2 צפייה בגלריה
אבי דיכטר, ישראל כץ וניר ברקת. מי רוצה להיות מר ביטחון
(צילום: מוטי קמחי, אבי מועלם, קובי קואנקס)
בפרפראזה על ההוגה הצבאי קרל פון קלאוזביץ אפשר לומר שהפוליטיקה היא המשך המלחמה בדרכים אחרות. במציאות הישראלית, שבה סדר היום הביטחוני שולט בתחום הפוליטי, יש משקל למערכה צבאית. בעיקר כשהיא מתרחשת סמוך לבחירות אפשריות. בשל כך, ייתכן שאחת הנפגעות העיקריות (מבחינה פוליטית) ממבצע "שומר חומות" היא מפלגת הליכוד - תנועת ימין שמרבית סיסמאות הבחירות שלה מתמקדות ביכולתה לשמור על ביטחון המדינה. טענת הבסיס המהותית שלה נגד יריבותיה משמאל, בעיקר בשלושת העשורים האחרונים, היא שהן מפקירות את עוצמתנו הצבאית בידי ארגוני מחבלים.
המבצע בעזה לא הוכרע בנוק-אאוט. האויב לא נראה מוטל על הקרקע באין אונים אלא המשיך בירי מאסיבי עד הפסקת האש. כל צד שמכריז על ניצחון תודעתי תלוי כמובן בתחושות הציבור שלו. בעקבות מבצע "צוק איתן" ב-2014 ערך המכון למחקרי ביטחון לאומי סקרי דעת קהל - מיד בסיום הלחימה וכמה חודשים לאחר מכן. התברר כי 71% מהנשאלים סברו בשוך הקרבות שישראל ניצחה. לאחר כחצי שנה ירד המספר הזה ל-46%. השאר סברו אז שחמאס ניצח, או שהלחימה הסתיימה בתיקו.
צריך כמובן את ממד הזמן כדי לבחון כיצד ישפיע המבצע הזה על התנהלות חמאס בעתיד. עם זאת, אפשר להעריך כבר עתה – גם על בסיס הסקרים שפורסמו אתמול בערוצי החדשות - שבנימין נתניהו לא הרוויח פוליטית מן המלחמה בעזה. חמור מכך: במבט לעתיד, סקירה של חברי רשימת הליכוד לכנסת מצביעה על כך שאין במפלגה דמויות שיכולות להחליפו כמנהיגים בסדר יום ביטחוני.
החבורה הזו, על רקע דעיכתו של נתניהו ובוודאי אחרי שתסתיים כהונתו, לא יכולה להיחשב כמפלגת הביטחון של ישראל. היא תצטרך כנראה לחכות ליוסי כהן
נתניהו, שלכאורה היה צריך להיבנות ממערכה צבאית, לא יצא נשכר ממנה. הביקורת החריפה של מפלגות הימין האחרות מציגות אותו כמי שנכנע לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן עוד לפני שהושגו המטרות הצבאיות. גם תושבי עוטף עזה, רבים מהם לפי הסקרים מהווים חלק מהבייס שלו, נשמעים מאוכזבים מהפסקת האש.
ראשית, לא מופרך שנתניהו דווקא שמח על כך שהוא יכול לתלות את הפסקת האש בלחץ אמריקני. זה תירוץ מצוין. אבל צריך לזכור שאחת הסיסמאות המרכזיות שבהן השתמש הליכוד במערכות הבחירות הייתה: "נתניהו, מנהיג חזק לעם חזק". אם ירצה לתקוף בבחירות עתידיות את מפלגות השמאל על כניעה לטרור, לא בטוח ש"שומר חומות" ישמור על הדימוי שלו כאיש חזק.
לסיטואציה הזאת תהיה גם השפעה עתידית על הפוליטיקה הישראלית. ביום שאחרי נתניהו, יגיע מתי שיגיע, אין בליכוד אף דמות מרכזית שיכולה להחליף אותו בדימוי של מר ביטחון.
בסקר של "מאגר מוחות" שנערך באפריל נשאלו מתפקדי הליכוד לגבי זהותו של מי שיכול להחליף את נתניהו. המועמד המוביל על פי הסקר הוא ניר ברקת, עם 39% מקולות המתפקדים. לברקת יש רק את הניסיון של ניהול עיריית ירושלים שהוא בעיקרו טיפול שוטף בנושאי ניקיון ותברואה. נתניהו לא אפשר לו לרכוש ניסיון במשרד ממשלתי בכיר, אולי בשל חששו מן הפופולריות שלו.
לברקת אין דימוי של מר ביטחון. את המעמד הזה ניתן לרכוש בשתי אפשרויות. הראשונה, דרגה גבוהה בצה"ל של מי שעסק ברמות הגבוהות ביותר של ביטחון המדינה. השנייה, דמות כריזמטית שמקרינה עוצמה ותחושת ביטחון. ברקת היה אמנם מ"פ קרבי אבל לא עסק באסטרטגיה צבאית-לאומית. הוא נתפש כאדם בעל כישורי ניהול אבל מקרין אישיות אפרורית ונטולת כריזמה.
התגובות הפוליטיות בעקבות הפסקת האש מורן אזולאי כתבתנו הפוליטית
(צילום: טל אזולאי)
על פי הסקר, ישראל כץ ניצב במקום השני ברשימת המועמדים החליפיים האפשריים, עם 14% מקולות המתפקדים. הוא לא נחשב סיפור הצלחה בתפקיד שר האוצר ונתפש כמי שלא עמד מול נתניהו בפיזור בלתי מחושב של כספים לציבור בתקופת הקורונה. הנוכחות התקשורתית שלו אינה מרשימה והוא לא נראה כמי שמצפים לשמוע את דבריו בשעת חירום.
אבי דיכטר, שהיה ראש שב"כ, זכה בסקר הזה ל-8% בלבד מן הקולות. גם הוא מפסולי נתניהו לתפקיד שר בממשלה הנוכחית, שלא היה יכול להוכיח את עצמו בתפקיד מיניסטריאלי. לא נוצר הרושם שההדרה הזו עוררה התרגשות בציבור.
שאר המועמדים לתפקיד מחליפו של נתניהו חותמים את הרשימה באחוזים נמוכים: אמיר אוחנה ומירי רגב עם 5%, יולי אדלשטיין 4% ויריב לוין עם אחוז אחד בלבד. החבורה הזו, על רקע דעיכתו של נתניהו ובוודאי אחרי שתסתיים כהונתו, לא יכולה להיחשב כמפלגת הביטחון של ישראל. היא תצטרך כנראה לחכות ליוסי כהן.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
