ביידן: פוטין רוצח
(צילום: ABC News)
ולדימיר פוטין איחל לג'ו ביידן רק בריאות אחרי האמירה יוצאת הדופן של הנשיא האמריקני, "וזו לא אירוניה או בדיחה", כלשונו. זה שקול לראש משפחת פשע שמאחל לאחד מיריביו אריכות ימים. בין אם מדובר באיום מרומז או רמיזה שמנהיגה של רוסיה יודע משהו על מצבו של ביידן, הכוונות של פוטין לא טובות. ביידן, שהיה ידוע כפוליטיקאי וסגן נשיא שנופל בלשונו תמידית, חרג מאוד ממה שמקובל ביחסים המתוחים ממילא בין המדינות.
הבעיה איננה רק שהוא אישר שהוא חושב שפוטין רוצח (המראיין והוא השתמשו בביטוי "קילר", אבל הכוונה איננה חיובית). הבעיה נעוצה גם בשחזור המדויק של שיחה שקיימו השניים לפני שנים, ובה ביידן אמר לפוטין, לדבריו, שהוא נטול נשמה. הנשיא האמריקני סיפר כי פוטין אמר לו בתגובה "אנחנו מבינים איש את רעהו", ואז הודיע שהכי חשוב עם מנהיגים זרים זה "להכיר אותם", ושהוא מבין את מנהיג רוסיה.
התגובה של פוטין
(רויטרס)
כל ההצהרות האלה לא נשמעו כמו מתקפה ערכית מנומקת על מוסקבה של פוטין – שהיא בדיוק מה שביידן מתאר, חסרת נשמה ומוכנה לרצוח בקלות – אלא כנות ביידנית טיפוסית ומרושלת. הנושא היחיד שבו דונלד טראמפ, מסיבות השמורות עמו, שמר על לשונו היטב, היה רוסיה ופוטין. ביידן בא טעון; הדמוקרטים מבינים שפוטין הפך את עצמו לשחקן פוליטי שמנסה לגרום שוב ושוב לתבוסתם. וזה עוד לפני שמדברים על התחביב החוזר ונשנה שלו להרעיל את יריביו ברחבי תבל.
המטרה האסטרטגית הרוסית הייתה ונותרה פשוטה: לזרוע פילוג וחוסר אמון במערב, כך שלא תתייצב חזית מערבית קבועה של אירופאים ואמריקנים מול מוסקבה. מול כל מדינה אירופית בנפרד, הרוסים יכולים להיחשב הצד החזק. מול האיחוד האירופי כולו, ולבטח מול האיחוד האירופי יחד עם האמריקנים, הם ננסים כלכליים ואפילו צבאיים. בשל המטרה הזו, הרוסים פעלו למען בחירתו של טראמפ, שהם העריכו שיחליש את הבריתות של אמריקה ברחבי העולם (וכך הוא עשה, ברוב המקרים).
פוטין רואה באירופה ובעיקר במרכז אירופה אזור השפעה רוסי, ולא רוצה בנוכחות של מעצמת העל האמריקנית על גבולותיו. ההתנהגות שלו הפכה לפרועה יותר ויותר בעשור האחרון, מבניית ארמון בשווי מיליארד דולר ועד פעולות שקופות של רצח יריבים. האפקטיביות של שלטונו חיזקה את בעלי בריתו ברחבי היבשת, בדרך כלל לאומנים ופופוליסטים.
אל מול האתגר הזה, קמה קואליציה של שמרנים מערביים (דוגמת בוריס ג'ונסון) ופרוגרסיבים (דוגמת ביידן) שרוצים להתחיל לפורר את הכוח שבנתה רוסיה. המסר שלהם למוסקבה הוא שעליה לחזור לגודלה הטבעי: כלכלה בינונית עם בעיות חברתיות חריפות. העניין הוא שמוסקבה היא עוד משהו: הכוח הקשה, הצבאי שלה, עולה על כל שכנותיה, והיא מפתחת אותו בהתמדה.
לכן, המשבר הדיפלומטי שנוצר בעקבות דברי ביידן הוא רק ההתחלה. יו"ר הדומא הרוסי כבר אמר ש"האמריקנים מבינים רק כוח". וזה לא רק הדיבורים על פוטין כרוצח, אלא גם ההבטחה האמריקנית להתחיל לעסוק בעבר: הרוסים והאמריקנים חייבים לנסות לשרטט כעת מחדש את קווי היחסים ביניהם, וההצהרות של ביידן על כך שרוסיה תשלם מחיר על ההתערבות שלה בבחירות לפני ארבע שנים בארה"ב יסבכו את האפשרות לעשות זאת במהירות או בדרכי שלום.
במשך למעלה משני עשורים, אמריקה ורוסיה נהנו מסוג של הפסקת אש ביריבות ביניהן, הפסקת אש שנוצלה לטובת אמנות נשק שסייעו להפחית את הסיכוי לעימות גרעיני. באורח ברור, הפסקת האש הזו הסתיימה, והמרירות והיריבות הסמויה הופכות להיות גלויות לגמרי. לאף אחד מהצדדים אין אינטרס בעימות, כמובן, אך אם האמריקנים יתחילו להעמיד אופוזיציה אפקטיבית לרוסים בכל נקודות החזית – סוריה, אוקראינה, בלארוס ועוד – התוצאה תהיה הסלמה.
