(צילום: שחר גולדשטיין)
"במוקדם או במאוחר נאבד שוב שליטה וזה יאלץ אותנו להגיע לסגר שלישי", כך אמר הבוקר (יום ה') פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן, המייעץ למועצה לביטחון לאומי (מל"ל) בנושא הקורונה. בראיון לאולפן ynet הוא הבהיר כי "התייצבנו על מספר גבוה של חולים והמצב שלנו עדיין מסוכן. את המצב הזה אי אפשר לשמר לאורך זמן. אם ננסה להמשיך בהקלות ברמה הגבוהה של התחלואה, נמשיך לראות גידול מהיר של התחלואה וזה ייאלץ אותנו ללכת לסגר".
- אתה אומר לנו שבמספרים הקיימים הסגר השלישי הוא בלתי נמנע?
"אם ההתנהלות תימשך - הוא יבוא. יש דרך לנהל את המגיפה בלא סגרים חוזרים ונשנים".
- מה לא בסדר עכשיו? סגירת יישובים אדומים במגזר הערבי? פותחים סוגרים – לא מספיק?
"לא מספיק. מדינות שמצליחות לנהל את המשבר ללא סגרים - כמו טאיוואן, סינגפור, דרום קוריאה, יפן, ניו זילנד - הן מנהלות את הדבר בצורה נכונה. אפשר למנוע התפרצויות חדשות על ידי קטיעת שרשראות ההדבקה ועל ידי צעדים מקומיים, בתנאי שרמת התחלואה מספיק נמוכה. באזור של 100 חולים חדשים ליום או פחות מזה. כשהרמה הרבה יותר גבוהה, אי אפשר לבלום את ההתפרצויות".
- אז מדוע התייצבנו על המספר הזה? 780 נדבקים אובחנו אתמול. מדוע לא המשכנו לנסות להוריד את זה ל-300-200?
"הממשלה לא מנהלת את המשבר אלא נגררת אחרי ההתפתחויות. כשהתחלואה גבוהה והמספרים גדלים, הפחד גובר ומטילים סגר. כאשר מושגת התייצבות גוברים הלחצים הפוליטיים ונוקטים הקלות בצורה לא מקצועית ומתוך לחצים שעוצרים את הירידה".
- אז התחושה שההקלות איטיות, לא ממהרים לפתוח, דנים בכל דבר ופותחים בקטנות, זו הרגשה מטעה?
"הממשלה לא עומדת בהחלטות שהיא עצמה לכאורה קיבלה. לכאורה הוחלט על שבועיים בין צעדים משמעותיים, הוחלט על הקלות משמעותיות רק בכפוף ליעדי תחלואה שיושגו. את שני הדברים האלה הממשלה הפרה ומפרה. שורש העניין חוזר לכך שעדיין לא התקבלה בישראל החלטה על איך רוצים לנהל את המגפה לאורך זמן. יש דרך לנהל את המגפה.
"המטרה שלנו צריכה להיות להחזיר את המשק והחברה לפעילות כמעט מלאה עם מגבלות מינימליות בלי החשש מסגרים נוספים, ואת זה אפשר לעשות אם מורידים את רמת התחלואה לגובה מאוד נמוך המאפשר לשלוט בשרשראות ההדבקה. מכיוון שהממשלה לא קיבלה החלטה על מה היעדים שלנו, ובפרט לא היעדים שהזכרתי, היא בעצם מחליטה על מה שראש הממשלה מכנה אקורדיון, אבל אני חושב שיותר ראוי לכנות את זה רכבת הרים – שנעה בין סגר מוחלט לבין פעילות חלקית של המשק עם סגרים חוזרים ונשנים ועם נזק מאוד כבד גם לכלכלה וגם לחברה".
- פרופ' ערן סגל, גם הוא ממכון ויצמן, אומר שבערים ירוקות אפשר לפתוח את מערכת החינוך. זה מבלבל אותנו.
"במכון ויצמן יש פלורליזם של דעות וזה טוב מאוד. אסביר משהו לגבי הדיפרנציאליות: היא עשויה לעבוד אם אתה יכול לבודד בצורה יעילה בין אזורים, וזה דבר בלתי אפשרי במצב שלנו ובכלל. הדרך החשובה שבה צריך להשתמש בדיפרנציאליות היא לבודד בצורה מאוד הרמטית אזורי תחלואה חריגה ולהחריף את הצעדים בהם. הדיפרנציאליות היא לא פתח להקלות מהירות מדי. היא דרך להקטין את התחלואה במקומות שצריך להקטין אותה כך שנגיע ליעד שמתחת ל-100 נדבקים ביום ואז נוכל לנהל חיים לאורך זמן בצורה בטוחה ולא לחזור לסגרים".
- אז דיפרנציאציה כן, אבל זה לא מספיק?
"בהחלט".
לאוניד אידלמן, לשעבר יו"ר ההסתדרות הרפואית, התייחס באולפן לשאלה אם יש תחלואה נסתרת בישראל, ואמר: "האחוזים של החולים שאנחנו לא מזהים ככל הנראה נמוכים למדי. אנחנו יודעים את זה ממספרי החולים קשה שמגיעים לבתי החולים, ואותם אי אפשר להסתיר. מכיוון שאנו יודעים לפי התפלגות הגילים מה מספר החולים הכללי בהתאם למספר החולים הקשים, אנו יודעים להעריך מה סך כל החולים.
"מאוד חשוב שאנשים ישתפו פעולה. השאלה איך משיגים שיתוף פעולה היא שאלה כבדה ומרכזית בניהול המשבר, וזה כישלון מרכזי נוסף בניהולה של הממשלה. ההסברה איננה טובה מכמה סיבות. הראשונה היא שאין מדיניות ברורה, וכשאין מדיניות אי אפשר להסביר אותה גם. כשפועלים מתוך לחצים ולא מתוך שיקולים מקצועיים אז קשה מאוד להסביר את ההחלטות וקשה לרתום את הציבור לשיתוף פעולה".
