גרמנייה בת 95, ששימשה במהלך השואה כמזכירתו של מפקד מחנה הריכוז הנאצי שטוטהוף – בו נרצחו יותר מ-60 אלף בני אדם, רבים מהם יהודים – הואשמה אתמול (יום ו') על ידי התביעה בארצה במעורבות בכ-10,000 מקרי רצח.
מדובר באחד האישומים הבודדים בשנים האחרונות נגד נשים שהיו מעורבות בזוועות הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. האישה, שזוהתה בדיווחים בתקשורת הגרמנית כאימגרד פ', חיה כיום בבית אבות צפונית לעיר המבורג.
התביעה בגרמניה מסרה כי היא מואשמת בסיוע לאלו שהיו אחראים לרצח השיטתי של אסירים יהודים, פולנים וסובייטים במחנה שטוטהוף שליד העיר גדנסק בפולין – מתוקף תפקידה כמזכירתו וקצרניתו של מפקד המחנה, קצין ה-SS פאול ורנר הופה.
לפי התביעה היא שימשה כמזכירתו מיוני 1943 עד אפריל 1945. היא הייתה אז בת 21, ולכן לפי התביעה היא נחשבה לקטינה בעת ביצוע המעשים ותעמוד לדין בבית משפט לבני נוער – חרף גילה המבוגר כיום.
בכתב האישום מיוחסות לה גם עבירות של מעורבות בניסיונות רצח. "לאור העובדה שחלק מהאסירים שרדו את השהות במחנה למרות התנאים העוינים, ההתייחסות המשפטית לחלק מהמעשים צריכה להיות ניסיון רצח", כתבו התובעים, מהעיר יצהו שבצפון גרמניה.
דובר מטעם התביעה סיפר לסוכנות הידיעות AFP כי להגשת האישום קדמה חקירה "נרחבת מאוד", שכללה גם ראיונות עם כמה ניצולים ששרדו את המחנה וחיים כיום בישראל ובארה"ב. במסגרת החקירה התבקשו היסטוריונים להעריך את היקף התפקיד שלה כמזכירה, על מנת לקבוע אם הייתה לה אחריות למעשי הרצח.
תאגיד השידור הציבורי בגרמניה, NDR, ראיין בעבר את אימגרד, וזו הודתה בפניו שהיא עבדה כמזכירתו של הופה, אולם היא טענה כי כף רגלה מעולם לא דרכה במחנה וכי היא לא ידעה על הטבח שמתרחש שם.
הופה עצמו הורשע בסיוע לרצח וב-1957 נגזרו עליו תשע שנות מאסר. הוא מת חופשי ב-1974. ב-NDR ציינו כי כבר ב-1954 העידה אימגרד לקראת משפטו של הופה, ואמרה אז שכל ההתכתבויות שלו עם בכיריו ב-SS עברו דרך שולחנה, וכי הוא הכתיב דרכה את מכתביו באופן יום-יומי.
אימגרד סיפרה בעדותה אז כי לא ידעה שהאסירים במחנה מוצאים להורג בתאי גזים, אך אמרה כי באותה עת היא ידעה שהופה הורה להוציא להורג אסירים, כשלטענתה חשבה שמדובר בעונש על עבירות כלשהן שביצעו.
התיק נגד המזכירה לשעבר מבוסס על תקדים משפטי בגרמניה מלפני כעשור, שבו נקבע כי כל אדם שסייע לפעילות במחנות הריכוז וההשמדה הנאציים נושא באחריות למעורבות במעשי הרצח המזוויעים שבוצעו בהם – גם אם אין ראיות להשתתפות שלו במעשה ספציפי. מאז מנהלת התביעה בגרמניה מרוץ נגד הזמן כדי להספיק להגיש כתבי אישום נגד אותם מעורבים שהולכים ומזדקנים.
מחנה הריכוז שטוטהוף הוקם על ידי הנאצים ב-1939, תחילה כדי לרכז בו אסירים פולנים מדנציג הסמוכה (כיום גדנסק), יהודים ולא-יהודים. מ-1940 הוא הפך למחנה עבודה בכפייה לאסירים, בעיקר פולנים וסובייטים. בשנת 1944 עשרות אלפי יהודים מגטאות במדינות בלטיות ומאושוויץ נשלחו לשם, לצד אלפי פולנים שנשלחו למחנה כחלק מדיכוי מרד ורשה. לשטוטהוף נשלחו גם אסירים פוליטיים, עדי יהוה וכאלו שנחשדו בהיותם הומוסקסואלים.
יותר מ-60 אלף בני אדם נרצחו במחנה, בין אם בתאי גזים או בהזרקת חומרים רעילים כמו בנזין ישירות לתוך לבם. חלק מהאסירים הורעבו או נורו למוות, ואחרים אולצו לעמוד עירומים בקור עז עד שקפאו למוות.
בשנה שעברה גזר בית משפט בהמבורג שתי שנות מאסר על תנאי על ברונו דיי, שומר לשעבר במחנה שכיום הינו בן 93. הוא הורשע במעורבות ברצח ההמוני שהתחולל שם, ובמהלך משפטו התנצל על תפקידו במכונת ההשמדה הנאצית. "התמונות האכזריות והאימה רדפו אותי כל חיי", הוא העיד אז.
