בבוקר יום שבת, 27 בדצמבר 2008, הגיע שר המדע, התרבות והספורט ראלב מג'אדלה לפגישה במשרדי המועצה המקומית משהד שבגליל. בקושי הספיק להגיד שלום לנוכחים והנהג שלו נכנס ואמר לו שמזכיר הממשלה עובד יחזקאל רוצה אותו לשיחת טלפון דחופה באוטו. איפה אתה נמצא, שאל יחזקאל, וכשנענה אמר בשקט: ראלב, תתנצל בנימוס ותעזוב, כי בדקות הקרובות אנחנו תוקפים בעזה ולא כדאי שתהיה שם. מג'אדלה עשה כדבריו, ועוד בטרם הספיק להתרחק קילומטר מהיישוב הפציץ מטוס חיל האוויר מסדר שוטרים של חמאס והרג כ-90 מהם, במה שהפך למכת הפתיחה של מבצע "עופרת יצוקה" שגבה את חייהם של כ-1,300 פלסטינים ו-13 ישראלים.
למחרת התקיימה ישיבת ממשלה שאישרה בדיעבד את היציאה למבצע, אבל מג'אדלה הודיע מראש שיחרים אותה. "ראש הממשלה אהוד אולמרט אמר לי שהוא לא מסכים עם ההחלטה שלי אבל שהוא מבין אותי", מספר מג'אדלה בראיון ל-ynet. "דווקא ראש המפלגה שלי, אהוד ברק, לא קיבל את זה והיו בינינו חילופי דברים קשים. אתה מבין? הפציצו שוטרי תנועה במסדר בוקר, עשו מהם קציצות, כל אחד מהם התפרק לארבע חתיכות, ואני אמור לאשר את זה רטרואקטיבית? איך אתה לא מתחשב בי?".
אותן 24 שעות סוערות שעברו על מג'אדלה בחורף 2008 רלוונטיות למדי בימים אלה שבהם עושה מפלגה ערבית את צעדיה הראשונים והעד-לאחרונה-בלתי-נתפסים בתוך קואליציה ציונית. עוד לפני המחלוקות על תקציבים, חוקי בנייה ואיחוד משפחות, שסביר שייפתרו באקרובטיקה פוליטית כזאת או אחרת - עימות צבאי קטלני מול הפלסטינים עלול להיות הקש שישבור את גבה הממילא רעוע של קואליציית בנט-לפיד.
9 צפייה בגלריה
שר הביטחון ברק עם אלוף פיקוד דרום יואב גלנט ב"עופרת יצוקה"
(אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
מג'אדלה - המוסלמי הראשון שמונה לשר מאז קום המדינה (קדם לו סאלח טריף הדרוזי) - המשיך בסופו של דבר לכהן בממשלת אולמרט, שבכל מקרה הוחלפה כחודשיים בלבד אחרי עופרת יצוקה, אבל ספק גדול אם רע"מ ומנסור עבאס יאמצו, אם וכאשר, פשרה מפא"יניקית וסמלית מהסוג הזה. בפעם הבאה זה לא ייגמר רק בהחרמה של ישיבה.
"איזו בעיה דמוגרפית? ההורים שלי הביאו לעולם 14 ילדים. מבין כל 14 האחים - אף אחד לא הביא יותר מחמישה ילדים. לבנות שלי כבר יש 3-2 ילדים. בינתיים המתנחלים מביאים פי שניים ילדים והחרדים פי שלושה"
יש כמובן הבדלים משמעותיים בין שני המקרים. מג'אדלה היה בשר מבשרה של מפלגת העבודה, פעיל ותיק שהגיע לשולחן הממשלה אחרי קריירה ארוכה בשוחות בין הסניפים, בהסתדרות ובכנסת, ומנגד רע"מ היא תנועה איסלאמית ואנטי-ציונית שעד שהחליט בנימין נתניהו לחבק ולאמץ אותה הייתה מוקצה מחמת מיאוס בציבוריות היהודית. ובכל זאת, מג'אדלה יכול ללמד את חברי רע"מ כמה דברים על הקשיים, הסתירות הלאומיות, הגזענות והחשדנות שמלוות בן מיעוטים בשפיץ של הפוליטיקה בישראל.
איחוד משפחות ו"הקשקוש הדמוגרפי"
החברה הערבית הייתה שקועה בימים האחרונים בדיון על חוק האזרחות והכניסה לישראל, או בשמו העממי חוק איחוד משפחות, שהגיע השבוע לשיאו הסוער בכנסת. מג'אדלה נתקל חזיתית בסוגייה כבר ב-2005, כשמונה ליו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת: החוק שהסדיר מתן אזרחות לפלסטינים ופלסטיניות שנישאו לאזרחי ישראל היה מוקפא בעקבות פיגועים שבוצעו במהלך האינתיפאדה השנייה, והוא נדרש לשתף פעולה.
"לא קיבלתי את המציאות הזאת. או שיש חוק או שאין, מה זה הקפאה? אנחנו דמוקרטיה או לא?", הוא אומר השבוע במשרדו בבאקה אל-גרבייה. "הבהרתי לאריאל שרון שהיה ראש הממשלה, לציפי לבני שהייתה שרת המשפטים וליועמ"ש מני מזוז שלא אאפשר את הארכת הוראת השעה אם לא יימצא פתרון. הם נלחצו. נפגשתי עם ראש שב"כ יובל דיסקין ואמרתי לו - אני אתחשב בהיבט הביטחוני ואתה תתחשב בהיבט האזרחי. יחד קבענו את הסייגים למתן אזרחות - אישה מעל גיל 25, או גבר מעל גיל 35, ללא קרבה מדרגה ראשונה למישהו שהיה מעורב בטרור, ובתנאי שמרכז החיים נמצא בישראל. ככה נתנו מענה ל-80% מהמקרים. ובכל מקרה חשוב להבהיר שלא מדובר בחוק ביטחוני אלא בחוק דמוגרפי".
- ואתה מבין את החשש הדמוגרפי?
"ממש לא. אתה יודע כמה פלסטינים התאזרחו בישראל באמצעות החוק?".
- מדברים על בערך 140-130 אלף איש בעשור שבין אוסלו לבין האינתיפאדה השנייה, ומאז כמה אלפי חריגים.
"קשקוש. אלה סתם נתונים שזורקים. לא סתם לא מפרסמים נתון רשמי. אני אומר לך שבפועל מדובר בפחות מ-100 אלף איש. אולי 90-80 אלף. מה זה 100 אלף איש? ממה אתם מפחדים? כשהתחילה העלייה מברה"מ זה היה מספר היהודים שהגיעו לפה בחודש".
- אתה לא חדש פה במדינת ישראל. הדמוגרפיה היא נושא כבד ומורכב שנתפס קריטי.
"אתם עדיין חושבים שהערבים פרימיטיבים אבל אתם שוכחים משהו: ההורים שלי הביאו לעולם 14 ילדים. מבין כל 14 האחים - אף אחד לא הביא יותר מחמישה ילדים. ותראה את הבנות שלי, יש להן 3-2 ילדים. זו ירידה דרמטית. הערבים היום לא רוצים שהילדים שלהם יעבדו במסעדות אלא יהיו רופאים, עורכי דין, רוקחים. הם הבינו שאם הם רוצים להשקיע בילדים - צריך להביא שניים-שלושה. ובינתיים המתנחלים מביאים לעולם פי שניים ילדים והחרדים פי שלושה. אז על איזו בעיה דמוגרפית אתם מדברים?".
"היי" בבאקה אל-גרבייה
המינוי של מג'אדלה לשר בתחילת 2007 אמנם היה מהלך היסטורי וחריג, אבל הנסיבות שהובילו אליו היו קצת פחות פרוזאיות. השר אופיר פינס התפטר במחאה על כניסת ישראל ביתנו לממשלה, ויו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ - שעמד בפני פריימריז מול אהוד ברק - רצה לחזק את התמיכה שלו בקרב המתפקדים הערבים (בדיעבד זה לא עזר לו) ולמנות את מג'אדלה. בניגוד לסערה שיצרה רע"מ בחודש האחרון, המהלך התקבל אז במחאה רפה יחסית בחברה היהודית. בחברה הערבית המצב היה יותר מורכב.
9 צפייה בגלריה
מג'אדלה עם עמיר פרץ אחרי אישור מינויו לשר בכינוס מפלגת העבודה ב-2007
(צילום: מיכאל קרמר)
עפיף אבו-מוך, איש הייטק תושב באקה אל-גרבייה, יוזם שבתרבות בחברה הערבית, נזכר ש"גם אז בחברה הערבית היו דעות חלוקות לגבי הצטרפות של שר ערבי לממשלה, אבל צרכני התקשורת בעברית פחות ידעו עליהן. זה לא כמו בעידן הרשתות של היום. מקסימום אולי דיווחו על איזו התבטאות או נאום של ג'מאל זחאלקה שביקר אותו. כך או אחרת, ברגע שמג'אדלה מונה לשר הייתה תחושה של 'היי' בבאקה אל-גרבייה. הגיעו לכאן משלחות מכל הארץ כדי לברך אותו".
"כשמוניתי לשר המדע, היו שהתנגדו לזה כי מה פתאום שערבי יהיה אחראי על לוויינים וכל מיני נושאים של טכנולוגיה ביטחונית. אבל אני לא הסכמתי. הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד היה לבקר בכור בדימונה"
לא רק בציבור עלתה באותם ימים שאלת העול שיונח על כתפיו של מג'אדלה. גם חבריו במפלגה ובממשלה ידעו שקל לא יהיה לו. "יש הבדל אחד עיקרי בין הכניסה של ראלב לממשלה לבין הכניסה של רע"מ לקואליציה: ראלב היה לבד", אומר איתן כבל, שכיהן עם מג'אדלה כשר בממשלת אולמרט. "מנסור עבאס רץ לבחירות האחרונות על הטיקט של כניסה לממשלה, וקיבל מהציבור שלו תמיכה בקלפי, לכן הוא יכול לנפנף את המבקרים שלו מהרשימה המשותפת. אבל לראלב לא היה את הגב הזה. הוא היה חשוף ופגיע לביקורת מהחברה הערבית".
- איך הוא התנהל בשגרה? הרי מן הסתם כל יום היה פוטנציאל להתנגשות בין מהלכים של הממשלה לבין התחושות והאינטרסים של הציבור שלו.
"הוא התנהל כמו כולנו, הצביע בעד כשהיה יכול והתנגד כשהתאפשר. תסלח לי, כן, אבל בקואליציה לא צריך להיות ערבי כדי להיות כלוא בין אינטרסים לבין אידיאולוגיה. ככה הח"כים החרדים חיים עם עבודות בשבת והימנים עם הקפאת בנייה בהתנחלויות. לכולנו יש לול של ציפורי נפש ועדיין בסוף מתפשרים".
בשיחה השבוע טען אולמרט שלא נתקל בהתנגדות מתוך הממשלה למינוי מג'אדלה, אפילו לא של סמנים ימניים כאלי ישי: "ההצעה למנות אותו הגיעה מעמיר פרץ ושמחתי על זה מאוד, כי לא היה לי בקדימה מועמד ערבי באותו זמן. הבנתי שזו יכולה להיות פריצת דרך. וממילא ראלב הוא איש מתון ומאופק שלא נגרר לסוג הרטוריקה שנפוצה כיום אצל הח"כים הערבים, ובעצם לא רק אצלם".
- בכל זאת, הוא כיהן בממשלה ציונית, שצריכה לאשר מהלכים ביטחוניים, תקציבים להתנחלויות וכו'. עובדה שהוא החרים את ישיבת הממשלה הראשונה בעופרת יצוקה.
"אתה רואה? אפילו לא זכרתי שהוא לא הגיע לישיבה הזאת, אז כנראה שזה לא היה אירוע משמעותי. מה גם שבממשלה שלי נושא התקצוב והבנייה בהתנחלויות לא היה אישיו. המקרה של רע"מ היום הוא אחר ומשמעותי הרבה יותר. אני באמת לא יודע מה יקרה כשהדברים האלה יעלו על סדר היום".
"בנט ולפיד חייבים שרע"מ תצליח. חייבים"
גם מג'אדלה עצמו עוד לא יודע כיצד ישתלב מנסור עבאס בסיטואציה החדשה. ניכר שהוא מופתע כמו כולם מהכניסה של מפלגה ערבית לקואליציה. בהתאם, ההערכה שלו לגבי הצלחת המהלך נעה בין אופטימיות מתונה לפסימיות זהירה.
"בנט ולפיד חייבים שרע"מ תצליח. חייבים. ויש לזה שתי סיבות", הוא אומר. "קודם כל כי אין להם אלטרנטיבה. אין ברירה, הם חייבים לבוא לקראת מנסור עבאס אחרת הממשלה תיפול. אבל יש סיבת עומק חשובה יותר: הצלחה של רע"מ תפתח בחברה הערבית פרגמטיות פוליטית ומאוויים חברתיים וציבוריים לחיים משותפים. זה יחליש את האלטרנטיבה של הרשימה המשותפת - שמייצגת את קו ההקצנה בחברה הערבית. זה אינטרס ברור של לפיד ובנט כמי שעומדים בראש המדינה".
- מנסור עבאס התנהל נכון במו"מ על הכניסה לממשלה?
"זה מורכב. אי אפשר לפספס את חוסר הניסיון ברע"מ. לפני שצבא יוצא לקרב, קודם הוא מתאמן ולומד מה הבעיות שמחכות לו. לפעמים נראה שרע"מ נכנסה לקואליציה בלי לעשות מספיק שיעורי בית. בגלל זה ראית את סעיד אל-חרומי נמנע ברגע האחרון בהצבעה ביום השבעת הממשלה, ואת עבאס מגמגם לגבי פשרה על חוק האזרחות. זה לא אמור לקרות אם עושים שיעורי בית, כי הבעיות היו ידועות מראש.
"כדי לייצג את החברה הערבית צריך להיות קשור אליה, לחיות בתוכה. אתה לא יכול לייצג את החברה הערבית כשאתה גר בשינקין בתל אביב. את אבתיסאם מראענה בחרו יהודים"
"מעבר לזה, בנט ולפיד אמרו שהממשלה הזאת בנויה על אמון, חברות ושותפות. אבל איזו שותפות זאת כשאיילת שקד הכריזה בשבוע שעבר שלא יהיה שינוי בחוק האזרחות ושרע"מ תצטרך להתיישר? איזו מין שותפות זאת כשרע"מ מקבלת את ועדת הפנים אבל מקצצים ממנה את האחריות על שב"ס והמשטרה? אתם שותפים או פראיירים? אני אתן לך דוגמה. כשמוניתי לשר המדע, היו שהתנגדו לזה כי מה פתאום שערבי יהיה אחראי על לוויינים וכל מיני נושאים של טכנולוגיה ביטחונית. אפילו הפגינו מול עמיר פרץ בגלל זה. היה דיבור שאולי יקצצו את הסמכויות האלה מהמשרד אבל אני לא הסכמתי. או שאני שותף מלא או שבכלל לא. הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד היה לבקר בכור בדימונה".
- אתה אופטימי שרע"מ תביא לחברה הערבית שיפור בביטחון האישי, בחינוך ובדיור?
"בטוח, כי יותר נמוך אי אפשר לרדת. אמרתי לעבאס לפני הבחירות שהכיוון שלו נכון. הוא מבין שרוב הציבור הערבי רוצה להשתלב ולחיות בכבוד. הוא מבין את ההבדל בין הדחוף לבין החשוב. יש בעיה דחופה - שהיא לחיות בכבוד, ויש בעיה חשובה - הנושא הלאומי. החשוב יקרה עוד כמה שנים, אבל עכשיו דחוף לנו לבנות בית, לשלוח את הילדים לאוניברסיטה, לחיות בשקט".
נובמבר 2012: עימות טלוויזיוני עם ח"כ מירי רגב
- הממשלה התחייבה לרע"מ על עשרות מיליארדים לתשתיות, חינוך ושיטור בחברה הערבית. יכול להיות שזה הישג שיותר חשוב לציבור הערבי מאשר סמכויות בוועדת הפנים.
"הסכומים האלה לא יעזרו אם אין כוח פוליטי לממש אותם. זה כמו תוכנית החומש 922: על הנייר נתנו לחברה הערבית 15 מיליארד שקל, אבל זה בכלל לא מבטיח שאפשר לממש את כל הכסף. ובכלל, מה זה לקבל ועדת פנים מקוצצת כשגדעון סער מקבל ארבעה שרים?
"פוליטיקה זה שילוב של כוח וניסיון. יוסף אלמוגי ודוד לוי למדו עד כיתה ח' אבל הם היו הפוליטיקאים הכי חזקים בישראל. כי הם צברו ניסיון ואיתו כוח. רע"מ, להבדיל כמובן, מזכירה את הגנרלים שבאים וישר רוצים להיות ראשי ממשלה במקום להשתפשף כמה שנים. לכן הם נכשלים. הדוגמה הכי טובה היא בני גנץ. תראה אותו היום לעומת לפני שנה-שנתיים. לדעתי, אם הוא ימשיך להתנהל חכם כמו בחודשים האחרונים, בעתיד הקרוב הוא יוביל את המדינה ויביא אותה לעידן של שפיות, כולל מול הפלסטינים".
"כשערבי הורג ערבי זה לא נורא"
פער הנרטיבים בין החברה היהודית לבין החברה הערבית בישראל החריף בחודשיים האחרונים מאז מבצע "שומר החומות" והפרעות האלימות בערים המעורבות וביישובים הערביים. מג'אדלה מתנועע בחוסר נוחות כשהוא מדבר על הימים האדומים האלה במאי האחרון ועל השבר העמוק שליווה אותם, כי גם הוא לא יכול לגשר על הפער בין תחושת האימה שאפפה את הציבור היהודי לבין תחושת הרדיפה שרווחה בציבור הערבי.
"ב-8 במאי, כשהמשטרה סגרה את כביש 1 ומנעה מאוטובוסים של מתפללים להגיע לאל-אקצא לקראת הלילה הכי קדוש למוסלמים, זה העביר אנשים על דעתם", הוא אומר על היום שבו החלו האירועים. "פשוט מנעו פולחן דתי. שמעון פרס תמיד אמר שצריך להשאיר את הסכסוך שלנו פוליטי ולא לתת לו להפוך דתי. עם הפוליטי אנחנו יכולים להתמודד. סגירת הכביש בטענה המקושקשת שיש התרעה ביטחונית הייתה פשע. אני חלילה לא מצדיק לקיחת חוק לידיים ומתנגד לאלימות, אבל אי אפשר להגיד שלא צפיתם שזה יעורר תגובה. אני בן אדם בן 68, הכי מתון שיש, וזה קומם גם אותי. אז מה יגיד בן 20?".
- פולחן דתי זה אכן חשוב, אבל אתה חושב שאם היו מונעים ממתפללים יהודים להגיע למשל לסליחות בכותל הם היו עושים לינצ'ים ושורפים רמזורים ומכוניות?
"אם היו אוסרים עליהם להגיע בגלל התרעה על טרור יהודי, הימין הפנאטי לא היה מתקומם ככה?".
- עובדה שהבנים שלך לא יצאו להתפרע. זו לא גזירת גורל.
"הבנים שלי לא מתוסכלים, אבל אתה לא יכול להשליך מהם על הכלל. נכון, החברה הערבית בפיגור וברור שיש לנו חלק. אבל המדינה צריכה לשאול את עצמה מה חלקה. והוא גדול. לדעתי העניין המרכזי הוא שהצעיר הערבי רואה שבצד השני אין דין ואין דיין. לימין הפנאטי מרשים לעשות הכל. להתפרע, להקים יישובים, לנופף באקדחים. רוצים שיהיה חוק וסדר? תאכפו את החוק על כולם.
"המעבר מפוליטיקה לעסקים זו לעבור מגיהנום לגן עדן. הקמתי חברה, אני יכול לבוא וללכת מתי שאני רוצה. אני קם בבוקר, הולך למסגד, ממשיך לחוף בשדות ים, עובד כמה שעות, נהנה מכל רגע ומרוויח פי שלושה"
"כל בוקר אומרים לי 'תצהיר נאמנות למדינה'. מתי המדינה תכריז נאמנות לי? זה לא אמור להיות הדדי? כשבכפר קאסם רצחו יהודי, באותו יום תפסו את הרוצחים. אבל עשרות ערבים נרצחו שם ועוד לא גילו את הפושעים. שים את עצמך רגע במקומו של תושב כפר קאסם. מפה מתחיל כל הסיפור. כל עוד ערבי הורג ערבי, זה לא נורא, רק כשהוא מתחיל להרוג יהודים נעשית בעיה. ככה מתנהלת מדינה?
"כשעמיר פרץ היה שר ביטחון התקרב מסיק הזיתים בגדה. הוא כינס את ראשי מערכת הביטחון ואמר להם: אם מתנחלים יגעו בחרצן אחד של זית – אתם בבעיה. אם פלסטיני אחד ייפגע – אתם תיחקרו. ועובדה, לא נפגע אף עץ זית באותה שנה. כשרוצים - זה אפשרי".
- אתה חושש מעוד מהומות כאלה?
"זה יכול לקרות בתנאים מסוימים. אם נדאג שהתנאים האלה לא יתקיימו – יהיה שקט. שלא יהיו אי הבנות - לנו יש חלק בזה כהורים, כבית ספר, כרשות מקומית, אנחנו לא משוחררים מזה. אבל המדינה צריכה להוביל ולתת לי כהורה את הכלים לטפל בילדים: לחיות בכבוד, עם פרנסה, כדי שהילדים לא ילכו לעבוד בגיל 15".
מוחמד, תהיה יעקב אחימאיר
מג'אדלה (68) נשוי להודא ואב לארבעה: מרווה היא מנהלת משאבי אנוש שחיה היום בגרמניה עם בעלה, איש הייטק שנמצא שם ברילוקיישן; רוואן היא סוציולוגית העובדת עכשיו על דוקטורט; מוחמד, ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס, הפך בשבועות האחרונים לחבר פאנל באולפן שישי, ומאלק הוא סטודנט במכללת רופין.
את הידע והקשרים שצבר בשנותיו בפוליטיקה מנצל מג'אדלה לחברת ייעוץ שהקים, ובמסגרתה הוא נשכר על ידי חברות ואנשי עסקים בתחומי נדלן, קידום הקמת אזורי תעשייה ביישובים ערביים ועוד. מג'אדלה הוא אולד סקול: אין מחשב במשרד שלו שנמצא ברחוב אלקודס הראשי בבאקה אל-גרבייה, רק קלסרים שעליהם שמות חברות כגון "רדימיקס", רשת תחנות הדלק "טן", אלקטרה מעליות ועוד. את שיחות הטלפון שלו הוא מנהל על מיקרופון ונותן ליושב מולו להקשיב להן, בין אם זה עורך דין שמבקש עזרה בשינוי ייעוד קרקע במזרח ירושלים ובין אם זה הח"כ לשעבר סאלח סעד שמתקשר להזמין אותו לחתונת בנו.
ועדיין, הוא נשאר מחובר לפוליטיקה ואפילו מתגעגע אליה במרירות קלה. לפני הבחירות האחרונות הוא לקח חלק בהתארגנות של כ-20 פעילים ערבים שפרשו ממפלגת העבודה במחאה על מה שהם הגדירו "יחס לא הולם" של היו"רית מרב מיכאלי. בפועל, הם מחו על כך שהמתפקדים הערבים לא בחרו את נציגם ברשימה, שהורכבה בפריימריז פתוחים.
"המעבר מפוליטיקה לעסקים זה לעבור מגהינום לגן עדן", הוא צוחק. "בכנסת בקושי ראיתי בית ומשפחה. עכשיו הקמתי חברה שהיא שלי, אני יכול לבוא וללכת מתי שאני רוצה. אני קם בבוקר, הולך למסגד, ממשיך לחוף בשדות ים להליכה ושחייה, עובד כמה שעות, נהנה מכל רגע ומרוויח פי שלושה. אני לא הפסדתי כלום, הציבור הערבי הפסיד אותי".
- מה הבעיה במפלגת העבודה? למה התנגדתם לאבתיסאם מראענה?
"אני לא רואה בכל ח"כ או ח"כית ערבים כמייצגים שלי באופן אוטומטי. כדי לייצג את החברה הערבית צריך להיות קשור אליה, לחיות בתוכה ולתת ביטוי לצרכים ולמצוקות שלה. אתה לא יכול לייצג את החברה הערבית כשאתה גר בשינקין בתל אביב. את מראענה בחרו יהודים לרשימת העבודה. אבל הלו, הממשל הצבאי הסתיים ב-66'. זה משהו שאני תמיד התנגדתי אליו. המושבניקים צריכים לבחור את נציג המחוז המושבי, הקיבוצניקים את נציג הקיבוצים והערבים את הערבי. התוצאה היא שאני הבאתי בזמנו לעבודה 37 אלף קולות מהציבור הערבי, והיום המפלגה קיבלה 3,400" (מח"כ מרעאנה לא נמסרה תגובה לדברים).
- הבן שלך מוחמד נראה לאחרונה יותר ויותר בתקשורת בעברית. הבחירה שלו במקצוע זה משהו שאתה עודדת?
"דווקא לא. הוא תמיד התעניין בתקשורת. אגב, לאו דווקא בפוליטיקה. מכיתה ט' עד י"ב הוא ערך בהתנדבות אתר אינטרנט ואחר כך המשיך לערוץ i24 ולערוץ מוסאווא בטלוויזיה הפלסטינית. עכשיו הוא עובד כל הזמן, משדר, כותב, מקליט, מרצה. בקושי רואים אותו בבית".
- אהבת את העובדה שהוא בחר בתחום הזה?
"תראה, בתקשורת יש הרבה דורסנות והיא לא פעם פוגעת באנשים. אמרתי לו שהוא צריך להיות כמו יעקב אחימאיר. שיהיה נאמן לציבור שלו, אבל בממלכתיות".
- אתם מדברים פוליטיקה ביניכם?
"לפעמים. בעיקרון אני מעדיף שלא. אני מסתכל מרחוק ורק נהנה מהפרגונים שהוא מקבל. הבעיה שכל רגע מישהו מתקשר לבקש את הטלפון שלו".
