אני מרוצה מהסכם הפשרה המסתמן בין בני גנץ לבין בנימין נתניהו ומתפללת שהוא ייצא לפועל. עד כמה שהממשלה שלהם איומה ונוראה, וחרף כל הדברים הרעים שאני חושבת עליה, בחירות יהיו גרועות ממנה. הן כנראה הדבר האחרון שהמדינה הזו צריכה לבזבז עליו כסף. מגיעים אליי אין-ספור מקרים של משפחות מתמוטטות תחת קטסטרופה כלכלית-קיומית ומצב נפשי נורא, ורק כסף ועזרה של המדינה יכולים להציל את הנפשות הגוועות. אז עכשיו בחירות?
כאמור, אין לחשוד בי אפילו בשמץ של חיבה לממשלה הזאת. מדובר בנבחרת כושלת שאת הקפטן שלה – אדון ראש הממשלה – היה צריך להדיח מזמן; בוודאי אחרי כל כך הרבה תקלות ומחדלים שעלו בחיי אדם. אם זו הייתה נבחרת כדורגל שהיריב שלה (המגפה) מסתער לעברה, כל שחקניה היו נדרשים להצטופף ולהגן בגופם על השער. אבל בממשלת נתניהו פעלו הפוך. במקום שהקפטן יצמצם שורות ויעמיד הגנה מסיבית, הוא אפשר ליריב להגיע בכיף לרחבת ה-16.
למשל החור הענק בהגנה – אותו מחדל המתמשך זה חודשים בנמל התעופה בן גוריון. לו היו נערכות בו בדיקות קורונה לכל מי שמגיע מחו"ל, מכל מקום בעולם, ניתן היה לצמצם באופן דרמטי את ייבוא הקורונה לישראל. כל אדם שנחת בארץ היה מחויב לעבור בשדה בדיקה ולא לצאת ממנו עד שמתקבלת תשובה. התברר שאינו חולה? ייסע לביתו. זוהה כנשא של הנגיף? יישלח אחר כבוד ישר למלונית.
ולמרות כל מחדלי הממשלה, הרעיון לזרוק לפח 5-4 מיליארד שקל על העלות המצטברת של יום השבתון, ניהול הבחירות, מימון המפלגות ועוד, הוא פשוט בלתי נסבל
מה יותר פשוט מזה? ישראל היא מדינת אי וברצותה יש לה שער כניסה יחיד מהעולם. למה לא לנצל את היתרון העצום הזה שלנו?
אבל הקפטן של הנבחרת שלנו, זה שאמנם עושה פוזות של "אני מנהל את הגנה", מקדיש את עיקר מרצו עסק הפרטי שלו, כלומר הישרדותו הפוליטית והמשפטית, תחת שלושה כתבי אישום (מצב בלתי נסבל, כפי שהוא עצמו אמר כשדיבר על... אהוד אולמרט).
כל השאר לא באמת מעניין את נתניהו. ראינו את זה בחיסול הממוקד שבוצע למודל הרמזור של הפרויקטור הראשון, פרופ' רוני גמזו. הוא הרי היה פותר חלק גדול מהבעיה, אבל נתניהו לא רצה להסתכסך עם שותפיו החרדים שמבצרים לו את גוש החסינות. אז הוא נמנע מרמזור, נמנע מאכיפה והלך על סגרים לכלל המדינה. וכך – למען הישרדותו האישית והפוליטית – דרדר מאות-אלפי משפחות לאובדן פרנסה ועוני.
מחאת בעלי המסעדות בעקבות משבר הקורונה
(צילום: גיל יוחנן)
ובינתיים, חבריי האהובים בליכוד, אתם שותקים? ומתרפסים? ומלקקים? כיצד? קטונתי מלהבין. זה עניין לפסיכולוגים.
ולמרות כל זאת, ואף שכאמור אין לי מילה טובה לומר על הממשלה הזאת, אני לא יכולה לסבול את הרעיון לזרוק לפח 5-4 מיליארד שקל על העלות המצטברת של יום השבתון, ניהול הבחירות, מימון המפלגות ועוד.
האם המספר הזה נתפס? 5-4 מיליארד שקל כשכל כך הרבה אנשים טובעים בלי פרנסה או עתיד, חולים מדאגה ומוכי חרדות בגלל שאינם מסוגלים לפרנס את ילדיהם. אני מתפלצת מהמחשבה הזו.
ואתם, הפוליטיקאים למיניהם, נמאס לשמוע על תככים ומזימות ותרגילים וקנוניות. נמאס לשמוע פוליטיקה. דברו רק על האנשים ועל המצוקות שלהם. חפשו את הלבבות שלכם שהלכו לאיבוד והותירו את האגו והרצונות האישיים להשתלט עליכם. תפנימו באיזה עולם אתם חיים: אנשים סביבכם טובעים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
