זה לא ברור מה יהיו תוצאות הבחירות הערב (יום ג'). בהתחשב בסקרים, שמנבאים תיקו, גם יתרון של שני מנדטים לאחד הגושים ייחשב ל"מדהים" ו"מפתיע". צריך לדייק: כאשר מדברים על "גושים" בהקשר של הבחירות במערכות האחרונות, מתכוונים לגוש "רק לא ביבי" נגד גוש "רק ביבי". העניין הוא שגם אם הגוש שהתחייב לסלק את בנימין נתניהו ינצח, על דבר אחד אין ויכוח: זה יהיה אחד הניצחונות הסוחפים ביותר של גוש הימין מאז קום המדינה.
זה לא יקרה מפני שהציבור נע בהמוניו ימינה. הרי לפי כל סקר רציני בעשור האחרון, בתחומי ההסדר הרצוי לבעיה הפלסטינית, או סוגיית דת ומדינה, יש בישראל רוב מובהק שתומך בעמדות המרכז.
להלן כמה מהנתונים: רוב היהודים בישראל, 53%, תומכים בתיקון חוק הלאום על ידי הוספת סעיף שוויון, ו-75% תומכים בהוספת סעיף השוויון לחוקי היסוד. רוב היהודים בישראל, 74%, תומכים בכפיית לימודי ליבה על החרדים. 72% תומכים בתחבורה ציבורית בשבת (גם אם במתכונת שונה מזו שביום חול). 72% בעד נישואים אזרחיים, 67% תומכים בהכרה בנישואים שעורכים רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, ו-55% כלל לא רוצים להתחתן ברבנות. 81% מקרב היהודים בישראל תומכים בשוויון בין הזרמים ביהדות, ו-60% מהישראלים בעד הקלה בהליכי הגיור. 62% מהישראלים תומכים בתפילה שוויונית בכותל.
סקרים בתחום המדיני מעידים על תוצאות דומות. "מדד הקול הישראלי" של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה שבקרב הציבור היהודי, רק 25% תומכים בסיפוח ללא תמיכה אמריקנית. אפילו בין מצביעי הליכוד אין רוב שתומך בסיפוח ללא תמיכה אמריקנית. סקר השלום האחרון של אוניברסיטת תל אביב, ממאי 2020, מגלה ש-47% מכלל הציבור תומכים בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, לעומת 42% מתנגדים. 64% מתנגדים להקמת מדינה דו-לאומית, עם זכויות מלאות למסופחים. 21% תומכים. 56% מתנגדים לפתרון כזה גם אם מדובר בזכויות מצומצמות בלבד, ורק 31% תומכים.
ההסתה משמאל דוחפת מתלבטים חזרה לימין. אבל הסתה מימין, לעומת זאת, גורמת למעט מאוד מצביעים, אם בכלל, לעזוב את גוש הימין
עד כאן הסקרים. הפרדוקס הישראלי הוא שכאשר הולכים לקלפי – הציבור הישראלי בוחר במפלגות שמבצעות דברים הפוכים ממה שהמצביעים רוצים. נכון לסקרים האחרונים, לגוש הימני-חרדי-דתי, ללא "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן, צפויים 70 מנדטים. בבחירות הקודמות קיבל אותו גוש 58 מנדטים בלבד. כלומר, מדובר בזינוק אדיר של 12 מנדטים.
חלק מהעניין נובע מהאשליה שגדעון סער שייך למרכז. היה נדמה שהאשליה הזו התנפצה. אבל לא. גם לאחר ש"תקווה חדשה" ירדה מ-20 ל-10 מנדטים, עדיין יש רבים וטובים, בין 30 ל-50 אחוז ממצביעי המפלגה, שמחזיקים בעמדות מרכז. הם בוודאי לא מזדהים עם בני בגין, שהעמדות שלו הופכות אפילו את נתניהו לתבוסתן שמאלני. דעות לחוד והצבעה לחוד.
הפרדוקס הזה לא מאפיין את הציבור היהודי בלבד. סקרים רבים מצביעים על כך שהציבור הערבי רוצה השתלבות, השתתפות בקואליציה ושירות לאומי. אבל המנהיגות הערבית תומכת בעמדות הפוכות. וגם כאן, אין שום נחמה בפער שבין ההצבעה בבחירות לבין מה שחושפים סקרים חוזרים ונשנים.
הסקרים לא משקרים. העניין הוא שהצבעה היא עניין שבטי. אוהדי הפועל תל אביב ימשיכו לאהוד את הקבוצה גם כאשר הם זועמים על החלטות של המאמן או ההנהלה. ותומכי הליכוד ימשיכו להצביע לליכוד גם כאשר הם מתנגדים לכניעה לחרדים. הרי המחנה הנגדי לא מנסה לשכנע, אלא לשדר שנאה. ח"כ יאיר גולן ממרצ מסמל את הבעיה. רק אתמול הוא פרסם ציוץ שאומר "תיזהרו מלאכול דברים מורעלים" (בתגובה לסרטוני התפוחים של הליכוד), ומציג את הליכוד כמפלגה שמוכרת תפוחים רעילים. אפשר להניח שהציוץ הרעיל לא שכנע אפילו מתלבט אחד לעבור לשמאל, אבל בהחלט דחף כמה מאות מהססים בחזרה לגוש הימין.
וזה לא שאבו-יאיר או הבן שלו מסיתים פחות. "הם בוגדים לכל דבר ועניין", צייץ יאיר על אנשי שמאל במסגרת קמפיין ההסתה שלו. העניין הוא שבדיוק כמו בציוץ של גולן – ההסתה משמאל דוחפת מתלבטים חזרה לימין. אבל הסתה מימין, לעומת זאת, גורמת למעט מאוד מצביעים, אם בכלל, לעזוב את גוש הימין.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
