פתח הדיון בעליון: רעייתו של זדורוב באולם
(צילום: גיל יוחנן)
בית המשפט העליון דן הבוקר (שלישי) בבקשתו של רומן זדורוב, שרצח את תאיר ראדה, לקיום משפט חוזר בעניינו. הדיון התקיים באופן חריג בעקבות החלטת המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, על קיום יום דיונים במהות הבקשה עם אפשרות להשתמש באמצעים ויזואליים. בדיון הקודם בנושא אמר מלצר כי הוא מתכוון להכריע בתיק עוד לפני פרישתו, הצפויה בחודש אפריל 2021.
הדיון היום נחשב חריג לאור העובדה שבדרך כלל במסגרת הליך של בקשה למשפט חוזר, לרוב לא נשמעות טענות של הצדדים בעל-פה, אלא מוגשות בכתב בלבד.
בפתח הדיון הודיע מלצר על צמצום צו איסור הפרסום על חלקים מבקשתו של זדורוב למשפט חוזר, הנוגעים לפרטיותה של א"ק. מלצר גם ביקש לקבל את עמדת סנגורו של זדורוב על חוות דעת של מומחים מחו"ל בכל הנוגע לדם שנמצא על עקבת הנעל בזירת הרצח.
בדיון אמר מלצר כי "יש 4-3 סוגיות שיש בהן ראיות חדשות, אבל לכאורה יש בהן ראיות חדשות שהן מכוונות לחזק את הספקות ועל זה מסתובבת הבקשה למשפט חוזר".
סנגורו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, פתח את טיעוניו בחלוקה לארבעה חלקים: החלק הראשון נגע לראיות המדעיות, החלק השני לראיות נוספות, החלק השלישי נגע לא"ק והחלק הרביעי נגד לעיוות דין שנגרם לטענתו לזדורוב.
"הראיות המדעיות, לעניות דעתי, מוכיחות ברמה מאוד גבוהה שהמבקש לא ביצע את הרצח שיוחס לו ושהוא הורשע בו. מדובר בארבע ראיות פורנזיות, ששלוש מתוכן נעוצות בעקבות הזרות, והרביעית קשורה בראיה פורנזית שמוכיחה שדלת התא השני, שבו נמצאה הגופה, הייתה סגורה – וזה בניגוד לשחזורים", טען הלוי.
הוא טען כי א"ק היא זו שרצחה את ראדה. "הראיות ברמה גבוהה של ודאות מלמדות שהיא רצחה את המנוחה. אזכיר, לא תכננתי לקבל ראיות לגבי א"ק. היא לא מעניינת אותי. כך רצה הגורל. ולכן אתרשל אם לא אפנה את הזרקור אליה", אמר.
הלוי התייחס גם לטענת המחלץ האלמוני. הפרקליטות טענה כי העקבות שנמצאו בזירה ואינן שייכות לזדורוב היו שייכות לצוותי חילוץ והצלה שהגיעו לזירה. "כל העדים מהזירה אמרו שאף אחד לא נכנס לתא מלבד שני אנשי מד"א, ובטח שאף אחד לא טיפס עליו", אמר. "הם גם לא ראו מישהו אחר עושה ככה. אין מחלוקת ששלוש העקבות שנמצאו בתא לא מתאימות לנעלי הנאשם, ומצביעות על מסלול היציאה מהתא.
"מבלי לתאר יותר מדי תיאורים, לדעתי הפרקליטות נקטה בספין לא ראוי, לפיו העקבות שייכות למחלץ אלמוני שהגיע כעבור מספר שעות", הוסיף הלוי. "המחלץ הזה לא נמצא. אני טוען שהוא לא קיים ולכן הוא לעולם לא יופיע".
נציגת המדינה, עו"ד תמר ברנשטיין, הדגישה בדיון את חשיבות סופיות הדיון, כאשר לטענתה העיסוק בפרטים שבשולי התיק מפספסים את התמונה הגדולה, כלשונה. "בטענות ובראיות החדשות שהוצגו בפני בית המשפט אין את המשקל הסגולי הנדרש או את הפוטנציאל להשפיע על תוצאות המשפט, ולכן אין עילה למשפט חוזר. יש סוגיות שקיבלו משקל רב בבקשה, אבל על רקע מכלול ההרשעה - הן לא סוגיות בעלות משמעות רבה ומכרעת בתיק".
עוד ציינה עו"ד ברנשטיין: "המבחן הוא אם הוצגו בפני בית המשפט עובדות או ראיות, שבפני עצמן או בשילוב הראיות שעל פיהן הורשע המבקש, עשויות לשנות לטובתו את תוצאת המשפט. זה המבחן לכל אחת מהראיות שמוצגות בבקשה. אני רוצה להדגיש את המובן מאליו – מדובר בתיק מורכב שהעלה סוגיות לא פשוטות, ולראיה שהייתה בתיק הזה דעת מיעוט. עם זאת, התיק הזה נבחן על ידי שתי ערכאות, ולהגנה ניתנה אפשרות להציג את טענותיה בכל אחד מהשלבים, ואף להגיש ראיות חדשות בשלב הערעור".
השופט מלצר שאל את נציגת המדינה: "מה קורה כשהראיות החדשות מעוררות ספקות לגבי הרשעת שווא? רוצה הגורל שזה המקרה בתיק הזה, זה לא שחור ולבן?". עו"ד ברנשטיין השיבה כי "לא די לעורר ספק", והשופט מלצר ביקש ממנה להגיש לו דוגמאות כאלו מהפסיקה.
בהמשך העיר השופט מלצר: "בתיק הזה יש הצטברות של בעיות שכמעט ולא עלו בעבר", ועו"ד ברנשטיין השיבה: "זה תיק עם המון קשיים ומורכבות. זה היה ידוע. שופטים בשתי ערכאות נתנו את דעתם בדיוק בשעה הזו, היה שופט שנותר בליבו ספק אבל שני שופטים סברו אחרת (פסק הדין של דעת המיעוט של השופט יורם דנציגר בערעור של זדורוב בשנת 2015 - י"פ) השאלה היא אם הקשיים הובאו בחשבון או לא. קשיים אדוני ימצא, שאלות ללא מענה הוא ימצא".
נציג המדינה עו"ד איתמר גלבפיש התייחס לחוות הדעת שהביאה ההגנה, של המומחה הבינלאומי תום פבל והדגיש כי "המטרה של חוות הדעת היא לכרסם באמינות השחזור ולהוכיח שהאופן שבו שוחזר הרצח לא תואם את ממצאי הזירה. הזמן המתאים להביא חוות דעת בנושא שניתנה לגביו חוות דעת במשפט היה בבית המשפט המחוזי.
"ניתנה חוות דעת מסודרת של ינאי עוזיאל ז"ל ובעדותו בבית המשפט הוא נחקר מפורשות על מנח הדלת ואמר שהיא הייתה פתוחה", הוסיף גלבפיש. "מומחה ההגנה פלג לא חלק על כך, ראש המעבדה הניידת במז"פ. סנגורים שהיו בזירה לא חלקו על כך. זו הייתה פרופוזיציה עובדתית מוסכמת. הוגשו חוות דעת חדשות בנושאים שנידונו – הנעליים, הסכין, אבל גם בסיבוב השני ההגנה לא חלקה כך. זה קלאסיקה של מקצה שיפורים נוסף".
גלבפיש התייחס גם לסוגיה המרכזית של טיפת הדם על עקבת הנעל שנמצאה על האסלה, שמשמשת בסיס לבקשה לצרף את עדותו של ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית. הוא הדגיש כי בניגוד לטענת הלוי שלפיה אין ראיה פורנזית הקושרת את זדורוב לזירה – יש את טביעת הנעל שלו.
השופט מלצר אמר כי "בסיפור של המחלצים יש קושי בהנחות הלוגיות, כי הם הגיעו כמה שעות אחרי זה, פתחו את התא, נחקרו כל האנשים שהיו שם, פתאום יש ואקום ואתם אומרים שזה טביעות נעל של המחלצים, אז זה לא מעורר ספק?".
גלבפיש השיב כי "צריך לזכור שיש עוד טביעות נעל שלא מצאנו את הבעלים שלהן גם במסדרון. זו עובדה שאנחנו לא יודעים לאתר טביעות נעל. לכן אין להתפלא שאנחנו לא יודעים לומר מיהם כל 15 האנשים או מי מהם התבלבל בנעליים שהוא נתן לנו".
עוד הוסיף גלבפיש: "הצגנו בפני בית המשפט מגוון תרחישים אפשריים לאפשרות של נזילת דם מהגופה בזמן מציאתה. אחד מהם היה הדברים שנאמרו על ידי ד"ר קריספין וראש המעבדות הניידות במז"פ סנ"צ עמיהוד לייפר. זה נכון שלייפר הוא אינו פתולוג ,אבל זה בן אדם שראה מאות גופות. הנטל על ההגנה הוא לא להראות שיכול להיות שלא נזל דם, אלא שאין אפשרות כלשהי בגלל הפצעים או משהו אחר, כדי לשלול את האפשרות שזה נעשה על ידי אחד המחלצים.
"חברי אומר שהתביעה מסכימה שהגופה לא הוזזה. מה משמעות הדבר? שאנחנו מסכימים שהיא לא הוזזה ממקום למקום, אבל לרגע לא הסכמנו שהיא לא הוזזה בכל ל- המחלצים נגעו בה, הם חשפו את השיער, הם הזיזו את הבגדים, אלו נגיעות משמעותיות מהגופה בין אם זה מהבגד, בין אם זה מהחתך, ולכן טבעי בעיננו שנזל דם לאחר מכן", אמר גלבפיש.
גם בשבוע שעבר התקיים דיון בבקשתו של זדורוב למשפט חוזר, ובעיקר בבקשתו לצרף את חוות דעתו של ד"ר קוגל. זדורוב הגיש בקשה למשפט חוזר באוקטובר 2019, וביוני האחרון ביקש להגיש ראיה חדשה בתיק. הראיה המדוברת היא הרצאה של ד"ר קוגל לתלמידי רפואה באוניברסיטת תל אביב.
אחת הראיות שעמדה במרכז הבקשה למשפט חוזר היא טביעות הנעל על גבי קיר השירותים ומכל ההדחה שאינה שייכת לזדורוב. בית המשפט קיבל את טענת הפרקליטות כי טביעת הנעל יכולה להיות של אחד המחלצים, אך זדורוב טען כי על גבי טביעת הנעל יש טיפות דם שלא הגיוני שלא נקרשו במשך שעות עד שהמחלצים הגיעו לזירה, במיוחד לאור העובדה כי ראדה מתה מאיבוד דם.
במסגרת ההרצאה דיבר קוגל על כך שגופה יכולה לדמם במשך כמה דקות לאחר המוות, ונשאל על-ידי הסטודנטים אם הדבר נכון גם לגבי תאיר ראדה. קוגל סירב להתייחס באופן ספציפי לראדה, אך השיב באופן כללי כך שניתן היה להסיק מסקנות גם לגביה.
המדינה מתנגדת לעדותו של קוגל מכיוון שהעיד כמומחה פרטי בנושא החתכים שנמצאו על גופתה של ראדה, ועם מינויו לראשות המכון בשנת 2013 חתם על הסכם ניגוד עניינים שלפיו לא יעיד לטובת לקוחות פרטיים שעמם עבד טרם המינוי. המדינה הציעה לממן חוות דעת של מומחה משפטי חיצוני.
