונים בחברה. נשאר אחריה חלל עצום".
באוניברסיטה העברית אמרו כי גביזון היא אחת משני חוקרי המשפט הישראלים הידועים ביותר בעולם: "גביזון הייתה עולם ומלואו, עושר מרתק של רעיונות ופעילויות. היה בה שילוב של פילוסופית אנליטית עם סוציולוגית, של מודעות מלאה למורכבות של החיים ולריבוי הפנים של הסוגיות המעסיקות אותנו, ובה בעת דחייה של האופציה שלא להחליט, להיוותר בעמדת המבקרת. היא לא היססה לנקוט עמדה בסוגיות השונות ולהפשיל שרוולים ולפעול בזירה החברתית-ציבורית".
"אחד מציוני הדרך הבולטים בפעילותה הוא המאבק הציבורי שלה לכינון הסכמה לאומית", הוסיפו בעברית. "לפי גישתה, יש להימנע מהכרעות בחברה בדרך של 'שיח של זכויות', שמחייב את בית המשפט להכרעות אידאולוגיות. במקום זאת, יש להעדיף הכרעות במסגרות פוליטיות-ציבוריות, כחלק מעסקת חבילה, שתשוריין בחוקה, שתתבסס על אמנה חברתית של כל הקבוצות שחיות בארץ. גביזון האמינה בכל מאודה באפשרות להשיג הסכמה כזו. גביזון היא מופת לחוקרת ולמורה מעולה, שהצטיינה באומץ לב ציבורי יוצא דופן".
באגודה לזכויות האזרח ספדו לגביזון ואמרו כי "רותי הייתה דמות מרכזית בעיצוב אופיה ודרכה של האגודה לזכויות האזרח החל מראשית שנות ה-80. השפעתה על שיח זכויות האדם בישראל בכלל ועל אופי הפעילות של האגודה בפרט היו משמעותיים מאוד. דבריה של גביזון כי 'ההישג העיקרי שלנו הוא שהצלחנו להקים ארגון מקצועי, יוקרתי ויציב. רק האגודה לזכויות האזרח קיבלה על עצמה את ראיית המכלול של זכויות האדם בשלמותו' עומדים לנגד עינינו ואנו מבטיחים להמשיך ולפעול ברוח זו".
יו״ר מפלגת ישראל ביתנו, ח״כ אביגדור ליברמן, כתב בטוויטר: "גביזון הייתה אישה פורצת דרך, מומחית למשפט ובעלת חזון. אמנת גביזון-מדן, שאותה כתבה עם הרב מדן, הקוראת להידברות ושוללת כל כפייה והחלטות חד-צדדיות בנושאי דת ומדינה, צריכה לשמש לנו אבן דרך".
