העולם ציפה שההבדלים בינינו הם שיגדירו אותנו. אחד מאיתנו יהודי, והשני מוסלמי. אחד מאיתנו ישראלי, והשני ערבי. התכונות האלה עיצבו אותנו כבני אנוש, אך יותר מזה - הן הציפו שאלה שעולה שוב ושוב: האם העבר קובע את העתיד, או שמא אנו אדונים לגורלנו?
בשבוע בו נערך ביקור רשמי ראשון של שר ישראלי באיחוד האמירויות, ובמהלכו חנכנו שגרירות ואת הקונסוליה של ישראל באיחוד האמירויות, זוהי הזדמנות לשאול את השאלה שוב, ולהחליט לענות עליה.
כשאיחוד האמירויות וישראל חתמו על הסכמי אברהם ההיסטוריים ב-2020, הן החליטו לצעוד בדרך אחרת. ביסוס היחסים הדיפלומטיים הוא מאמץ משותף של שתי המדינות להגדיר השקפת עולם חדשה שתשפיע על האזור כולו, שבמרכזה החתירה לשלום, ליציבות, לביטחון, לשגשוג ולדו קיום בין שני העמים שלנו. הנחישוּת שלנו לממש את ההסכמים נובעת מההכרה שיש לנו הרבה מטרות משותפות, והבולטת שבהן היא המחויבות שלנו ליצירת עתיד טוב יותר לדורות הבאים. אם יש לנו הזדמנות לבנות עולם של שלום למענם, אסור לנו להחמיץ אותה.
לפיד בפגישה עם שר החוץ עבדאללה בן זאיד
(צילום: עוז אביטל, לע״מ)
חנוכת שגרירות ישראל באבו דאבי וקביעת מזוזה
(צילום: עוז אביטל, לע״מ)
אין ספק שאנו ניצבים בפני אתגרים גדולים. השלום שהמדינות שלנו בחרו בו מתקיים על רקע התפרצויות של אלימוּת וקיצוניוּת באזור המאופיין בדינמיקה דיפלומטית מורכבת ובאינטרסים כלכליים כבדי משקל. הגישה שלנו היא לפעול בראש ובראשונה למען שיח פתוח בין שני העמים, אבל יהיה עלינו להתגבר על כוחות שינסו לחתור תחתנו. ואף על פי כן, אנו מאמינים בלב שלם בכוחן של החלטות אמיצות שמציבות את טובת אזרחינו בעדיפות ראשונה, ומקווים להמשיך לעודד עוד מדינות באזור לבחור בדרך המובילה אל השלום.
היתרונות בהשכנת שלום יציב ברורים לכל. ביסוס היחסים בין איחוד האמירויות לישראל הביא לשגשוג רב: צמיחה כלכלית, חילופי תרבויות ושיתוף פעולה פוליטי בין המדינות. אנחנו עדים למשלחות עסקיות שבחנו הזדמנויות מבטיחות להשקעה ולמסחר בשלל ענפים: בריאות, תעופה, חקלאות, חינוך, אנרגיה, טכנולוגיה, תיירות, ועוד. אנחנו עדים לשיתוף הפעולה הצמוד בינינו במחקר ופיתוח של חיסונים לנגיף הקורונה, ולראיה: ישראל ואיחוד האמירויות מובילות את המאבק במגפה, ושיעורי המחוסנים בהן הם מהגבוהים בעולם. כעת שתי המדינות מחויבות לשיתוף ידע ומומחיות עם מדינות אחרות כדי לתרום למאמץ הבינלאומי לנצח את מגפת הקורונה.
יאיר לפיד לאחר הנחיתה באבו דאבי
(צילום: עוז אביטל, לע"מ)
זאת ועוד, שתי המדינות שלנו שמחות לשתף מהמשאבים שלהן בתחומים כגון טרנספורמציה דיגיטלית, ערים חכמות, סייבר ובינה מלאכותית. צמיחה בענפים האלה תביא תועלת רבה לצעירים, תקדם את רווחת האזרחים, תגביר את התחרות בשוק ותכין את המדינות שלנו לעתיד.
בכפוף להסכמים הכריזו איחוד האמירויות, ארצות הברית וישראל על הקמתה של קרן אברהם. דרך הקרן יוכלו ארה"ב (באמצעות ה-DFC, התאגיד הבינלאומי למימון פיתוח), איחוד האמירויות וישראל לנייד יותר מ-3 מיליארד דולר להשקעה בשוק הפרטי ולפיתוח יוזמות שיקדמו שיתוף פעולה כלכלי אזורי ויביאו לשגשוג במזרח התיכון ומעבר לו. יוזמה זו תייצר הזדמנויות חסרות תקדים לתושבי האזור.
בימים אלו שתיים מהתרבויות המתקדמות והדינמיות בעולם החלו לבנות יחד מנוע עוצמתי של קדמה והזדמנויות חדשות -לא רק למען איחוד האמירויות וישראל, אלא לטובת האזור כולו. החזון הזה משותף לנו וחשוב מאין כמותו. אזרחי איחוד האמירויות וישראל רוצים לחיות בעולם של שלום. כדי להגשים את החזון הזה עלינו לעבוד קשה, ליצור הזדמנויות למגעים משותפים ולעודד אחרים להצטרף אלינו. את המאמץ הזה אפשר לקדם רק באמצעות שיתוף פעולה רב צדדי בין מדינות החולקות את המחויבות שלנו להשקעה בשיתוף פעולה במקום בעימותים.
אמנם הסכמי אברהם הם הראשונים מסוגם באזור, אך אנחנו מאמינים שהם מתווים דרך להסכמים נוספים, לעתיד שבו הבדלים אינם מכשול בדרך להידברות. ככל שהעשייה צוברת תאוצה, אנו נזכרים שלפעמים ההחלטות המכריעות מכולן הן ההחלטות הנראות לנו קשות, ואולי אף בלתי אפשריות.
שנינו רוצים לחיות בעולם שהשלום בו אפשרי. עלינו לעבוד קשה ולעבוד יחד - עם אזרחינו וזה עם זה. כדי להגיע לפתרונות ארוכי טווח ובני קיימא לבעיות באזורנו, נמשיך להוביל את חזון השלום בכל מאמצינו לבנות עולם טוב יותר למען ילדינו. שלום אינו הסכם שחותמים עליו. שלום הוא דרך חיים. הטקסים שערכנו השבוע אינם סוף הדרך - הם רק ההתחלה.
We chose a different path - that of peace
اخترنا بشكل مختلف. اخترنا السلام
בחרנו אחרת. בחרנו בשלום
