במשך 14 שנים הורגלנו לריטואל קבוע של שיחות פיוס בין הרשות לבין חמאס שנפתחו בקול תרועה רמה וקרסו בהטחת האשמות הדדית שהעמיקה את הפיצול במערכת הפלסטינית. חתימת אבו מאזן בשבוע שעבר על צו נשיאותי המורה על קיום בחירות - לראשונה מזה יותר מעשור - שובר את המחזוריות המוכרת. לפי הצו, הבחירות לפרלמנט מתוכננות להיערך ב-22 במאי השנה, וכמה חודשים מאוחר יותר ייערכו בחירות לנשיאות הרשות ולמועצה הלאומית של אש"ף.
גם עתה אין ודאות שהבחירות אכן יתקיימו והמהמורות בדרך עוד רבות. עם זאת, החל להיסלל נתיב שעלול בנסיבות מסוימות להפוך את הבחירות למציאות, וזאת גם בניגוד לכוונות ולאינטרסים של הרשות ותוך הצבת דילמות סבוכות ואתגרים קשים בפני ישראל.
קשה לפענח מדוע אצה לאבו מאזן בן ה-85 הדרך לקיום הבחירות דווקא עתה. ייתכן שמדובר בניסיון להתחבב על הממשל הנכנס בוושינגטון, מתוך הנחה כי הוא מייחס חשיבות לקידום הדמוקרטיה במזה"ת, ואפשר שהמהלך נובע בכלל מכמיהתו להותיר חותם בהיסטוריה בדמות עיצוב מחודש של המערכת הפוליטית הפלסטינית.
אפשרות שנראית סבירה יותר היא שמדובר בניסיון למשוך את תשומת הלב של הזירה הבינלאומית, ובמיוחד של הממשל האמריקני הנכנס, לנושא הפלסטיני, שכלפיו רוב העולם מפגין אדישות וייאוש בשנים האחרונות. כל זאת מתוך הנחה של אבו מאזן שלפיה הסיכוי לקיום הבחירות נמוך מלכתחילה, וכי ישראל בין כה וכה "תוציא את הערמונים מהאש" עבור הפלסטינים ותסכל את הבחירות, בעיקר באמצעות האיסור שתטיל על עריכתן בירושלים.
בשלב הזה ישראל לא חייבת להביע עמדה או לנקוט צעדים מעשיים. אבל בקרוב יהיה עליה להיערך ללחץ חיצוני להתיר את קיום הבחירות בירושלים ולאפשר לחמאס לפעול ביהודה ושומרון
רוב הסובבים את אבו מאזן נרתעים מרעיון הבחירות. יחסם כלפי חמאס רווי חשדנות ועוינות ובזיכרונם צרובה עדיין הטראומה של השתלטות התנועה על רצועת עזה ב-2007. ואולם, הבעיה נעוצה בדפוס שכיח יחסית בעידן אבו מאזן של היקלעות שלומיאלית משהו לתאונות דרכים היסטוריות שבסופן מגיעה הרשות ליעדים שלא תכננה או שסלדה מהם.
גם הפעם ישנה סכנה של התפתחות "טעויות" שיביאו למימוש הבחירות. למשל בעקבות אדישות שתפגין המערכת הבינלאומית כלפי איתותי אבו מאזן; מאמץ נמרץ שיקדם ג'בריל רג'וב, אשר רואה בבחירות קרדום לחצוב בו את דרכו לירושת אבו מאזן; או הצלחה של חמאס להמשיך למשוך את אבו מאזן ל"מלכודת דבש", שבמסגרתה היא נעתרת לכל התניה שהוא מציב בנושא הבחירות (לדוגמה עריכתן באופן מדורג ויחסי), ובכך מעמיקה את התחייבותו לקיימן.
לנושא הבחירות יש כמובן השפעה ישירה על ביטחונה הלאומי של ישראל, והיא לא יכולה להשקיף על הנושא מהצד ולהגדיר כי מדובר בעניין פלסטיני פנימי שבו היא אינה מעוניינת להתערב. חזרה על תוצאות הבחירות של 2006, כלומר ניצחון או הישג משמעותי של חמאס, עלולה להיות הרת אסון עבור ישראל - כמו גם עבור ההנהגה ברמאללה.
מיכאל מילשטייןלפחות בשלב הזה - שבו קיים עדיין חוסר בהירות כבד בנושא הבחירות - ישראל לא חייבת להביע עמדה או לנקוט צעדים מעשיים. ואולם, אם נתיב הבחירות ימשיך להתפתח, על ישראל להיערך ללחץ חיצוני להתיר את קיומן בירושלים, ואף לאפשר לחמאס לפעול באופן חופשי יחסית ביהודה ושומרון. זאת ועוד, ככל שרעיון הבחירות יקרום עור וגידים, ישראל תידרש להכרעה קשה בין כיבוד כל בחירה דמוקרטית שתתקבל במערכת הפלסטינית לבין סיכול הסיכון שתרחיש כזה מגלם עבורה.
כל ממשלה שתכהן לאחר 23 במרץ תיאלץ להוסיף את הבחירות הפלסטיניות לרשימת הסוגיות האסטרטגיות שעימן יהיה עליה להתמודד מייד לאחר השבעתה, ובראשן הקורונה, הכלכלה, השסעים הפוליטיים והחברתיים וגיבוש מערכת היחסים עם הממשל החדש בוושינגטון. הבחירות ברשות בעיקר ממחישות כי לא ניתן להעלים את הבעיה הפלסטינית ומהצורך להתמודד עימה, כפי שרבים בישראל קיוו או חתרו שיקרה.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
