המפגש המרגש בנמל חיפה בין העובדת הזרה ובנה הבכור
(צילום: דוברות נמל חיפה)
14 שנה חלפו מאז פגשה ג'וזלין קורינו (51), אם לארבעה בנים, את משפחתה שנמצאת בפיליפינים. לאחר שהגיעה לישראל והחלה לעבוד כמטפלת סיעודית, היא לא טסה לארצה, ולו לביקור אחד, על מנת לפגוש את משפחתה. הבוקר (יום א') התאחדה ג'וזלין למפגש מרגש עם בנה הבכור רן (REN), כשהספינה שבה הוא עובד עגנה בנמל חיפה.
"הפעם האחרונה שראיתי את רן הייתה כשהוא היה בן 12 והיום הוא בן 26 ", סיפרה ג'וזלין בהתרגשות והתקשתה לעצור את הדמעות, דקות אחדות אחרי שהשניים נפגשו בסיוע של עובדי נמל חיפה. הבן הבכור החל לעבוד לפני כשלוש שנים כמהנדס חשמל באוניית מכולות.
לפני כחודשיים הוא הגיע לביקור בדיוק בתקופת הסגר שבה גבולות מדינת ישראל נסגרו, והתאכזב מאוד שלא הצליח לפגוש את אמו. הבוקר הוא זכה למפגש המיוחל. "בגלל הקורונה לא הצלחנו להיפגש", סיפר היום הבן, "אני לא מאמין שאנחנו נפגשים". הפגישה נערכה למרגלות האונייה בנמל חיפה, משום שעקב תקנות הקורונה אסור היה לבן לעזוב את שטח הנמל.
האם מצדה לא הצליחה להוריד את החיוך ואמרה: "אני לא מאמינה כמה שהוא גבוה. אני מאוד מתגעגעת אליו ולשאר הבנים שלי כל הזמן. עזבתי אותם כשהם היו מאוד צעירים ופספסתי את כל הילדות שלהם. עזבתי אותם כדי שאוכל להתפרנס ושלהם יהיו חיים טובים יותר. אני מעבירה להם כסף מדי חודש והוריי שומרים עליהם היטב".
"המפגש נתן לנו המון כוחות"
במשך שעתיים ישבו השניים בנמל וניסו לנצל כל רגע מהזמן שניתן להם יחד כדי להשלים פערים. "זה כמו דלק, מאוד התרגשתי לפני המפגש, לא הצלחתי להירדם מאז יום חמישי", סיפרה ג'וזלין לאחר שנאלצה להיפרד שוב מבנה. "ניסינו לא לבכות, אבל לא הצלחנו. לא ידענו מה להגיד אחד לשנייה מרוב התרגשות.
"דיברנו על המשפחה, דיברנו על הגעגועים, העלינו את המשפחה שלנו לשיחת וידאו וכולנו התרגשנו מאוד. לפני שהוא נסע, נתתי לו שרשרת וטבעת שקניתי לו למזכרת, שייזכר במפגש הזה שנתן לנו המון כוחות".
