הכישלון המתמשך של ההנהגה הפוליטית לבלום את גל התחלואה הנוכחי של מגפת הקורונה מחייב את האזרחים ואת הדרג הבכיר בשירות המדינה לקחת אחריות ולפעול באורח עצמאי לשטח את עקומת החולים קשה ולצמצם את מספר הנדבקים. זו חלילה לא הצעה למרוד או לפעול בניגוד להחלטות הממשלה ולחוקי המדינה; אם נעשה כך נהפוך תוך זמן קצר למדינה מזרח תיכונית כושלת כגון לבנון ועיראק - מצב שממנו יהיה קשה להתאושש והוא עלול לסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל. לכן נציית, ואת החשבון עם הממשלה והפוליטיקאים נעשה בקלפי – רצוי אחרי שיימצא חיסון יעיל שידביר את המגפה.
מה שאני מציע כעת הוא שכל אחד ואחת מאיתנו יבצע בדייקנות את החלטות הממשלה בעניין הסגר, גם אם הן כואבות, אינן צודקות ומוטות אינטרסים פוליטיים ומשפטיים. יתרה מזאת. כל אחד ואחד צריך לפעול באורח אקטיבי ותקיף – אך לא תוקפני – כדי שסביבתו תציית להוראות, כולל הזמנת משטרה אם הפצרות מנומסות לא יועילו. הדבר מקבל משנה תוקף לאור הנתון שמתוך עשרות האלפים שקיבלו הוראה משב"כ להיכנס לבידוד, רק 13% (!!!) עשו זאת. כשהציבור לא מציית, המאמץ יורד לטמיון.
משרדי הממשלה צריכים להמשיך להתמקד בהשגת היעדים ובביצוע המטלות המקוריות שלהם. כל הגופים הממשלתיים - ובעיקר האוצר, הצבא, מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין – צריכים להירתם ביוזמתם ועל פי מיטב שיקול הדעת לסייע בהורדת התחלואה ובטיפול בנפגעים בתחומים שבהם יש להם יתרון יחסי.
התקשורת צריכה לשנות פרדיגמה ולהירתם בצורה פרו-אקטיבית לסייע לציבור להתמודד עם חוסר הוודאות ועם ההיבטים הנפשיים, הבריאותיים והכלכליים של המגיפה. זאת במקום ללבות את המחלוקות ולאפשר לפופוליסטים ולשרלטנים לעשות עלינו סיבוב.
זה לא רעיון מסובך לביצוע ויעילותו הוכחה בסגר הקודם ובמקומות אחרים בעולם שבהם האזרחים נרתמו ביוזמתם לצמצום ההדבקה. אבל כדי שנצליח אנחנו צריכים להשתחרר מהתלות המוגזמת בהחלטות הממשלה ומהתקווה שאנחנו נשב פאסיביים והשרים - שלרובם אין ניסיון בניהול ובקבלת החלטות וממילא עיניהם נשואות בעיקר לכיסאותיהם - יפתרו לנו את הבעיות. אין ברירה אלא לקבל כנתון את המחלוקות והתופעות הציבוריות השליליות שאנו נגועים בהן בשפע. כדי להתגבר על סכנת החיים והמכה הכלכלית ראוי וצריך להגמיש עקרונות ולספוג בשקט אי נוחות זמנית.
לכן כולנו חייבים להקפיד לעטות מסכות (גם על האף), בעיקר במקומות סגורים או צפופים, להקפיד על ריחוק חברתי, לשמור על היגיינה, והעיקר - להימנע מהתקהלויות. ולא פחות חשוב, יש להפסיק לחשוש שנצא פראיירים אם נקפיד על ביצוע ההנחיות כשאחרים מצפצפים עליהן. צריך ללמוד לדחות סיפוקים, להפסיק להתפנק ולהשתדל להיגמל מטהרנות ופנאטיות. עצים גמישים מתכופפים ברוח סערה ושורדים. עצים קשים – נשברים.
משרד הבריאות חייב לשנות את דפוס הפעולה שלו. במקום להתפרס על המון תחומים שברובם אין לו יתרון יחסי, עליו להתמקד בשתי נקודות בלבד: הראשונה היא ניטור התפשטות המגיפה (ולהשאיר את קטיעת שרשרות ההדבקה לצה"ל ולקופות החולים) באופן שיאפשר קבלת נתוני אמת במהירות, והשנייה היא בתמיכה מאסיבית בתפקוד בתי החולים (תגבור כוח האדם המקצועי, כולל הכשרות-בזק של כוח עזר, ויסות חולים בין בתי החולים, תמיכה בציוד מגן ובתרופות, טיפול בילדים של צוותים, וכל תמיכה תקציבית ולוגיסטית שאפשר להזרים ל"חזית").
המשימה העיקרית והראשונה במעלה של צה"ל, מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין, גם בעת הזו, היא לספק ביטחון פיזי ולייצר הרתעה. בתקופה הנוכחית גוברת ההסתברות שאיראן ושותפיה לציר השיעי הרדיקלי – ואולי גם הפלסטינים - יזהו את המשבר הרב-מערכתי בישראל כחולשה וינסו לנצל זאת. אי אפשר לשלול את האפשרות שינסו להנחית עלינו מתקפת פתע במנעד שבין מלחמה כוללת לבין גל פיגועים רצחני. ובכל מקרה סביר שהם ינצלו את הישאבותו של צה"ל להתמודדות עם המגפה כדי להתעצם ולהיערך לסבב הבא.
גמזו על הסגר: "מכבד את ההחלטה"
(צילום: לע"מ )
לכן צה"ל צריך לבצע חלוקת קשב ומשאבים קפדנית בין שימור ההרתעה, שימור הכשירות והכוננות למלחמה ובניין הכוח, לבין סיוע למערכת האזרחית להתמודד עם הקורונה.
באופן עקרוני, מי שצריך לסייע למערכות האזרחיות להתמודד עם המגפה במגזר האזרחי הם פיקוד העורף וחלקים מיחידות אחרות שתפקודן לא מייצר ישירות הרתעה, התרעה, הכרעה או הגנה. את המערך הזה מובילים כבר כעת סגן הרמטכ"ל, ראש אגף מבצעים ואלוף פיקוד העורף. אבל צה"ל ושב"כ לא מסוגלים לקטוע את שרשרות ההדבקה ולבודד חולים במלוניות במצב שבו מתווספים אלפי נדבקים מדי יממה.
צה"ל יהיה מסוגל, בתוך כמה שבועות, לאתר ולקטוע שרשרות הדבקה אבל לא כשמדובר ב-7,500 מאומתים ביממה כפי שפורסם הבוקר (ו').
אשר לתקשורת – אנחנו צריכים לשנות כיוון באופן רדיקלי: להעדיף להביא לידיעת הציבור את מה שבאמת מסייע לו להתמודד עם הנגיף והשלכותיו, ולא את מה שמסעיר את מיצי הקיבה הפוליטיים ומעלה את הרייטינג. צריך לשנות את התמהיל בין מידע קשה, עובדתי ושימושי על הנעשה בשטח לבין ויצים פוליטיים, רכילותיים ומבדרים.
גם בחירת המומחים המופיעים באולפנים ובעמודי הפובליציסטיקה צריכה להיעשות על פי שיקולים מקצועיים ולא על פי הרייטינג שהם מייצרים. בראיונות עם פוליטיקאים ומומחים צריכה התקשורת לשרת את הציבור ולהתמקד בקבלת מידע שיפזר – ולו במעט - את חוסר הבהירות והבלבול, ולא לנסות להוכיח עד כמה אנחנו חדים, נשכניים ומודעים לחולשותיהם ומריבותיהם של הח"כים והשרים. מדובר בדיני נפשות ולא בתוכנית ריאליטי.
כדי שתוכל לתפקד כראוי צריכה התקשורת ללחוץ על הממשלה להקים מערך הסברה רציני שישרת את הציבור וימסור לו באמצעותה מידע אמין ושימושי. צוות התגובות הוולגרי של הליכוד ומקבילו האנמי של כחול לבן לא מספקים את הסחורה. התקשורת הממוסדת צריכה להדביר את ערמות הפייק ניוז וההסתה שנשפכות ברשתות החברתיות ולא לנסות להתחרות בהן.
במלחמות העבר הוכחנו לא פעם אחת ולא שתיים, שחרף המחלוקות שתמיד שיסעו אותנו, שכפרטים וכציבור אנו יודעים לקחת אחריות במצבי משבר. הגיעה השעה שלנוכח גל הקורונה הגואה נחזור לעצמנו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
