הנאום של דינה זילבר, השבוע
רק לפני שבועות בודדים פורסמה ההקלטה שבה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הוא ולא אחר, אמר שדינה זילבר "תפרה אותי". אסור לשכוח. פה ושם היה נדמה שמנדלבליט ניסה לרסן אותה, אבל אף פעם לא באמת. זה לא שהיא התעללה רק בדרג הפוליטי - היא רמסה גם את מי שהפך לבוס שלה. האם השיתוק שנפל עליו לנוכח הרמיסה הזאת נובע מכך שהיא החזיקה אותו באיזשהו מקום רגיש? יום אחד עוד נדע.
זילבר לא המתינה לסיום תפקידה, בעוד שבועות לא רבים. היא תמיד הייתה שם לא כדי לחזק את אלה שיש להם ביקורת עניינית על האוליגרכיה המשפטית. היא הייתה שם תמיד, עם לשון משתלחת, כדי לחזק את חסידי ה-D9. אין איתה שום ויכוח ענייני. הלוואי שהיה. הוויכוח הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אצל זילבר מדובר בכוחניות וברמיסה ברגל גסה של הדמוקרטיה.
ויש אצלה עוד משהו, לא נדיר במיוחד: צביעות. גלגול עיניים לשמיים. משילות? אין שום בעיה. הם, הפוליטיקאים חורשי המזימות, מטיחים נגד האוליגרכיה טענות שווא. זה מה שהיא אמרה שלשום (יום א'), בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בעוד נאום משתלח שכאילו לקוח אי-שם מבית המדרש של שולי השמאל האנטי-דמוקרטי. הם, בני החושך, טענה זילבר, "מייצרים מציאות מדומיינת של פרקליטות שבתוך הפרקליטות, או של מדינת פקידים חורשי רע במסתרים". חלק מכלי התקשורת כבר הפכו אותה לאמיצה וגיבורה, כך שכדאי לעבור ממחוז הסיסמאות, ההטעיות וההזיות למישור העובדות.
כאשר שר בממשלה החליט לבטל את האפשרות לשירות לאומי בגופים כמו "אמנסטי" ו"בצלם", זילבר הייתה שם כדי להבהיר שהיא זו שתחליט. נכון שמדובר בעמותות שמשרתות את קמפיין הדמוניזציה. נכון שמדובר בהחלטה לגיטימית לחלוטין של השר, שמצויה בכל מאת האחוזים בתחום המדיניות ולא בתחום אפור כלשהו של חוסר תקינות. אבל מה כל אלה מול אחת, זילבר, שחושבת משהו אחר. היא תנווט, היא תחליט.
זילבר לא הסתירה את האידיאולוגיה האנטי-דמוקרטית שמנחה אותה. להפך, היא הצהירה עליה. לא אני טענתי שהיא רומסת את המשילות - היא עצמה הבהירה שזה הדגל שלה
כאשר תיאטרון "אל-מידאן", שזכה למימון ציבורי, החליט להעלות הצגה שמזדהה עם טרוריסט מורשע, קבעה שרת התרבות דאז, מירי רגב, שהיא לא חייבת לממן את התמיכה בטרור. הרי גם הצגה שמגלה אמפתיה לרוצח המתועב יגאל עמיר או לקודמו, ברוך גולדשטיין, לא ראויה למימון ציבורי. אין צורך להיות פרופסור למשפט חוקתי כדי להבין את הדבר הבסיסי הזה. יש צורך בשכל ישר. אבסורד כזה לא קורה בשום מקום בעולם, אבל מה לנו שכל ישר כשיש לנו את זילבר. היא שוב הופיעה במלוא הדרה כדי לבטל את ההחלטה.
זילבר לא הסתירה את האידיאולוגיה האנטי-דמוקרטית שמנחה אותה. להפך, היא הצהירה עליה: "חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה. תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי". לא אני טענתי שזילבר רומסת את המשילות - היא עצמה הבהירה שזה הדגל שלה.
ובעצם, כבר היינו בסרט הזה. כבר הייתה משנה ליועץ המשפטי שקצת ירדה מהפסים והוציאה מתחת ידה חוות דעת מוזרה ותמוהה, שלא הייתה מבוססת על שום דבר משפטי אלא רק, ואך ורק, על עמדה פוליטית. אלא שאז היה שר משפטים שידע בדיוק איך להגיב. "דעותיה הפרטיות מקלקלות את שורת ההיגיון ואת נימוקיה, שאמורים להיות משפטיים וענייניים", אמר אז השר, והמשיך: "אין אנו בצמרת משרד המשפטים מוכנים לשאת באחריות ליכולתה ולפעילותה. בנסיבות אלו שוכנענו שאין להשאיר את הגברת בתפקידה הנוכחי, ולו ליום אחד נוסף".
המשנה ליועצת המשפטית הייתה פליאה אלבק, שדעותיה הימניות שיבשו את שיקול דעתה. שר המשפטים היה אז פרופ’ דוד ליבאי. אלבק הודחה. ההבדל היחידי הוא שדעותיה של זילבר חביבות על האוליגרכיה. דעותיה של אלבק – היו חריגות.
חסידי ה-D9 מסוכנים, אבל הזילבריזם, שמספק להם את הדלק, מסוכן לא פחות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
