נפסיק כולנו את מחול השדים של "הם" ו"אנחנו" בעניין הקורונה, שההתלהמות ברשתות החברתיות יוצקת עליו דלק, ומה לעשות, על המנהיגים החרדיים היא ממש לא משפיעה. האדמו"ר מבעלז והאדמו"ר מוויז'ניץ, כמו הרב חיים קנייבסקי, לא מתרגשים מפייסבוק או טוויטר. אף אחד מהם לא טייל אי-פעם ברשת חברתית ולא ייתן לטוקבקיסטים להשפיע על השקפת עולמו. בניגוד למנכ"לי חברות בינלאומיות וישראליות גדולות, או לראשי מדינות, יש מנהיגים שלא מפחדים ממארק צוקרברג.
רובו המכריע של הציבור החרדי התפלל ביום כיפור במניינים שלא חווה: בחצרות, במבואות בניינים, בבתי כנסת מדוללים עד דמעות ולבד בבית. ולמרות זאת הוא שוב מוצא את עצמו מככב כשעיר לעזאזל של הקורונה. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שכיסים גדלים והולכים דווקא בקרב הצעירים איבדו משמעותית את אימת הקורונה בהשוואה לסגר הראשון. וקולות לא מעטים, גם במיינסטרים ולא רק בשוליים הסהרוריים, נשמעים כחסידים נלהבים של פרופ' יורם לס. ויותר ויותר אנשים במגזר משוכנעים שכאשר מדובר בציבור החרדי, הקורונה מקבלת מוטציה המיועדת להפחידו, כשבפועל מדובר במלחמת דת ולא במלחמה להצלת חיים.
דעות שונות להתמודדות עם המגפה. אך בעוד שמנהיגי מפלגות חילוניות, אנשי עסקים ומסעדנים קראו בגלוי להפר סגר וקיבלו במה, איש לא שמע את הסבריהם הרשמיים והמנומקים של המנהיגים הרוחניים במגזר החרדי, מדוע החליטו להורות כך או אחרת. איך זה כשמדובר במגזר קורסים כללי אתיקה עיתונאית בסיסית? האם זה קורה כי מחול עוועים סביב חרדים סורחים ופוטוגניים מניב רייטינג וקולות בקלפי? וכך הולך לאיבוד האינטרס המשותף לכולנו להבין לעומק מה קורה במגזר שאמון על "ונשמרתם לנפשותיכם".
הטיפול במגזר הינו סימפוניה מדכאת רצופת בורות, שגיאות וטעויות. כבר ביולי הוזהרו כאן הגורמים הרלבנטיים שיש לחפש פתרונות דחופים וראויים לתפילות הימים הנוראים. בפועל אושרו התקציב והמתווה ליום כיפורים ביום חמישי האחרון. מאוחר מדי. כל מה שפורסם עד אז היה בבחינת חידון בלתי אפשרי. חסידות גור, שהשקיעה מיליונים במתווה להכנת בית מדרש שגודלו כמו הקניון הגדול ביותר בארץ, 36 אלף מ"ר, לקיבולת של 2,000 איש, חלקם הגדול ישבו ב"מאסר" מרצון במשך שבועיים כדי להיכלל בתפילות - הוכתה, כשמספר נשאי הנגיף התחמקו פנימה והדביקו מאות. מישהו חושב שידו של האדמו"ר, שגם בני משפחתו חלו בקורונה, הייתה באישור לכניסתם?
עשרות אלפי בחורי ישיבות, בגילאי 22-17, היו מנותקים ממשפחותיהם בקפסולות במשך שישה שבועות, כדי שיוכלו ללמוד במהלך זמן זה בישיבה. אז נכון שחלק קטן מהם הסתובב בחוץ והדביק, חוכמולוגים אחרים חשבו שהם ימציאו את הדבקת העדר. על איזה גריל צריך לסובב את כל עולם הישיבות בישראל? "אנחנו נהיה תמיד גם השעיר לעזאזל וגם התרנגול לכפרות", חושבים במגזר. מצד שני, אין ספק שתחושת הנרדפות במגזר החרדי מוגזמת. שני הצדדים מצויים בהיסטריה, כל אחד וגילוייה. אבל בהיסטריה לא מנצחים מגפה.
מה עושים? נקווה שלא מאוחר מדי, לנסות צריך. להקים מחדש חיבור בין פנייה ראויה גם למנהיגי הציבור החרדי וגם לתקשר עם הציבור עצמו. ביום חמישי האחרון הגיעו פרופ' רן בליצר, האלוף רוני נומה ופרופ' איתמר גרוטו לרב גרשון אדלשטיין, ראש ישיבת פוניבז', עם נתוני המחלה במגזר. המפגש הוליד איגרת בלתי משתמעת לשתי פנים שאף הוחרפה בערב החג - קריאה למבוגרים ולנמנים עם קבוצות הסיכון להישאר בבית. זה השפיע, אם כי הגיע מאוחר מדי. רבים לא ידעו על קיום ההנחיות.
דברים שאמר פרופ' אליהו סורקין, בסרטון מדויק ומטלטל, הם בעלי אפקט אדיר כרגע. סורקין, ראש מחלקת טיפול נמרץ ב"מעייני הישועה", שיחרר נתונים שלפיהם 40% מהחולים הקשים מאוד בבית החולים הם בגילאי 50-19.
זו הדרך: נתונים מדויקים, ראשית למנהיגים. כמה חרדים מאושפזים היום? כמה במצב קשה? כמה נדבקו בבתי כנסת? אל תכתיבו. הכוחניות מזיקה ומיותרת. יש לקבץ נתונים ולהגיע לקהל הליבה, שלא חשוף לרשתות החברתיות. אל תיצמדו לכללים שמתאימים למגזר הכללי. הנגישו בדיקות. מתחם בדיקות אחד בשכונה טוב לסרטונים אבל מהווה מרשם להידבקות.
תוך 24 שעות, בלי גמגומים, חובה לייצר פתרון לשדה המוקשים הבא – שמחת תורה. במצב הקיים חלק לא קטן מהציבור החרדי יהיה משוכנע שצמצום שמחת תורה נועד לפגוע בחיבורו לתורה.
אם הטיפול התקשורתי והניהולי במגזר ימשיך להיות עתיר דיאלוגים של חרשים ושלומיאליות, על פי מודל אומן ונשיא אוקראינה ועד יום כיפור, צפו בשמחת תורה לעלייה נוספת במספרם של הלא מאמינים בסכנות הקורונה. אחרי סוכות מתחילה עונת החתונות, שלא לדבר על תחילת "זמן החורף", חידוש הלימודים בישיבות, שיהפוך לקרב החדש.
- שושנה חן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
