במשך שנים צפה מוראט בלהט"בים שנרדפו במזרח התיכון מוצאים מקלט בשכונה הקוסמופוליטית שלו באיסטנבול. אולם כיום, בצל העוינות הגוברת של הממשלה ודברי השטנה שהשמיע נגד חברי הקהילה הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, לטורקי הצעיר יש משאלה אחת: לעזוב. "בעבר היה מגיע גל של שנאה ואז זה היה נרגע", אמר המהנדס ההומוסקסואל בן ה-30. "עכשיו זה נמשך כבר חודשים, זה הפך לצונאמי".
מציוצים מסיתים של שרי ממשלה, דרך צנזור דמויות של גייז בטלוויזיה ועד חרמות בהובלת אמצעי התקשורת על מותגים ידידותיים לקהילה – העוינות בטורקיה ללהט"ב חונקת את תחושת החופש שממנה נהנו שנים ארוכות. העוינות הזו פוגעת כעת אנושות בתדמית שהייתה לטורקיה, כנווה מדבר של סובלנות יחסית עבורם בעולם המוסלמי.
ארגוני להט"ב מקומיים מאשימים את ארדואן בכך שהוא תוקף את בני הקהילה מתוך ניסיון להסיט את תשומת הלב של תומכיו מהקשיים הכלכליים שעמם מתמודדת ארצו. בין אם טענותיהם נכונות או לא, הסיבה המיידית שהפכה את הקהילה ליעדו של השלטון הייתה מחאת הסטודנטים שמתחוללת בשבועות האחרונים נגד ארדואן.
באחת ההפגנות תלו המפגינים כרזה של הכעבה במכה, האתר הקדוש ביותר למוסלמים, כשלצדה דגלי גאווה. מאז ניפקו גורמים בכירים במוסדות השלטון הצהרות שבהן הגדירו להט"בים "סוטים" ו"פריקים", וארדואן עצמו טען בתחילת החודש כי אורח החיים הלהט"בי מנוגד לערכיה של טורקיה: "להט"ב – אין דבר כזה", הצהיר הנשיא. "המדינה הזאת מוסרית, והיא תצעד לעתיד עם הערכים האלה". בנאום לתומכות שלו הוא אמר להן לא להקשיב "ללסביות האלה".
משחק מסוכן
קן קנדאן, יוצר סרטים דוקומנטריים ופרופסור באוניברסיטת בואזיצ'י היוקרתית באיסטנבול, טוען שמדובר בקמפיין שנאה שמטרתו להסיט את תשומת הלב ממחאת הסטודנטים שמטלטלת, גם אם במעט, את שלטונו בן 18 השנים של ארדואן. המוסד שבו מלמד קנדאן עומד בלב המחאה, שפרצה לאחר שארדואן מינה לרקטור שם מקורב ממפלגת השלטון האיסלאמיסטית שלו.
כרזת הכעבה לצד דגלי הגאווה גרמה לרשויות לסגור את התא הגאה באוניברסיטה, שבו שימש קנדאן כיועץ מטעם צוות המוסד. "זה משחק מסוכן מאוד, בגלל שנאום של שנאה מוביל לפשעי שנאה", הוא מזהיר.
אלז אדה ינר, פעיל בארגון הלהט"ב Lambda Istanbul שמזדהה כא-בינארי, אומר כי כבר אינו חש בטוח ללכת ברחובות: "אנשים לא מסתכלים עלינו יותר כשונים או כמקוריים, אלא כבוגדים באומה. אלו שמבצעים פשעים נגד להט"בים יכולים לספר לעצמם שהרשויות עומדות לצדם".
הומוסקסואליות לא אסורה על פי חוק בטורקיה, אולם הומופוביה היא תופעה נפוצה במדינה. אף שאין נתונים רשמיים, טורקיה הידרדרה משמעותית בדירוג המדינות השומרות על זכויות להט"ב, שאותו מפרסם איגוד הלהט"ב הבינלאומי (ILGA). בשנה שעברה דורגה טורקיה במקום ה-48 מתוך 49 המדינות שנכללו בדירוג באזור אירו-אסיה. Kaos GL, אחד מארגוני הלהט"ב הוותיקים ביותר בטורקיה, דיווח כי על סמך פרסומים בתקשורת בשנה שעברה היו יותר מ-2,000 מקרים של אפליה נגד בני הקהילה, זינוק של 40% לעומת 2019.
עוד לפני הסערה שחוללה הכרזה שבה שולבה הכעבה לצד דגל גאווה, כבר זמן מה שהקהילה הלהט"בית בטורקיה חשה שהיא נתונה תחת מצור. בשנה שעברה, למשל, נטפליקס ביטלה הפקה של סדרה טורקית ובה דמות גאה, לאחר שלא הצליחה לזכות באישור הממשלה לצילום הסדרה.
ביוני, כלי תקשורת טורקיים הובילו קמפיין חרם נגד חברת מוצרי הספורט הצרפתית דקטלון, לאחר שזו הביעה סולידריות עם קהילת הלהט"ב. חודשיים לפני כן ארדואן יצא להגנתו של בכיר במשרד לענייני דת שקישר בין הומוסקסואליות להפצת מחלות, על רקע מגפת הקורונה. "מה שהוא אמר היה לגמרי נכון", אמר אז ארדואן.
עשרות שנים אחורה
חלק מחברי הקהילה סבורים שהמתקפות נגדם נובעות מההתקדמות שהשיגה התנועה למען זכויותיהם בשנים האחרונות, שבהן הפכו דגלי הגאווה לנפוצים יותר בהפגנות בטורקיה. איילם צ'גדה, סוציולוג המתמחה בסוגיות הנוגעות ללהט"ב בטורקיה, אומר כי הממשלה "מנסה לפגוע בקבלה החברתית ההולכת וגדלה של להט"בים ולהשמיץ אותם".
כבר ב-2014 אסרה ממשלתו של ארדואן קיום אירועי גאווה באיסטנבול, לאחר שבעיר נערך מצעד גאווה ענק שבו השתתפו 100,000 איש. "הממשלה מנסה לגרום לנו להיעלם מהמרחב הציבורי", אומר ינר מארגון Lambda Istanbul. "הם מנסים לחסל את הקיום החברתי שלנו".
מוראט, מצדו, אומר כי הוא חושש במיוחד מחוקים שיאסרו אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים. "התקדמנו כל כך הרבה", הוא אומר, ומכבה את הסיגריה שלו. "אנחנו חוזרים אחורה עשרות שנים".