הפוליטיקאים מצאו ספורט חדש: אחרי שהצטלמו עם מזרקים בכתף, הגיעה השעה להצטלם אוחזים בצב ים קטן מכוסה בזפת. זה נראה מתחשב וסביבתי לקראת הבחירות. אלא שלפי מצב הים התיכון בכלל, וחופי ישראל בפרט, המצב שחור משחור. זיהום הזפת האחרון הוא מהחמורים שידענו. מדובר באסון אקולוגי מזעזע שהיה אפשר למנוע - אבל צריך להעמיד דברים על דיוקם.
זפת היא לא החומר המזהם ביותר בים התיכון: פלסטיק נמצא בשנים האחרונות בעליית מדרגה מדאיגה במיוחד. מדי שנה נכנסים 0.57 מיליון טונות של פלסטיק למי הים התיכון. זה שווה לזריקה של 33,800 בקבוקי פלסטיק לים בכל דקה. ללא פעולה, המספר הזה ימשיך לגדול - מכיוון שייצור פסולת פלסטיק באזור צפויה להכפיל את עצמה פי 20 עד 2050.
אזור כמו הים התיכון הוא המפיק הרביעי בגודלו של מוצרי פלסטיק, ותושביו והמבקרים בו מייצרים 24 מיליון טונות של פסולת פלסטיק מדי שנה. ואיפה אנחנו בכל הסיפור הזה? גבוה ברשימת המדינות המזהמות. דוח ארגון ה-WWF (הקרן העולמית לשימור חיות הבר) על מצב הפלסטיק בים התיכון ממקם את ישראל במקום השלישי המפוקפק בין המדינות שמזהמות את הים וחופיה. קצת אחרי אזור סיליקיה בטורקיה ואזורי החוף שמסביב לברצלונה, תל אביב מצליחה לייצר את זיהום קו החוף הגבוה ביותר בים התיכון — 21 ק"ג פלסטיק לכל אדם.
לוויין אירופאי צילם את הכתם השחור שישה ימים לפני שהגיע לחופי ישראל, אבל אף אחד לא פעל, כי אפילו התוכנית למוכנות ותגובה לזיהום ים, שנכתבה כבר ב-2008 ועלותה רק 15 מיליון שקל בשנה, לא תוקצבה
בניגוד לאוקיינוסים העולמיים, 80 אחוז מזיהום הפלסטיק בים התיכון חוזר ליבשה בתוך עשור. הוא הורג חיות בר מימיות, פוגע במערכות טבעיות ומזהם את שרשרות המזון. אנשים החיים באזור הים התיכון צורכים יותר ויותר פלסטיק ממזון ושתייה, וההשפעות המלאות עדיין לא ידועות. ברחבי העולם מעל 700 מינים ימיים, כולל יונקים ימיים וציפורים, מושפעים מפלסטיק עקב בליעה, הסתבכות, או נזק של בתי גידול. לא רק שאנחנו לא נפטרים מהזבל - אנחנו מקבלים אותו אלינו בתוספת ריבית.
אז מה עורר את משב הרוח הירוקה אחרי שנים של הזנחה ממשלתית (ומפעלתית)? במילה אחת: מחדל. בכמה מילים: הפחד מפני התעוררות גדולה יותר נוכח מה שצפוי בעתיד.
אסון הזפת היה עניין של זמן. לוויין אירופאי צילם את הכתם השחור שישה ימים לפני שהגיע לחופי ישראל, אבל אף אחד לא פעל. מדוע? כי אפילו התוכנית למוכנות ותגובה לזיהום ים, שנכתבה כבר ב-2008 ועלותה רק 15 מיליון שקל בשנה, לא תוקצבה. כסף שהיה אמור לשמש לקניית מתקנים וציוד מיוחדים, ספינות לאיסוף נפט, כל זה לא קיים. האוצר ימשיך לריב עם המשרד להגנת הסביבה, וכן הלאה, על גבם של בעלי החיים בים.
וכל זה רק ספתח לאסון הגדול באמת שעתיד לבוא ברגע שנהפוך לציר מרכזי להעברת דלקים פוסיליים מזהמים מהמפרץ הפרסי לאירופה. ההסכם בין קצא"א לגורמים באיחוד האמירויות הוא איום בקנה מידה שלא הכרנו עד כה: טונות של דלקים יעברו בשטחנו, מתחת לים. זוכרים את דליפת הנפט בשמורת עברונה? אז כזה, רק הרבה יותר מסוכן.
לטיפת מים בים התיכון לוקח 100-80 שנה עד שהיא מתחלפת. הסירקולציה של המים מאוד איטית. נותר רק לקוות שמנהיגינו יחשבו קצת יותר מהר כדי להביא לשינוי אמיתי. רגע לפני שכולנו שוקעים בגל הזפת הבא.
- אלעד זרט הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
