כוחות המודיעין והביטחון האיראניים, משטרת איראן ובתי הסוהר המקומיים ביצעו שורה של הפרות זכויות אדם קשות - כולל מעצרים שרירותיים, היעלמויות כפויות, עינויים ותקיפות מיניות - נגד מפגינים שנעצרו במהלך גל המחאות בנובמבר 2019. כך עולה מדו"ח קשה ומפורט שפרסם הלילה (בין שלישי לרביעי) ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל. לפי הדו"ח, למעשים היו שותפים גם שופטי בתי המשפט האיראניים והתובעים במדינה.
9 צפייה בגלריה
עוברי אורח שנפגעו אולצו להודות בפשעים. סניף בנק מוצת באיספהאן במהלך המחאות
(צילום: MCT)
הדו"ח של אמנסטי, שמבוסס על מאות עדויות, מתאר כיצד פעלו השלטונות האיראניים נגד כ-7,000 מפגינים - בהם גם נשים וילדים מגיל 10 - שנעצרו תוך ימים ספורים במהלך הדיכוי האכזרי של המחאות. כך למשל, רבים מהעצורים אולצו "להתוודות" על מעשים לא חוקיים שביצעו באמצעות עינויים קשים, לאחר שנעלמו למשך תקופה ארוכה או הוחזקו במעצר תחת צו איסור פרסום.
הקורבנות של המשטר האיראני כוללים גם עיתונאים, אנשים שהשתתפו בטקסים להנצחת ההרוגים בהפגנות, עוברי אורח שנפצעו מירי וקיבלו טיפול בבתי החולים ועוד. לפי הדו"ח, "מאות נשפטו למאסר ולהלקאות, וחלקם אף נידונו לעונש מוות במשפטים לא הוגנים בעליל, שניהלו שופטים מוטים בדלתיים סגורות. משפטים אלה נמשכו לעיתים קרובות פחות משעה, והסתמכו באופן שיטתי על 'הודאות' שהושגו בעינויים".
הסרטונים שזעזעו את העולם - רק קצה הקרחון
ההפגנות בחודש נובמבר, נזכיר, החלו לאחר שהרשויות האיראניות הודיעו על העלאת מחירי הדלק בכ-200%. המחאה התפשטה במהרה ליותר מ-100 ערים ברחבי איראן, והפכה לאחת המחאות הגדולות ביותר בשנים האחרונות במדינה. בימים שלאחר ההפגנות ההמוניות עלו לרשת סרטונים רבים שתיעדו את כוחות הביטחון האיראניים פוגעים קשות במפגינים ובעוברי אורח לא חמושים, וצפו דיווחים שלפיהם צלפים ירו במפגינים מהגגות. גורמים טענו כי כ-1,500 מפגינים נהרגו במחאות.
למרות כל אלה, לפי אמנסטי, התמונות שזעזעו את העולם היו למעשה רק קצה הקרחון - והרשויות האיראניות פעלו בשיטות מזעזעות נגד מפגינים ובני משפחותיהם גם הרחק מהעין הציבורית.
הסרטונים מאיראן שזעזעו את העולם
סגנית המנהל האזורי של אמנסטי במזרח התיכון וצפון אפריקה, דיאנה אלתוואי, הדגישה את מעורבותה של מערכת המשפט האיראנית במעשים: "במקום לחקור את ההאשמות בדבר היעלמויות כפויות, עינויים ופשעים אחרים, התובעים האיראנים הפכו לשותפים למערך הדיכוי בכך שהגישו כתבי אישום בגין עבירות ביטחון לאומי נגד מאות אנשים שרק מימשו את זכותם לחופש הביטוי ולהתאגדות. השופטים גזרו עונשים בהתאם להודאות שהושגו בעינויים".
לדבריה, "הפשעים הללו לוו בגל 'וידויים' מאולצים בטלוויזיה ובסרטוני תעמולה ממלכתיים, לצד הצהרות גרוטסקיות של בכירים ששיבחו את כוחות המודיעין והביטחון והציגו אותם כגיבורים על חלקם במעשים האכזריים".
באמנסטי טוענים כי בידיהם פרטים של כ-500 מפגינים, עיתונאים ופעילי זכויות אדם שנקלעו להליכים פליליים לא הוגנים בעקבות ההפגנות. עונשי המאסר נעו בין חודש לעשר שנים, והוצדקו על-ידי אישומי ביטחון לאומי מעורפלים או מזויפים כמו "התכנסות וקשירת קשר לביצוע פשעים נגד הביטחון הלאומי", "הפצת תעמולה נגד המערכת", "שיבוש הסדר הציבורי" ו"העלבת המנהיג העליון". לפחות שלושה אנשים נידונו למוות בגין "שנאה לאלוהים".
הארגון מציין כי הוא סבור שמספר האנשים שהועמדו לדין בעקבות ההפגנות הוא גבוה בהרבה, בהתחשב במספר הגדול של מעצרים שבוצעו ובהליכים המשפטיים המוטים במדינה.
"כשהתחלתי להרגיש טוב - הם חנקו אותי שוב"
באמנסטי כינו את האירועים באיראן כ"מגפת עינויים". המחקר של הארגון חשף שימוש נרחב בעינויים נגד גברים, נשים וילדים מצד שוטרים, סוכני מודיעין ואנשי בתי הסוהר. עצורים רבים אולצו להודות בשיתוף פעולה עם ארגוני אופוזיציה, פעילי זכויות אדם וכלי תקשורת שפועלים מחוץ לאיראן, וגם עם ממשלות זרות. לפי הדו"ח, העינויים שימשו לא רק כדי להשיג הודאות והצהרות מפלילות מהעצורים - אלא גם כדי להענישם, להשפילם ולהפחידם.
במקרים רבים, המענים כיסו את עיניהם של הקורבנות והטיחו בהם אגרופים, בעיטות והלקאות. בין היתר, המפגינים הוכו באמצעות מקלות, צינורות גומי, סכינים, אלות וכבלים. הם גם אולצו לשבת או לעמוד בתנוחות מכאיבות למשך זמן רב, לא קיבלו מזון ומים והושארו בבידוד ממושך, לפעמים למשך שבועות ואף חודשים. במקרים נוספים, עצורים לא קיבלו טיפול רפואי בפציעות שנגרמו להם במהלך ההפגנות או העינויים.
שיטות עינויים מתועדות נוספות כללו הפשטת עצורים והתזת מים קפואים על גופם; השארתם בחדר עם טמפרטורות קיצוניות, אור חזק או רעש; עקירה בכוח של ציפורניהם; ריסוס גז פלפל; מתן חומרים כימיים בכפייה; שימוש בשוק חשמלי; חניקה באמצעות מים והוצאות מדומות להורג.
לצד כל אלה, אמנסטי קיבל מידע גם על חוקרים וסוהרים שתקפו מינית עצורים גברים, לרבות הפשטתם, השפלתם, ריסוס גז פלפל באיבר מינם ומתן מכות חשמל באשכיהם. אחד הקורבנות סיפר: "החוקרים שלי היו מניחים מגבת רטובה על פניי, ואז שפכו עליה מים לאט, מה שגרם לי להרגיש שאני נחנק. אחרי זה הם עצרו, וכשהתחלתי להרגיש טוב יותר הם עשו זאת שוב. הם גם הכו אותי והלקו אותי בכפות הרגליים".
עצור נוסף אמר כי "מכות החשמל היו העינוי הקשה ביותר. זה הרגיש כאילו דוקרים את הגוף שלי במיליוני מחטים. כשסירבתי לענות לשאלות, הם היו מעלים את רמת המתח ונותנים לי זעזועים חשמליים חזקים יותר. רעדתי, ותחושת צריבה חזקה עברה בכל הגוף שלי". לדבריו, "לעינויים האלה יש השפעות מתמשכות על בריאותי הנפשית והפיזית. עד היום אני לא מצליח לישון בלילה".
קורבן אחר סיפר: "המשפחה שלי יודעת שעינו אותי, אבל לא יודעת איך. אני מרגיש חנוק מדמעות, כי אין כאן אף אחד שאוכל לדבר איתו".
המחאה הרחבה ביותר מזה שנים באיראן, נובמבר
בכל המקרים שתועדו על-ידי אמנסטי, הקורבנות דיווחו על צורות שונות של עינויים פסיכולוגיים שאילצו אותם למסור הודאות כוזבות, כמו איומים לענות, להרוג או לאנוס בני משפחה - בהם גם הורים קשישים ובני זוג.
פרקטיקה נוספת כללה כאמור היעלמויות כפויות של עצורים. קרובי משפחה של עצורים שהועלמו סיפרו לאמנסטי כי הם בדקו בבתי החולים, בחדרי מתים, בתחנות משטרה, במשרדי התביעה, בבתי המשפט, בבתי הכלא ובמרכזי מעצר כדי לברר מה עולה בגורל יקיריהם, אך הרשויות סירבו למסור להם מידע ואף איימו עליהם. באחד המקרים שתועדו, הרשויות אף עצרו אדם שניסה לברר פרטים על שני קרוביו שהועלמו בכוח.
מאמנסטי נמסר: "אנו קוראים לנציבות זכויות האדם של האו"ם, ולמדינות החברות במועצה לזכויות אדם, להתייחס להפרות הבוטות שאירעו באיראן - ולתמוך בפתיחת חקירה בהובלת האו"ם כדי להעמיד לדין את האחראים ולקבל ערבויות לכך שהמעשים לא יחזרו". עוד נמסר, כי "הארגון קורא גם לכל המדינות החברות באו"ם לקרוא בתוקף לרשויות האיראניות לשחרר מיד וללא תנאים את כל העצורים, שרק ביקשו לממש את זכויותיהם לחופש".
