בכל פעם שנפתחת שנת לימודים יש התרגשות גדולה באוויר הארץ. אפילו הקורונה לא תעצור את אינסוף הדברים הקורים היום לראשונה; תלמידים שיחלו לימודים בכיתה א', אחרים שיגלו את חטיבות הביניים, ושמיניסטים שכבר רואים את האור בקצה המנהרה. אווירה שיש לה לחן מרגש של יוני רכטר ומילים של עלי מוהר על "איך עוד שנה פה נפתחת, כמו כל שנה, בסתיו, איך בן הולך לו לבד ואב בעקבותיו".
מאז ומעולם עוסקים אנשי חינוך בשאלת מטרת הלימודים של התלמידים הללו, בעוד שרבים מדברים על ההכנה לתחרות בשוק הגלובאלי, לצד ההכנה לחיים במדינה בה מתגוררים. שעות רבות של מקצועות ליבה, ניסיונות אינסופיים ליצור פתרונות יצירתיים כשמורים מוסמכים לא מתגוררים באזור בתי הספר, ושיחות פילוסופיות ופרקטיות על "שוויון הזדמנויות בחינוך" ללא קשר לרקע הכלכלי של משפחות התלמידים, המגזר אליו הם משתייכים או מיקומם הגיאוגרפי.
מרדף אחר ציונים גבוהים, קידוש מבחנים השוואתיים וניסיונות שנויים במחלוקת להשוות בין ציוני תלמידים בציריך לבין ציוני התלמידים בשדרות באמצעות מבחני ה-OECD.
השיח האינטנסיבי הזה התנגש חזיתית עם נגיף חוצה גבולות, נגיף שסגר באופן חלקי את בתי הספר, ומחייב את ראשי המערכת לחשב מסלול מחדש. מכאן, שבמקום לעסוק רק באתגרי הקורונה הלוגיסטיים, יש מקום לזרקור גדול על יתרונותיה וברכותיה.
שנת הלימודים תשפ"א נפתחת בהבנה שהפעם לא חשוב לסיים את חומר הלימודים כפי שחשוב לעסוק בחינוך לשמו ולא לשם הציון. הציונים לא משנים השנה. המיצב לא חשוב השנה. השנה חשוב לעסוק בנפש התלמיד, בהתמודדות עם בדידות ובשיח מתמיד בין הורי התלמיד למורה שלו. השנה חשוב יותר להיערך לשעות חינוך - הרבה יותר משעות ההכנה למבחני הבגרות. השנה חשוב ללמד תלמידים לשאול את הסובבים אותם לשלומם, ולהתכונן לכך שגם המבוגרים מחפשים לעיתים כלים בכדי להתמודד עם חוסר הודאות שהחיים מזמנים.
השנה חשוב לשאול האם מטרות מערכת החינוך כפי שהכרנו אותן עדיין רלוונטיות, ולהפנים כי לעצם הטלת הספק יש משמעות אדירה שיכולה לעצב מחדש עולמות שלמים.
השנה חשוב להקשיב למחנכים, ולזהות את שברי המאמץ שלהם כסוחבי האלונקות. מחנכים שהצליחו לעצב את תפיסת תלמידיהם כי תפקידו של משבר הוא ללמד אותנו שיעור בחיים. מחנכים שגדולתם באה לידי ביטוי כשהם מבקשים מתלמידיהם לשאול את עצמם מה הם עומדים ללמוד בזכות הקורונה, ולא רק מה הם מפסידים.
המערכת תשיג את מטרותיה בזכות המורים המרכיבים אותה, ועל כן הן והם צריכים לקבל את מלוא הגיבוי מן הציבור. הציבור צריך להתעניין בעבודת המורים להעביר מסר ברור של תמיכה בשעה בה מחד כה מאתגר, ומאידך כה משמעותי. בעידן שבו כל סוגי הבתים נסגרו: בתי ספר, בתי תפילה, בתי עסק ועוד נצטרך לשאוב כוחות והשראה מאנשים ולא ממקומות, ועל כן זוהי שעתה היפה של הבוחרים במקצוע ובדרך החינוך.
מן המורים נמשיך לבקש שישאלו את ילדינו - האם יש סיכוי שנצא מזה טובים יותר? על מה התלמידים מודים עכשיו שלא היו מודעים לו קודם לכן? כיצד הם מתכוונים לשמור על עצמם בתקופות סגר, וכיצד הם מבטאים את אהבתם לאלו שמסביבם?
ולבסוף, האם אנחנו יכולים להיות הכי טובים שאפשר, כשאחרים מסביבנו לא בהכרח במיטבם?
יש כאן הזדמנות לתלמידים לקבל כלים לחיים, הזדמנות למורים להוביל תהליכים משמעותיים שאין כמותם, והזדמנות לחברה הישראלית להעצים את מעמד המורה ולא לרמוס אותו.
הקורונה מביאה איתם קשיים קיומיים אמיתיים, אך בשעה של חושך גדול ישנה הזדמנות לגרש את החושך עם אור גדול מאי פעם. עכשיו רק נותר להכין את הפנסים.
אלון פוטרמן, מנכ"ל תלמ"א ומחבר הספר "מכל מלמדי"
