ח"כ מיקי זוהר הוא כנראה הפוליטיקאי היחיד בישראל - ואולי גם בעולם - שאיים בתביעת דיבה נגד עיתונאים על שכינו אותו "טיפש". במכתב ששיגר עורך דינו לכמה עיתונאים בכירים לפני כשנתיים וחצי הוא דרש שיחזרו מן הכינויים שבהם השתמשו: "מוקיון, אוויל וטיפש", אחרת ייאלצו לפצות אותו ב-150 אלף שקל בשל "הטלת דופי בהגינותו ובחוכמתו והפיכתו לבוז בעיני הבריות".
אפשר להטיל דופי בחוכמתו של זוהר רק בשל רצונו לנהל משפט בשאלה אם הוא טיפש. כלל יסוד בשיווק פוליטי הוא לא למחזר דימויים שליליים. זכורה האמירה של ריצ'רד ניקסון בעת פרשת ווטרגייט: "אני לא נוכל". ומה זכרו האמריקנים מהמשפט הזה? את המילה "נוכל". ומה היו זוכרים הישראלים אם היה זוהר אכן מגיש את תביעת הדיבה שלו? את המילה "טיפש".
זוהר מתמודד עם המילה הזו באובססיביות מעוררת חשד. בראיון עם העיתונאית רונית ורדי לפני כשנה הוא אמר: "אני יודע שתכתבי עליי כמו כולם… שתשחטי אותי, שתוציאי אותי טיפש". בראיון עם ירון דקל הוא תקף את הנושא מזווית אחרת: "אדם חכם לימד אותי שיש את שלושת הכ"פים - כוח, כבוד וכסף". אדם חכם היה ממליץ לו לא לומר את המשפט הזה מול מצלמה.
אמירותיו הפומביות של זוהר, אם להתבטא בזהירות משפטית, מעוררות מבוכה. "אם נוותר על הרעיון היהודי - הצאצאים שלנו עוד עלולים לחיות במדינה דמוקרטית", הכריז בראיון. על "כחול לבן", שבראשה עומדים שני רמטכ"לים בעברם, הוא קבע לאחרונה שהיא "סכנה למדינה". לח"כ רדיר כמאל אמר כי נאומה היה "אחד הדוחים והמגעילים ששמעתי בכנסת ישראל". זאת בשעה שהיה יו"ר הישיבה.
מיקי זוהר על היועמ"ש מנדלבליט
(מתוך 103fm)
שאלה טובה היא מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא בהחלט אדם חכם, בחר במישהו שאינו העיפרון המחודד בקלמר, לשמש כחוד החנית שלו בתקשורת. זוהי כיום הזירה הפוליטית החשובה ביותר עבורו ולפי התנהלותו בעבר הוא נוהג לתכנן אותה בקפידה.
אייל ארד, שהיה יועץ התקשורת של נתניהו, סיפר פעם: "נתניהו היה מתחילת דרכו אדם מאוד שיטתי. כאשר היה עליו לשאת נאום משמעותי הוא היה לוקח יום חופש, סוגר את כל הטלפונים, עובד על הדיבור שוב ושוב ושוב, עד שהוא בא על סיפוקו. לאחר מכן הוא היה עושה חזרות על ביצוע הנאום ההוא".
אותו נוהג הוא מפעיל לגבי אנשים שמופיעים מטעמו. לשכת ראש הממשלה מעבירה דף מסרים מסודר ומנוסח בקפידה לשרים וח"כים המופיעים בעת משברים פוליטיים. כל מי שעוקב אחרי השידורים ברשתות השונות יבחין על נקלה כי אותם מסרים ושורות מחץ חוזרים על עצמם, אף שמשמיעים אותם דוברים שונים.
והנה, למרות כל הזהירות, עלה זוהר ברדיו 103 ופגע קשות בקמפיין של נתניהו נגד היועץ המשפטי לממשלה. הרי המשימה המוטלת על אנשי האגרוף של נתניהו היא לערער כל העת את מעמדו של אביחי מנדלבליט כמי שתפר תיקים לראש הממשלה. גם נתניהו אומר את זה בקולו שלו. אבל מרגע שזוהר השתמש באיום כה בוטה, הוא הפך את מנדלבליט מנאשם חליפי לקורבן.
ההקלטות של מנדלבליט ואפי נוה, ששודרו ערב קודם לכן, נראו לזוהר כמו הרמה קלה להנחתה. אדם נבון היה אומר כי דברי מנדלבליט יכולים לרמז כי שיקוליו אינם תמיד ענייניים ויכולים לנבוע מיחסים רעועים עם פרקליט המדינה. אבל יו"ר הקואליציה שמסכים להגדרה שלו כ"רוטוויילר של נתניהו", התנהג בהתאם לטבעו.
האשמה היא כולה על נתניהו, שחגורת המגן שלו בתקשורת כיום מורכבת מזוהר, מירי רגב, אמיר אוחנה ואוסנת מארק. בליכוד ישנם אנשים נבונים בהרבה שהיו מסוגלים להגן על נתניהו בטקסטים חכמים יותר. הם לא מתייצבים משני טעמים: חלקם דוכאו על ידי ראש הליכוד בניסיונו למנוע בעדם מלטעון לכתר ולרשת אותו. האחרים מניחים אולי שימיו הפוליטיים הולכים וכלים ואינם רוצים כי שמם יוכתם בהגנה על מי שנגדו תלויים כתבי אישום.
וכך הפך זוהר לסמלו של נתניהו וגם לסמלו של הליכוד כולו. בגללו "מטילים כיום דופי בהגינותה, בחוכמתה והפיכתה לבוז בעיני הבריות", של תנועה שלמה.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
