מבצע הרתעה אמריקני-ישראלי חסר תקדים: צוללות ומפציצים במפרץ

בשבועיים ומשהו האחרונים מנהלים צבאות ארה"ב וישראל מבצע הרתעה אסטרטגי משותף מול איראן שכנראה עוד לא היה כמותו בתולדות המזרח התיכון. המבצע נועד להרתיע מביצוע פעולות נקם ופרובוקציות שנועדו ללחוץ על ארה"ב להסיר את הסנקציות מעל איראן. במבצע הזה משתתפות לראשונה בתולדות האזור צוללות אסטרטגיות של ארה"ב ושל ישראל ומפציצים אסטרטגיים אמריקניים. המטרה היא להמחיש לאיראנים שיש יכולות צבאיות שהם לא מסוגלים להתמודד איתן, והן יופעלו אם האיראנים ו/או שלוחיהם יבצעו פעולות שיגרמו לאובדן חיי אדם או לנזקים חמורים לרכוש לארה"ב, לישראל או לבעלות בריתה של ארה"ב באזור. את המבצע תיאם ראש המטות המשולבים (הרמטכ"ל) של צבא ארה"ב, הגנרל מארק מילי, בביקורו האחרון באזור לפני שבוע. הצורך במבצע ההרתעה התעורר כתוצאה מהערכת מצב בפנטגון ובישראל, שלפיה איראן עשויה בסבירות גבוהה מאוד לבצע פעולה צבאית או פיגוע טרור עוד לפני השבעת הנשיא ביידן בארה"ב ב-20 בינואר. לאיראן יש שלושה מניעים: האחד הוא פעולת נקם נגד ארה"ב סביב יום השנה לחיסול מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, ב-3 בינואר ונגד ישראל על חיסול "אבי תוכנית הגרעין", מוחסן פחריזאדה. מניע נוסף: לגרום לאמריקנים להוציא את כוחותיהם המאיימים אסטרטגית על איראן מעיראק במערב ומאפגניסטן במזרח. המניע השלישי הוא להפעיל לחץ פסיכולוגי על ממשל ביידן כדי לגרום לו להסיר את הסנקציות שהטיל טראמפ ואשר גורמות למצוקה כלכלית וחברתית קשה באיראן ומאיימות על שרידות המשטר. חשוב לציין שההערכות בדבר כוונותיה של איראן בארה"ב הן יותר מחמירות מאשר בישראל. כאן סבורים שהאיראנים, אם יבצעו משהו, יעשו זאת באמצעות שליחים, והפגיעה או הנזק יהיו מינוריים, כדי שלא להקשיח את עמדות ממשל ביידן כשייכנס לתפקידו, עקב לחץ דעת הקהל ותומכי טראמפ. לעומת זאת, בארה"ב, מעריכים שהאיראנים אומנם רוצים לפתוח דף חדש עם הנשיא הנבחר, ולגרום לו להסיר מעליהם את הסנקציות, אבל רצונם לנקום ורצונם לגרש את האמריקנים מהמזרח התיכון - בעיקר רצון הפלג השמרני השליט כיום בפוליטיקה האיראנית - חזק מקולם של הפרגמטיסטים בהנהגת הנשיא רוחאני וגם המנהיג העליון, חמינאי, שאצלם בעדיפות ראשונה נמצאת הסרת הסנקציות. על רקע זה מתנהל מבצע ההרתעה, באמצעים צבאיים ותודעתיים ובשילוב בין שניהם. זה החל במשלוח בטיסה ישירה מארה"ב לקטאר שבמפרץ הפרסי, של מפציצי B-52 שהפגינו יכולת להגיע מארה"ב למפרץ הפרסי בלי חניית ביניים, ולחזור. למפציצים האלה יש יכולת לשגר יותר מ-30 טון של חימושים מדויקים, מחוץ לטווח סוללות הנ"מ האיראניות ליירוט טילים ומטוסים, והם מסוגלים להשמיד עשרות מטרות מבוצרות ומתקני גרעין באיראן בלי שהאיראנים או שלוחיהם יוכלו לעצור אותם. מפציצי B-52 אמריקניים כבר הופעלו במזרח התיכון, בעיראק ובאפגניסטן, אבל היכולות הטכנולוגיות של הטילים המדויקים שהם נושאים, הרבה יותר מתקדמות מאלה שארה"ב השתמשה בהן עד כה. נראה שהאיתות הזה לא בדיוק עשה את הרושם הדרוש על האיראנים. בליל ראשון מיליציה עיראקית ירתה כ-20 רקטות בקוטר 107 מ"מ לעבר שגרירות ארה"ב בבגדד, אחרי שזמן רב מיליציות עיראקיות, שחלקן פועלות בשליחות איראן, נמנעו מפגיעה במתקני השגרירות. הרקטות, למעשה קטיושות קצרות טווח, לא הסבו אבדות וגרמו נזק מועט, אולם הנשיא טראמפ ייחס את הפעולה ישירות לאיראנים. טראמפ הזהיר את איראן וטען בציוץ כי בדיקה של הרקטות הוכיחה שהן מתוצרת איראן. אף מיליציה לא לקחה אחריות, איראן גינתה את הירי על השגרירות, וגם המיליציה המיליטנטית ביותר בעיראק, גדודי חיזבאללה, גינתה - אך האמריקנים טוענים בתוקף שמדובר ביוזמה איראנית. טראמפ אף אמר שאם יפגע אזרח אמריקני אחד, האיראנים יישאו בתוצאות. ביום שני, למחרת אותו פיגוע, חשפו האמריקנים ואף העבירו צילומים לתקשורת של צוללת אסטרטגית ששמה "ג'ורג'יה", המשייטת במימי המפרץ הפרסי כשהיא נושאת יותר מ-150 טילי שיוט. יתרה מזו, הצוללת היא חלק מכוח משימה של משחתות כבדות וקלות, גם הן נושאות טילי שיוט. הימצאות כוח התקפי-אסטרטגי כזה במרחק של כמה עשרות מיילים ימיים מחופי איראן מהווה איום שהאיראנים לא יכולים להתעלם ממנו, והם צריכים להביא בחשבון שהנשיא טראמפ הבלתי-צפוי עשוי להשתמש בכוח כזה - ולו רק כדי להקשות על ביידן לפתוח במשא ומתן על הסכם גרעין חדש. השימוש בצוללת חשוב במיוחד, מפני שהאיראנים פיתחו שיטות פעולה וטילים שיכולים לפגוע בנושאות מטוסים וכלי שיט על-מימיים. אבל האיראנים חסרי אונים מול צוללת שמסוגלת לשגר לעברם יותר מ-100 טילי שיוט אסטרטגיים – לא בהכרח גרעיניים – שיכולים לזרוע הרס עצום במתקני תוכנית הגרעין ובמתקני התעשיות הביטחוניות המייצרות טילים, מטוסים ללא טייס ומה לא. שיטת הפעולה של האיראנים, לתקוף כלי שיט אמריקנים באמצעות סירות מהירות המכילות חומר נפץ וטילים, לא יעילה מול צוללת כזאת. באותו יום שני פרסם רועי קייס בכאן חדשות, תוך ציטוט מקורות ערביים, כי ישראל שלחה צוללת מדגם "דולפין" דרך תעלת סואץ לעבר המפרץ הפרסי. אפשר להניח שישראל ומצרים רצו בפרסום הזה, וגם הוא נועד לצורכי הרתעה. לפי פרסומים זרים, גם לצוללות הישראליות מדגם "דולפין" יכולת לשגר טילי שיוט מדויקים, עם ראש קרב גרעיני או קונבנציונלי. אפשר להניח שיש כאן חלוקת עבודה בין ישראל לארה"ב: ישראל אמורה להפעיל את הצוללת ויכולות אחרות שלה באזור הים האדום ומצרי באב אל-מנדב, בעוד ארה"ב פועלת בתוך המפרץ הפרסי. חלוקת העבודה הזאת נחוצה מסיבות מבצעיות, כיוון שבאזור הים האדום פועלת מיליציית החות'ים התימנית-שיעית שאיראן מציידת ומחמשת אותה, ובתמורה, היא פוגעת באינטרסים ימיים-סעודיים - ומסוגלת גם תאורטית לשגר טילי שיוט מדרום לעבר שטח ישראל. נוכחות הצוללת הישראלית בים האדום עשויה לגרום לחות'ים לשקול פעמיים, מפני שלצוללת יש גם יכולות מודיעיניות וגם יכולות לשגר חימושים מדויקים. ומה שלא ייעשה מהים באמצעות הצוללת הזאת, יכולה ישראל לעשות מהאוויר. השימוש הזה בצוללות אסטרטגיות כאמצעי הרתעה הוא חדש במזרח התיכון, אף שצוללות כבר לקחו חלק בקרבות הימיים במלחמת העולם השנייה. אולם כאמצעי הרתעה אסטרטגית זו כנראה פעם ראשונה. המרכיב התודעתי במבצע ההרתעה מתבטא בהצהרות של גנרלים אמריקנים, של הרמטכ"ל אביב כוכבי, של שר הביטחון גנץ ושל ראש הממשלה נתניהו, כולם מבהירים לאיראנים שהאקדח הזה – המפציצים והצוללות – יצא מהמגירה, ואם האיראנים לא יבינו את המסר הגלום בכך, האמצעים האלה ואחרים עלולים להיות מופעלים נגדם. בנוסף לאמצעים הגלויים, ארצות הברית מזיזה מערכות לחימה למצבים שמסכנים את איראן אם תנסה לפגוע באינטרסים אמריקניים או בישראל. חלק גדול מפעולות אלה לא מתפרסמות, אבל האיראנים ושלוחיהם בסוריה, בעיראק ובתימן, מודעים לקיומם - והם נזהרים. המצב המתוח הזה ומצבע ההרתעה ימשך לפחות עד השבעת הנשיא ביידן ב-20 בינואר ואולי גם אחר כך. השאלה שלאיש אין עליה מענה כרגע היא האם האיראנים אכן יירתעו.