הפועלים חזרו למפעלים, התלמידים שבו לכיתות, ותורים ארוכים משתרכים מחדש מחוץ למסעדות ההוט פוט הפופולריות. בערים הגדולות עטיית מסכה – אף שכבר אינה נדרשת מחוץ לרכבות ולאזורים צפופים אחרים – הפכה להרגל.
כאילו לא היה נגיף. צפו בסיקור באולפן ynet
(צילום: אורי דוידוביץ, נדב אבס)
"זה מרגיש כאילו השתקמנו", אומר מנג שיאנגוויי, תושב בייג'ינג שהלך לצפות בסרט באחד מבתי הקולנוע בבירה הסינית, אחרי שהללו הורשו לפתוח את שעריהם עם תפוסה מירבית של 30%, בתום השבתה שנמשכה חצי שנה. "הכול מרגיש רענן", הוא מוסיף.
כדי לבלום את המגפה השתמשה מפלגת השלטון הקומוניסטית של סין באמצעים דרסטיים ביותר, אולם השלטונות עדיין שומרים על המשמר. הם מדכאים כל התפרצות חדשה שמתגלה ופועלים לאתר נדבקים המגיעים מחו"ל. רשויות הבריאות שם מדווחות על מספרים נמוכים למדי של מקרי הדבקה מיובאים בכל יום.
האתגר שכעת עומד בפני סין הוא הכלכלה. זו אמנם צומחת מחדש, בניגוד לכלכלות במדינות אחרות שעדיין שקועות בסגרים הפוגעים אנושות במסחר ובתעשייה, אולם השיקום בסין אינו שוויוני בכל התחומים. רבים מהיצרנים הגדולים חזרו לשגרה, אך הצרכנים עדיין חוששים להכניס יד לכיס וחברות קטנות מתכווצות או נסגרות.
נכון לאמצע דצמבר דיווחה סין על שישה נדבקים בממוצע לכל 100,000 איש. במספרים מוחלטים היא דיווחה על 86,777, אם כי הרשויות בה לא מתייחסות לנשאים א-סימפטומטיים כנדבקים מאומתים, ולכן המספר הזה מטעה, שכן מדינות אחרות כן משקללות אותם בספירה שלהן.
גם כיום, שנה לאחר ההתפרצות, מתנוסס סימן שאלה גדול מעל מה שנראה כניסיון טיוח בשלביה הראשונים של ההתפרצות בעיר ווהאן שבמרכז סין, והאפשרות שגם גורמים בכירים במפלגה הקומוניסטית ידעו על כך. הסגר שהטילו הרשויות הגיע מאוחר מדי, ולא הצליח למנוע מהנגיף להתפשט לרחבי סין – וממנה לשאר העולם.
אולם מאז מרץ, כאשר בסין הושגה פחות או יותר שליטה על הנגיף, הרשויות שם פועלות בזריזות ובהחלטיות כדי למנוע כל התפרצות נוספת. הן סוגרות שכונות או ערים שלמות, ומבצעות בדיקות המוניות של מיליונים בתוך ימים ספורים.
"מה שהיה המקום המסוכן ביותר הוא כעת המקום הבטוח מכל", אומר צ'ן ג'ין, שמוכר שיפודי בשר בשוק לילי בווהאן. העסק שלו לא השתקם לגמרי, אבל הוא מקווה שבשנה הבאה כבר יהיו לו יותר לקוחות.
כחלק מהניסיון למנוע התפרצויות חדשות, כעת לכמעט כולם יש בסין אפליקציה בסמארטפון שמעידה אם הם שהו באזור שבו הייתה סכנת הדבקה. הם חייבים להציג אותה כדי להיכנס לבנייני משרדים, מרכזי קניות ואתרים תיירותיים. כמה מהאתרים הללו מגבילים את מספר המבקרים מדי יום.
אולם עם כל יום שעובר, נראה שההגבלות נאכפות באדיקות פחותה יותר ויותר. התושבים נותרים זהירים – מעטים אף ממשיכים להשתמש בכפפות או בטישו כדי להימנע מללחוץ על כפתורי מעליות – אבל הפחד העז שהתעורר בשיא המשבר התפוגג.
בווהאן חזינו במסיבת בריכה המונית, וב"שבוע המוזהב" באוקטובר יצאו המוני סינים לנפוש באתרי התיירות, כשרובם לא שמרו על ריחוק חברתי. נתוני התעבורה הפנימית בסין חזרו אז להיקף של 80% מהנתונים שנרשמו בשנה שעברה.
למרות השיקום, גם שם יש כאלו שעדיין חרדים לעתיד שלהם ושל קרוביהם. ז'או טאו, תושב ווהאן, אומר כי בעבר נהג לחשוב על העתיד שלו וגם של ארצו. "עכשיו לא אכפת לנו משום דבר, חוץ מאיך שהמשפחה שלנו – שלושתנו – תצליח לעבור את השנה הבאה".
בתחילתה של המגפה, הרשויות ניסו לדכא אזהרות מפני התפרצות נגיפית אפשרית, והענישו כמה רופאים בווהאן בגין "הפצת שמועות", אחרי שהללו הזהירו את חבריהם דרך הרשתות החברתיות. הרשויות הסיניות התעכבו גם בפרסום מידע קריטי בנוגע לנגיף החדש, אפילו כאשר מאות חולים הגיעו לבתי החולים בעיר והסכנה הפוטנציאלית של מגפה כבר הייתה ברורה.
אולם מרגע שהמפלגה הקומוניסטית "התעוררה" והחלה לפעול, היא עשתה זאת בהחלטיות. הסגר שנכנס לתוקפו בווהאן ב-23 בינואר יצא לפועל כמעט בן רגע. הוא הוכרז באמצע הלילה, וכפי שלעתים קרובות קורה בסין, ללא שום דיון ציבורי מוקדם. איש לא היה יכול להיכנס לווהאן או לעזוב את העיר, ביתם של 11 מיליון בני אדם. מהר מאוד התרחב הסגר הנוקשה הזה לשאר מחוז חוביי שווהאן היא בירתו.
בתקשורת הממלכתית בסין מתמקדים במאמצים ההירואיים של צוותי הרפואה להצלת חיים, ולא במחדלים שהפכו את המאמצים הללו להכרחיים: כאשר בתי החולים בווהאן הוצפו, מטופלים עם תסמינים בינוניים נשלחו לביתם, שם הם הדביקו אנשים נוספים. וכחלק מהניסיון להשתיק את הדיווחים מהמתרחש בעיר ברגעי הדרמה שחוותה, המשטרה לכדה אזרחים שניסו לחשוף זאת בפני העולם באמצעות הרשתות החברתיות.
המפלגה הקומוניסטית מציגה כעת את הצלחתה לבלום את הנגיף כהוכחה לצדקת שיטת השלטון האבסולוטית של מפלגה אחת. במובן מסוים, המשבר מראה אולי את חוזקת השיטה הזו – אך גם את הצד האפל שלה.
הנגיף נבלם – אבל רק בגלל יכולתה של הממשלה להכתיב שינויים דרסטיים, ונכונותה להשתמש במעקב ובצנזורה כדי לשלוט על האזרחים.
