כבר היו לנו הרבה מאוד רגעים של שפל בפוליטיקה הישראלית. כבר היה "התרגיל המסריח", כפי שכינה אותו אז יצחק רבין, כאשר עמיתו, שמעון פרס, ניסה להקים ממשלה צרה עם החרדים כדי להדיח את יצחק שמיר מראשות הממשלה. התרגיל נכשל. באותם ימים היה אפשר לומר שלתרגיל של פרס הייתה לפחות מטרה מדינית. הוא חשב שהוא עושה מה שטוב למדינה.
היום אנחנו במקום אחר. השפל עמוק יותר. ההסכם הקואליציוני קובע בסעיף 30 ש"בסמוך להקמת הממשלה ולא יאוחר מ-90 יום ממועד השבעת הממשלה תבטיח הקואליציה העברה מסודרת של תקציב המדינה... התקציב יהא דו-שנתי לשנים 2021-2020". ולמרות ההסכם הברור מאוד, החד-משמעי, בנימין נתניהו מפר אותו משום שהתקציב הוא כיסא המפלט שלו מהסכם הרוטציה. ההפרה הבוטה, במצח נחושה, לא התחילה אתמול, הרי מדובר בעניין ידוע.
בשלב הזה נכנס אריה דרעי לתמונה. הוא האיש שהבטיח, על תקן של איש כבוד, שהמילה שלו היא מילה, שהוא ערב לקיום ההסכם הקואליציוני בכלל והרוטציה בפרט. השבועות עוברים, ודרעי לא אומר מילה על ההפרה הבוטה מצד נתניהו, שמונע אישור תקציב דו-שנתי. דממה מוזרה.
ואתמול (יום ב'), רק אתמול, התעורר דרעי מהתרדמה הפוליטית שנפלה עליו, והכריז שהקמת ועדת החקירה לפרשת הצוללות היא הפרת ההסכם. סליחה?! היכן הוא היה בחודשים האחרונים, כאשר הפרת ההסכם מצד נתניהו הייתה בראש חוצות? התמונה מתבהרת: נתניהו רוצה בחירות, דרעי מצטרף אליו. כל השאר – תירוצים עלובים.
למרות הציניות של נתניהו ודרעי, שעולה לגבהים חדשים, אין שום צורך להיכנע לגחמות שלהם. נתניהו רוצה בחירות משום שאין לו מה להפסיד. כרגע אין לו רוב בכנסת לרמיסת ההליך הפלילי
במשך חודשים ארוכים רוב הציבור התנגד להליכה לבחירות. זה נגמר. סקר שפורסם אתמול בערוץ 12 הבהיר שרוב הציבור תומך בהליכה לבחירות, "מה שיותר מהר". משום שנמאס. משום שאין ממשלה מתפקדת. משום שהכל פוליטי. משום שקבלת ההחלטות, בעיקר בעניין הקורונה, היא פועל יוצא של לחצים פוליטיים ולא של צרכים אמיתיים. ובעיקר משום שנתניהו דואג בימים אלה רק לדבר אחד - נתניהו. אבל העובדה שרוב הציבור רוצה בחירות לא אומרת, עדיין לא, שזו האפשרות הרצויה.
אריה דרעי נזכר בהסכם הקואליציוני
(צילום: ערוץ כנסת)
זה עצוב, משום שנתניהו הוא אחד המנהיגים המוכשרים ביותר בתולדות מדינת ישראל. ענק בין גמדים. אין צורך להסכים עם כל מהלך שלו כדי לדעת שהסכמי השלום והקואליציה האזורית, ובכלל זה הביקור בסעודיה, הם גם פועל יוצא של האישיות המוכשרת שלו. זה המדינאי שבו.
אבל עוד אישיות מסתתרת שם, של פוליטיקאי קטן, ולכאורה גם מושחת, שהורס כל חלקה טובה. ישראל מקוטבת יותר בגללו. הוא מוכר את האינטרסים הלאומיים על ידי כניעה ללא הפסקה לחרדים. זה רע לישראל, זה רע לחזון הציוני, אבל זה טוב לצורך הנצחת הברית של נתניהו עם עסקני החרדים. הוא נותן לדרעי, דרעי מחזיר לו טובה, ולעזאזל המדינה.
גם עכשיו, עם ממשלה לא מתפקדת, ואף שרוב הציבור כבר מאס בה, בחירות הן אפשרות גרועה, משום שבהרבה מאוד תחומים – עצם קיומה של הקואליציה מונע הידרדרות למקומות הרבה יותר מסוכנים. סהדי במרומים שאני בעד שינויים ותיקונים במנגנוני אכיפת החוק ובעד ריסון האקטיביזם השיפוטי. וגם החוק הצרפתי, עם התאמה לישראל, הוא רעיון לא רע. ובתנאי שזה יקרה לאחר דיון ענייני, בתנאי שהתחולה של השינוי תהיה רק על ראש הממשלה הבא, ובתנאי ששום שינוי לא יתחולל כדי להשיג מטרה אחת ויחידה - למלט את נתניהו מההליך הפלילי.
כך שלמרות הציניות של נתניהו ודרעי, שעולה לגבהים חדשים, אין שום צורך להיכנע לגחמות שלהם. נתניהו רוצה בחירות משום שאין לו מה להפסיד. כרגע אין לו רוב בכנסת לרמיסת ההליך הפלילי. הבחירות יכולות להוביל לשני מצבים: או שנתניהו ינצח, ויכפה על הקואליציה שיקים שינויי חקיקה, או שנחזור לאותו מצב. אין לו מה להפסיד. לישראל, לעומת זאת, יש מה להפסיד. כך שהמצב גרוע, מאוד גרוע. אבל בחירות עכשיו עלולות להוביל אותנו למצב הרבה יותר גרוע.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
