מתי לאחרונה דובר על שותפות בתחום המדיני וביחסי החוץ בין שלוש הדתות המונותאיסטיות? המדינה היחידה שעשתה צעדים חלוציים בתחום זה בשנים האחרונות היא איחוד האמירויות. פעולתה הושפעה כנראה ממסמך האחווה האנושית, שעליו חתמו בפברואר 2019 הפוסק המרכזי שייח אל-אזהר והאפיפיור פרנציסקוס, ומכינון אמנת האחווה האנושית ב-2019 על ידי הפורום לקידום השלום בארצות האסלאם, שבראשו עומד השייח עבדאללה בן ביה – שתי הצהרות שמקורן באבו דאבי.
שאלת בני אברהם, שהוא אבי הנביאים בשלוש הדתות, הייתה במקורה שאלה תאולוגית טהורה. חוגים ישועיים ופרנציסקניים קתוליים דנו בה בשנות ה-50, ובין העוסקים בה היו אנשי דת צרפתים, איטלקים, שוויצרים ואף לבנונים. קולות אלו הדהדו בוועידת הוותיקן השנייה (1962–1965), שהמסמך המסכם שלה קבע כי יהודים ומוסלמים שותפים לגאולה בשל השותפות המונותאיסטית ביניהם והשליחות האוניברסלית של אברהם, הניכרת בתנ"ך ובקוראן. זהו המכנה המשותף הגדול שעליו נשענו כל הקריאות לדיאלוג מאז שנות ה-60.
הקרבה בין המוסלמים ליהודים עולה באופן מובהק במקורות של שתי הדתות. שתיהן מגיעות בשורשיהן אל אברהם דרך יצחק וישמעאל, האב הקדמון של הנביא מוחמד, ושתיהן קוראות למונותיאיזם. אבל המחלוקת הראשונה לגבי הזיקה לאברהם לא הייתה עם היהדות אלא עם הנצרות. המוסלמים ראו עצמם כענף בעץ המשפחה של אברהם. על פי המסורת, אפילו הכעבה במכה נבנתה על ידי אברהם ובנו ישמעאל.
למעשה, בשורתו של הנביא מוחמד הייתה בגדר איום על היהודים, מכיוון שהם ראו עצמם כיורשים הבלעדיים של אברהם בדת ובארץ גם יחד, אך מול הנוצרים המחלוקת הייתה אחרת לחלוטין ונסובה סביב מעמדו של אברהם.
אל האופק המאחד הזה רצה נשיא מצרים אנואר סאדאת לפנות כשביקש להפגיש את שלוש הדתות בסיני ולדון, בדרכו של אברהם, בשלום
הדמות המרכזית בנצרות היא ישוע, ודרכו מוסבר קיומו של העולם כולו; אברהם, כמו שאר הנביאים, נחשב למבשר על בואו של ישוע. לשיטתה של הנצרות, אם אתה באמת "אברהמי" עליך להאמין – בדיוק כמו אברהם – באלוהות של ישוע. מבחינה זו, הנצרות הקתולית הביאה לפריצת דרך בהתייחסותה אל אברהם כאל גורם מאחד בין שלוש הדתות, מבחינת ישועה וגם מבחינה מוסרית.
אל האופק המאחד הזה רצה נשיא מצרים אנואר סאדאת לפנות כשביקש להפגיש את שלוש הדתות בסיני ולדון, בדרכו של אברהם, בשלום. דיפלומטיה רוחנית או דתית אמנם הייתה בשימוש נרחב אחרי 2001, אבל היא הייתה אפולוגטית, מותנית ואולי מדירה, ולא אופיינה ברוח האיחוד וההכרה ההדדית. אך כעת, הדיפלומטיה האברהמית של האפיפיור פרנציסקוס מתמקדת בערכי דרכו של אברהם – סובלנות, חמלה, אחווה, צדק ושלום, ערכים המשותפים גם לדתות אחרות כגון בודהיזם והינדואיזם.
מה שהיה נכון בעבר, ואינו נכון היום, הוא לראות בשותפות הזאת שיח קולוניאלי. היסטורית, היחסים בין המוסלמים לנוצרים היו עכורים – המוסלמים סבלו במשך דורות מהדרה על ידי הנצרות הדומיננטית מאוד. בשנות הקולוניאליזם המצב החמיר עוד יותר בגלל עלייתם של זרמים קיצוניים וטרוריסטיים. מתוך כך נוצר מפגש טראומטי בין המערב הנוצרי לעולם המוסלמי.
אבל כבני אדם וכבני דת אוניברסלית עלינו לגלות עניין בהכרה ההדדית שמקדם האפיפיור פרנציסקוס. מאחר שדתנו היא חלק מכבודנו ומאנושיותנו, עלינו לתמוך בהשתלבות של מוסלמים בארגונים דתיים ואזרחיים בולטים ובגופים פוליטיים בעלי השפעה.
אני חולק על הטענה שלפיה הדיפלומטיה הרוחנית היא סוג חדש של קולוניאליזם. אל לנו לחשוש מהעולם ואל לנו לאיים עליו. אם ברצוננו להיות חלק מהעולם בהווה ובעתיד, עלינו להושיט ידנו למחוות השותפות הזאת.
- רדואן א-סייד הוא פובליציסט, אקדמאי ופוליטיקאי לבנוני. המאמר המלא התפרסם ביומון הסעודי "א-שרק אל-אווסט" הרואה אור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות אופק לתקשורת הערבית – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: צאלח עלי סואעד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
