בשעה שאיציק סעידיאן, נכה צה"ל בן 26 שהצית עצמו מול אגף השיקום של משרד הביטחון, נלחם על חייו - תלו אמש (יום ד') חבריו מגולני את דגל ישראל בחדרו שבבית החולים שיבא בתל השומר. הוא מאושפז במצב אנוש במחלקת הכוויות. קודם לכן הפגינו כמה עשרות מול הכניסה להר הרצל במחאה על היחס שמקבלים משוחררי צה"ל והלומי הקרב מאגף השיקום של משרד הביטחון.
בעמותת "ההלם והקרב" אמרו טרם החל טקס הדלקת המשואות, כי "בזמן שהפוליטיקאים יישבו הערב על כיסא מרופד בהר הרצל וייהנו ממפגן מוזיקה וזיקוקים - איציק סעידיאן, לוחם גולני הלום קרב, שוכב במצב אנוש בבית החולים לאחר ששרף עצמו בגלל שסבל מיחס מחפיר והזנחה פושעת מטעם המדינה. הלומי קרב ומשפחותיהם, יחד עם כל בית ישראל, כאן בהר הרצל על מנת לומר לפוליטיקאים - לא עוד! לא נחכה לאירוע הכואב הבא כדי שתיזכרו בנו! הגיע הזמן שלנו לצאת לקרב האחרון".
סגן במיל' דורון איש שלום מירושלים אמר ל-ynet: "באתי לכאן כי ביום הזיכרון אני מרגיש שאנחנו צריכים לזכור לא רק את מי שאינם, אלא בעיקר את מי שישנם וסוחבים את המלחמה איתם יום יום, שעה שעה, אל החיים שלהם. אנחנו גדלנו על כך שלא מפקירים פצועים בשטח, ומדינת ישראל מפקירה פצועים בשטח. איציק סעידיאן הוא רק קצה הקרחון. אלפים כמוהו מסתובבים בוועדת סל השיקום וועדות אחרות של משרד הביטחון. אחי, הלום קרב, מתמודד עם משפחה עם שני ילדים יום יום בסיוטים והתמודדויות אין סוף כדי לשרוד את החיים האלה. בלי משפחה תומכת כלכלית ונפשית הוא לא היה יכול לשרוד. כמותו יש עוד אלפים".
איש שלום הוסיף: "אני כועס ומאשים את משרד הביטחון בראש ובראשונה, ואת היושבים בראשו - שר הביטחון בני גנץ ומיכאל ביטון. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שיש לנו שר לענייני רווחה במשרד הביטחון - לא משנה מי היו לפניהם ומי יבואו אחריהם. זה הזמן וזאת הזעקה. איציק סעידיאן הקריב את עצמו על המלחמה הזו לטובת כל הלומי הקרב. מי אנחנו שנשב בבית ולא נדבר בשמם ולא נבוא לתמוך, לחבק ולהילחם עבורם? הדרישה שלנו היא מאוד פשוטה: לקצר את התהליכים בוועדות בלי להתעלל בהלומי הקרב".
עוד אמר איש שלום, כי "כיום מתייחסים להלומי קרב כגנבים בסתר, שהביאו בעיות מהבית עוד לפני השירות. אחי התגייס לקורס טיס ויכל היה להיות מ"פ בשריון, ועכשיו טוענים שהוא בא עם בעיות מהבית. אנחנו דורשים הכרה באחוזי נכות אפקטיביים, לא 10%-25% שלא עוזרים בכלום, אלא 50% ומעלה. אנחנו גם דורשים תמיכה במשפחות וליווי עד ההכרה ומההכרה, יש להם חיים שלמים לעבור. הגיע הזמן להכיר בהם כמו פצועים אמיתיים ולדאוג להם. מדובר פה בחיים ומוות. ההוראות האלו נכתבו בדם. היום בדם של איציק סעידיאן וחס וחלילה לא בדם של מישהו אחר מחר".
אביב לוי מפרדס חנה-כרכור, שהגיע גם הוא להפגין: "קשה למחות ביום כזה. כמי שלחם בלבנון, גיליתי השנה שאני פוסט-טראומטי. באתי מאילת ישר לפה כי תכננתי לרדת לסיני. זו הפעם הראשונה שאני מתכנן לברוח מהמדינה, לא להיות בטקס ובצפירה כי המערכת הכריזה עליי ג'יהאד במעמד צד אחד.
"השנה אמרו לי ש'באתי דפוק מהבית' כשבאתי לבכות על פוסט-טראומה. השתחררתי מיחידה 504 בשנת 99', הייתי 15 שנה על הגדר בלבנון. סיכלתי חטיפה ב-2005 ועברתי לא מעט אירועים - ואני צריך להוכיח לחבר'ה האלה במשרד הביטחון שלא באתי דפוק מהבית. הגעתי לבקש טיפול כשהמצב היה קיצוני ואיבדתי שליטה, ומשרד הביטחון בא אליי עם חוות דעת שאלך לטפל בעצמי קודם כי באתי עם הפרעת אישיות, זאת למרות שיש לי תסמינים של פוסט-טראומה - אבל 'חסר לי סימפטום אחד'".
"אמרו לי", הוסיף לוי, "טפל בעצמך ותחזור אלינו. התקשרתי למפקדת היחידה וצעקתי עליה שאנחנו נבוא אליהם בחלום. שיתביישו להם. אני באתי דפוק מהבית? אני בן של סגן-אלוף עם קב"א 53. אחרי ששירתתי ב-504 באתי דפוק מהבית? זה מביש ומביך. באותה תקופה נכנסתי חזק להפגנות בבלפור בגלל המערכת ומשרד הביטחון. אני מתגרש מאשתי השנה בגלל התיוג הזה וההתמודדות הזו. המשפחה שלי מתפרקת, פוטרתי מהעבודה ואני צריך להוכיח להם. היום אין לי כסף להעביר את היום ואני מתחנן לכסף מהביטוח הלאומי ומשרד הביטחון במהלך תביעה".
קרוביו של סעידיאן התפללו: "לא רוצים לאבד אותו"
אחר הצהריים התפללו בני משפחתו וקרוביו של סעידיאן מחוץ למגדל האשפוז במרכז הרפואי. אחיו אבי אמר: "אני מבקש מכל עם ישראל, כל מי ששומע, אני זועק - תתפללו". לאחר שראתה את בנה לראשונה, התעלפה האם לידיה, וטופלה בחדר המיון.
האח אבי סעידיאן התייחס למחאה שהתקיימה במקום שבו הצית אחיו את עצמו. "זה מחמם את הלב", אמר. "בעזרת השם, מה שיעזור לאחי זה הקדוש ברוך הוא. הוא רופא ומרפא". הוא נשאל האם לדעתו ראש אגף השיקום במשרד הביטחון צריך להתפטר: "אני לא חושב, אני בטוח. מישהו צריך לבוא ולעשות סדר. לשים שם בני אדם". לדברי סעידיאן, "משרד הביטחון אשם. יושבי הוועדות מיררו לאחי את החיים".
לכשנשאל אם בימים שלפני האירוע הקשה הבחין בהתנהגות חריגה מצד אחיו - השיב: "לא ראיתי דבר. הוא נלחם בשביל המדינה. בשביל שנהיה פה - ובסוף זורקים אותו כמו כלב. אני אוכל את עצמי ואני לא מסוגל לא לחשוב על זה שלא הצלחתי להיות איתו כמה שאני יכול".
"זה אחי הקטן, אני לא רוצה לאבד אותו", הוסיף אחיו אבי בדמעות. "בפעם הראשונה שראיתי אותו כאן הרגשתי שזה כמו הגיהינום. אני לא ידעתי מי הייתי כשאחי עשה דבר כזה. הוא ישב איתי בחול המועד, אכל איתי, צחק איתי. בחלומות הכי רעים שלי לא חשבתי שהוא יעשה דבר כזה. זה תסכול של שש שנים שבהן כל המשפחה מלווה אותו, גם דוד שלי. כולנו סבלנו מהמדינה הזאת. מה שהוא צריך היה לעבור כדי לקבל את הנכות".
"מצבו מאוד קשה, ממשיכים בטיפול המיטבי"
בינתיים, מחוץ לחדרו של סעידיאן במחלקת טיפול נמרץ לכוויות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, התחלפו המשמרות. הצוות שנכנס התעדכן על המדדים של סעידיאן ומצבו הנוכחי, אך כשהדלת נפתחה, התגלתה תמונה קשה במיוחד: עטוף בשמיכה ירוקה, 95 אחוז מגופו מכוסה בכוויות ורק כפות רגליו שרדו את ההצתה שהפכה לזעקה. מחוץ למחלקה ישבו בני משפחתו של סעידיאן. חלקם התפללו, אחרים שתקו והמתינו.
על אף התקווה של בני המשפחה, בבית החולים עדכנו כי מצבו של סעידיאן, למרבה הצער, עדיין אנוש. "מצבו של המטופל כרגע ממשיך להיות מאוד מאוד קשה", עדכן ד"ר מוטי חרץ, האחראי על יחידת הכוויות בשיבא. "סיימנו למעשה את השלב הראשון של הטיפול שבו אנחנו נתנו את החייאת הנוזלים ואת הטיפול הראשוני. הוא עבר עד עכשיו כמה פרוצדורות רפואיות כירורגיות בניסיון לטפל בכוויות".
עוד אמר ד"ר חרץ: "השלמנו טיפול כוויות נוסף עם עוד התערבות כירורגית כדי לנסות ולהמשיך לעזור ולטפל בכוויות. הוא זקוק לתמיכה רפואית משמעותית כדי שיצליח להחזיק מעמד, ואנחנו ממשיכים בטיפול המיטבי כמו שאנחנו יודעים לעשות ולתת 110 אחוז מכל מה שאפשר כדי להמשיך ולתת את כל הטיפול שהוא יצטרך". לגבי המשך הטיפול בסעידיאן, מוסיף ד"ר חרץ כי "מדובר במצב שהוא באמת משמעותי וקריטי. אנחנו למעשה מגיבים בכל רגע ורגע עם התרופות ועם הטיפול הנכון למצב שלו - והצפי הוא מבחינתנו להמשיך ולהצליח לתת את המענה לכל הבעיות הרפואיות שעולות כל שעה ושעה".
פורסם לראשונה: 22:37, 14.04.21