"ההיסטוריה חוזרת על עצמה. קודם כטרגדיה ואחר כך כפארסה", קבע הפילוסוף קרל מרקס ונראה כי אמירתו הולכת ומשתקפת הלכה למעשה ברשות הפלסטינית. חרף כל האזהרות, ניסיון העבר והדגלים האדומים, פתח מגיע ל"מאני טיים" של הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית שבור לרסיסי סיעות, מפוצל ומסוכסך ואילו חמאס ניצב שם כאשר הוא מאורגן למופת, מאוחד ומלוכד. מי אמר שאי אפשר לחיות בשנת 2021 ולהרגיש כאילו מכונת זמן שלחה אותנו לימי הבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006?
הבחירות לפרלמנט הפלסטיני: מי נגד מי
(צילום: משי בן עמי)
36 סיעות פלסטיניות נרשמו בוועדת הבחירות המרכזית עד אתמול בחצות – מועד סגירת ההרשמה. בזמן שחמאס רשם סיעה אחת, פתח התפצל לשלוש סיעות יריבות ומסוכסכות: הסיעה הרשמית של הארגון, סיעתו של בכיר הארגון (עדיין) מרואן ברגותי שחבר לבכיר הארגון (שכבר הודח) נאסר אל-קידווה, וסיעתו של בכיר פתח לשעבר ויריבו המושבע של אבו מאזן, מוחמד דחלאן.
דמות נוספת שהגישה סיעה הוא ראש הממשלה לשעבר סלאם פיאד (אינו נמנה עם פתח) שבונה גם הוא על בסיס הבוחרים הפוטנציאלי של הארגון. ברגותי ודחלאן לא מתמודדים בעצמם בבחירות לפרלמנט, אך הם הרכיבו את הסיעות שלהם ושמו בהן את אנשיהם.
כעת, עם סיום ההליך הטכני, נדרשת ועדת הבחירות לאשר או לפסול את הסיעות שנרשמו אם הן אינן עומדות בתנאים או הציבו מועמדים שאינם עומדים בתנאים. אותם תנאים, באופן צפוי, נזילים מאוד ונתונים לפרשנויות, כך שתמיד אפשר יהיה לפסול סיעה שאינה מתאימה לרוח המפקד.
היה וכל הסיעות שהוזכרו לעיל יאושרו, הרי שניתן להעריך שחמאס השיג תנאי פתיחה אידיאליים לניצחון בבחירות לפרלמנט ולהשגת רוב המושבים בו בדומה לשנת 2006.
כל מי שרגיש לנעשה בשטח מבין שאבו מאזן נמצא בבעיה. דחלאן צובר כוח ברצועת עזה באמצעות עשרות אלפי חיסוני קורונה שהכניס אליה באדיבות הפטרון שלו מהאמירויות, הוא זוכה לתמיכה מסורתית במחנות הפליטים בגדה וגם בעוטף ירושלים.
ברגותי זוכה באופן קבוע לתמיכה ציבורית מסיבית בסקרי דעת הקהל הפלסטינים ויש לו אינטרס נוסף: הצלחה של סיעתו בבחירות לפרלמנט תייצר עבורו את המקפצה הראויה לחלומו האמיתי – התמודדות על הנשיאות הפלסטינית.
ואילו לפיאד יש בסיסי תמיכה בשכם ובטול כרם. גורמים פלסטינים זוכרים לו חסד נעורים על המהלך שהוביל לבניית המוסדות המדינתיים ברשות הפלסטינית בתחילת העשור הקודם. פיאד גם נתפס כאדם שלא דבקה בו שחיתות.
ואם זה לא מספיק, אז מגיע חמאס שמסתער על המטרה כשהוא מציג חזית אחידה. חמאס מנצל כמה משתנים לטובתו. בארגון שריינו שליש מהרשימה לפרלמנט עבור נשים. בנוסף החל לאחרונה קמפיין שנשאר מתחת לרדאר ומטרתו להביא כמות גדולה של נשים לקלפיות כדי לנצל את כוחן האלקטורלי. מבצע הבאת נשים בעלות זכות הצבעה לקלפי כבר החל והוא מנוהל ברשימות שמיות מסודרות במחוזות שונים.
לחמאס יש יכולת נוספת שאין לפתח והיא הנעת התומכים ווידוא שהם מממשים את זכות ההצבעה שלהם. כך לדוגמה, ביום הבחירות מתכנן חמאס לדאוג שכל המתפללים שמתכנסים במסגדים (אנשים דתיים הם בדרך כלל בעלי זיקה ואהדה טבעית לחמאס) ימשיכו בסיום התפילות ישירות לקלפיות כדי להצביע לארגון.
הבחירות לפרלמנט הפלסטיני יתקיימו מיד עם סיומו של חודש הרמדאן, חודש שמאופיין בהתקרבות לדת ובהגעה למסגדים של קבוצות אוכלוסייה שאינן מתפללות בשגרה. העובדה הזאת תיצור הזדמנות לחמאס להטעין את המתפללים במסריו ולהשיג את תמיכתם בו בדיוק בתזמון הנכון.
מי שמזהים את הסכנה הקרבה הם ראשי התנזים של פתח, אנשי השטח האמיתיים של הארגון שפזורים במחוזות השונים. לאחרונה הם שלחו לאבו מאזן איגרת רשמית שבה הם מזהירים מפני הפסד של פתח בבחירות. לפיכך הם המליצו באיגרת לעצור את התהליך. האיגרת הגיעה לאבו מאזן, הוא קרא אותה אך עד כה בחר להתעלם ולא לענות להם.
ישראל לא תקבל ניצחון של חמאס
ולמרות כל הדגלים האדומים הללו, אבו מאזן עושה רושם כמי שדוהר בעיניים פקוחות להתנגשות בקיר בטון. מקורות פלסטינים סבורים כי מה שמניע אותו זו המורשת האישית שלו. אבו מאזן בן 85, הוא נמצא בסוף דרכו. הפיצולים בין פתח לחמאס ובין עזה לגדה התרחשו במשמרת שלו. אותם מקורות מעריכים כי הוא רוצה להיזכר כמי שגם הביא לאיחוד מחדש.
ישנם שלושה אנשים עיקריים שלוחשים על אוזנו של אבו מאזן. חוסיין א-שייח, מאג'ד פרג' וג'יבריל רג'וב. מקורות בכירים סיפרו לי כי א-שייח ופרג' מטילים ספק ביכולת של פתח לנצח אך הם חוששים להציב מראה מול אבו מאזן ולומר לו את דעתם האמיתית. רג'וב מצידו מונע על ידי מטרה אחת והיא להיות היורש של אבו מאזן ולכן הוא דוחף לקיומן של הבחירות כשהוא מסתמך על קשריו עם חמאס ויכולתו להגיע עימם להסכמות ביום שבו הוא מקווה שיישב על כסאו של אבו מאזן.
גם בישראל מוטרדים מאוד מקיום הבחירות בתנאים הנוכחיים. עדות לכך ניתן למצוא בסיפור הבא: בימים הקרובים עומד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, לסיים את תפקידו ולפרוש מצה"ל. רגע לפני שהוא מסיים, נפגש אבו רוקון עם מספר לא קטן של שגרירים זרים והזהיר אותם מפני ניצחון של חמאס בבחירות. אבו רוקון הבהיר כי אם אכן כך יקרה – ישראל לא תקבל זאת ותנתק את יחסיה עם הרשות הפלסטינית כפי שקרה בפעם הקודמת.
האם המסר נקלט בוושינגטון ובבירות האיחוד האירופי? לא ברור.
ישנן דרכים לעצור את הרכבת. ברצותה, ארצות הברית יכולה להפעיל את כובד משקלה על אבו מאזן וללחוץ עליו לעצור. אבו מאזן עצמו יכול להתלות על תירוצים שונים לדחייה או ביטול של הבחירות. הוא יכול לטעון שללא הסכמה ישראלית (שגם לא תגיע) לקיים את הבחירות במזרח ירושלים – הוא מבטל אותן. הוא יכול להסביר שלאור התחלואה הגבוהה בקורונה בגדה וברצועה ובאין חיסונים – צריך לדחות את הבחירות עד להשגת שליטה על הנגיף.
בינתיים כבר צצו להן לאחרונה הפגנות ברמאללה שקוראות שלא לקיים את הבחירות ללא השתתפות של מזרח ירושלים בהן. ובאשר לישראל – היא יכולה לשבש את הבחירות באמצעות מניעת תנועה על הצירים בין האזורים השונים, היא יכולה לאסור כניסה של משקיפים זרים. ויש גם אפשרות נוספת שמסתמכת על שיטת הגזרים והיא להעניק לאבו מאזן מחווה מדינית בתמורה לעצירת הבחירות.
ובכל מקרה כדאי שבירושלים יתכוננו לאפשרות שהראיס יתעקש ללכת עד הסוף ושחמאס ייצא עם ידו על העליונה. ניצחון כזה עלול שלא להתקבל גם בתוך החברה הפלסטינית עצמה ולהביא לערעור היציבות בגדה המערבית וברצועת עזה. ובזירה הפלסטינית יש כלל ידוע: אש פנימית נוטה בדרך כלל להסיט את עצמה החוצה אל עבר ישראל.
